תעשו לעצמכם טובה: לכו לייעוץ פנסיוני

>> כלל האצבע של יועצי הפנסיה גורס כי כל אחוז בתשואה של חיסכון פנסיוני מיתרגם לחיסכון מצטבר של 17% במועד הפרישה. לפי הכלל הזה, רבבות החוסכים לפנסיה באמצעות ביטוחי המנהלים הישנים המשלמים דמי ניהול אפקטיביים של 2.5%-3% בשנה, מאבדים קרוב למחצית מהחיסכון שלהם על תשלום דמי ניהול.

הפרדוקס הוא שהחוסכים האלה היו משוכנעים כל השנים כי שפר עליהם גורלם בכך שהם זכו לחסוך לפנסיה באמצעות "ביטוח מנהלים". מכונת השיווק המיומנת של חברות הביטוח, ובעיקר של סוכני הביטוח, הצליחה לשכנע את החוסכים המסכנים שמחצית מהחיסכון שלהם זורם לכיסי חברות הביטוח וסוכני הביטוח, שהם בעצם מנהלים מתוחכמים וברי מזל.



הבעיה היא שההצלחה השיווקית של סוכני הביטוח נמשכת. גם כיום, לאחר המהפכות של ועדת בכר ולאחר כל השינויים שערך המפקח על הביטוח במוצרי הביטוח והפנסיה בעשור האחרון, סוכני הביטוח עדיין עושים בלקוחות כרצונם. בהבל פה יכול סוכן ביטוח להסיט חיסכון פנסיוני של אדם ממוצר אחד לאחר, בלי שהחוסך הבין את מהות השינוי, וכאשר כמעט בוודאות המרוויח העיקרי מהשינוי הוא סוכן הביטוח בעצמו. העובדה שסוכני הביטוח נותרו, על פי חוק, משווקים ולא יועצים - כלומר אין להם חובה חוקית לשרת את טובת הלקוח לבדה - גרמה לכך שבענף הפנסיה הישראלי עולם כמנהגו נוהג: סוכני הביטוח דואגים בעיקר לטובתם שלהם, וטובתו של החוסך לפנסיה מופקרת.



בימים אלה מלאו חמש שנים לדו"ח ועדת בכר, ונדמה כי זהו הזמן לעשות חשבון נפש: אם יש תחום שבו ועדת בכר נכשלה כישלון חרוץ הוא זה של הייעוץ הפנסיוני. אין ייעוץ פנסיוני בישראל. ועדת בכר ניסתה להפוך את הבנקים ליועצים פנסיוניים, המשרתים את הלקוחות חינם - את התמורה אמורים הבנקים לקבל מקרנות הפנסיה או מחברות הביטוח - רק שהניסיון לא צלח. הבנקים לא נכנסו בינתיים לייעוץ הפנסיוני, גם בגלל בעיות טכניות קשות, גם בגלל בעיות של ידע והתמחות וגם בגלל שהמודל עצמו התברר כמוטה ובעייתי. יועץ פנסיוני, שמקבל את שכרו ממי שהוא מייעץ לגבי המוצרים שלו, הוא יועץ שימשיך להיות כבול בניגודי עניינים.



יתרה מכך, הבנקים גילו כי אין ביקוש של ממש לשירותי הייעוץ שלהם - בעולם שבו לקוחות התרגלו לקבל שיווק פנסיוני חינם, במסווה של ייעוץ, מסוכני הביטוח המסורים שלהם. הטעות של ועדת בכר, שלא העזה ללכת עד הסוף ולא חייבה את סוכני הביטוח להיהפך ליועצים המחויבים בייעוץ אובייקטיבי בלבד, יצרה שעטנז בלתי אפשרי. יש לכאורה ייעוץ פנסיוני, ועוד חינם, שהלקוחות מקבלים מסוכני הביטוח שלהם - ולכן הלקוחות אינם מחפשים ייעוץ פנסיוני במקום אחר. את המחיר הכבד של הייעוץ לכאורה, והחינם לכאורה, שהם מקבלים מסוכני הביטוח, יגלו הלקוחות רק בעוד עשרות שנים - כאשר יהיה מאוחר מדי לתקן.



הטעות של ועדת בכר, שהשאירה את סוכני הביטוח כמשווקים פנסיוניים חינם, וניסתה במקביל לפתח את הבנקים כיועצים פנסיוניים חינם, החמיצה את ההזדמנות לחנך את החוסכים לפנסיה בישראל. בסופו של דבר, אין קיצורי דרך ואין ארוחות חינם, בוודאי שלא בתחום הפנסיה. הדרך היחידה לקבל ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי ומקצועי היא רק לשלם עבור ייעוץ כזה. זהו המסר החינוכי שוועדת בכר צריכה היתה להעביר: די לקבלת עצות אחיתופל בחינם, על הציבור בישראל להתרגל לשלם עבור ייעוץ פנסיוני משובח, כי זאת הדרך היחידה לנהל את החיסכון הפנסיוני בדרך מושכלת.



לכן, תעשו לעצמכם טובה והסיקו את המסקנות מהטעויות של ועדת בכר: די לשירות החינם שאתם מקבלים, גם מסוכני הביטוח וגם מהבנקים. שלמו כסף עבור ייעוץ פנסיוני - זה עשוי להיות התשלום בעל התשואה הגבוהה ביותר שעשיתם מימיכם.



ועוד טיפ קטן: זכרו כי עולם הפנסיה הוא מסובך מאוד להבנה משני טעמים עיקריים. האחד, הטבות המס הנלוות לחיסכון ומסבכות אותו מאוד. השני, הביטוחים (ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה) הנמכרים כחבילה אחת יחד עם החיסכון לגיל פנסיה. לפחות את המורכבות השנייה ניתן לנטרל, אם זוכרים שביטוחים זה דבר חשוב, אבל יותר מ-90% מהחוסכים לפנסיה מגיעים לגיל הפרישה בשלום - ועבורם, הביטוח החשוב ביותר הוא גודל החיסכון שהם יצברו. לכן, הכי חשוב זה להתמקד בתיק החיסכון: מי מניב לכם את התשואה הטובה ביותר, גם באמצעות השקעות טובות יותר וגם באמצעות גביית דמי ניהול נמוכים יותר. נקודה.