די לאפליה מתקנת לנשים בדירקטוריונים

>> הצעת חוק שמקדמת ח"כ גילה גמליאל, אמורה להגביר את השתתפותן של נשים בדירקטוריונים בחברות ציבוריות. בדצמבר 2009 הניחו כמה ח"כים הצעת חוק דומה. בנורווגיה ובספרד החוק דורש מינימום של 40% ברשימות מפלגתיות ובדירקטוריונים. אצלנו נדרש כיום לכלול לפחות אשה אחת כדירקטורית חיצונית. האם ההרחבה רצויה? למרבה הצער, התשובה שלילית.

דוברות ודוברים לקידום מעמד האשה מביאים ראיות לכך ששיתוף נשים בדירקטוריון קשור להתנהלות טובה של החברה ואפילו להצלחה עסקית. זה בהחלט סביר. יש ראיות כלליות לכך שהתנהלות פרו-חברתית של תאגידים עסקיים קשורה קשר חלש אך חיובי להצלחה עסקית. ואולם זהו טעם שגוי. אם הדבר טוב לעסקים, חזקה על בעלי המניות שישכילו לנקוט צעדים המועילים להם. מי שלא יעשה זאת, ישלם מחיר. דיני החברות בכל העולם וגם בישראל, מושכים את ידיהם מכל ניסיון ללמד אנשי עסקים כיצד לנהל את עסקיהם.



הטעם האמיתי להצעות החוק האלה אינו קשור לטובת החברה העסקית, אלא לטובת החברה הכללית. יש יסוד לטענה שנשים לא מאיישות מחצית מהמושבים בדירקטוריונים, כפי חלקן באוכלוסייה, כי הן מודרות מהם בגלל נורמות ורשתות חברתיות המעדיפות גברים. כפיית שיתופן של נשים מהווה העדפה מתקנת לניטרול אפליית נשים לרעה. העדפה מתקנת במקרה זה משיגה הן יעד כלכלי ברמת המשק כולו - מיצוי ההון האנושי של מחצית האוכלוסייה, והן יעד ערכי - ביטוי לכך שנשים אינן נחותות מגברים.



אם כך, מדוע לא? חוק החברות הממשלתיות מדגים מדוע. שם נדרש ייצוג הולם לנשים (מחצית) וגם למיעוטים (כשישית, אגב, חובה שהממשלה מפרה במשך שנים). ב-2000 הציע ח"כ שמואל הלפרט מאגודת ישראל שהחוק ייתן ייצוג הולם בדירקטוריון גם לחרדים. הרעיון סוכל אז, אך במציאות הנוכחית יש לתרחיש בלהות כזה סיכוי להתגשם. נציגי מגזרים מוחלשים נוספים יטענו אז, בצדק, לאפליה וליחס דומה.



הרחבת חובת הייצוג תפגע פגיעה חמורה ואולי בלתי חוקתית בקניינם של בעלי המניות, שלהם הסמכות למנות דירקטורים. יש חשש כבד שבעקבותיה יביאו התפתחויות נוספות לשיבוש פעילות הדירקטוריונים. מנגד, חוק החברות רותם כבר כיום את החברות הציבוריות למימוש מדיניות ההעדפה המתקנת. בכך די.



הכותב הוא מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי