העשור האבוד של הפיקוח על הביטוח

>> גליה מאור, המנכ"לית המצליחה של בנק לאומי, לא אוהבת כאשר מזכירים לה את הפרק האחרון בכהונה שלה כמפקחת על הבנקים בשנות ה-80 - פרק שכלל עדות בפני ועדת חקירה ממלכתית, ועדת בייסקי, בעניין אחריותו של הפיקוח על הבנקים לוויסות מניות הבנקים ולמפולת הגדולה בבורסה ב-1983.

מאור אמנם השאירה את הפרק ההוא מאחוריה, אבל יש לה סיבה לחוש מתוסכלת בגינו. בעוד שהיא זכתה לנזיפה קשה מוועדת חקירה ממלכתית בשל האחריות של הפיקוח על הבנקים שראה את ויסות המניות ושתק, היו מפקחים אחרים שעשו דברים לא פחות חמורים ממנה - וכלל לא נדרשו להשיב לשאלות של ועדת חקירה בעניינם.



הכוונה היא למפקחים על הביטוח באגף הביטוח שבמשרד האוצר, במהלך שנות ה-90. תקצר היריעה מלפרט את היקף הכישלונות שצבר הפיקוח על הביטוח במהלך אותו עשור. שתי חברות ביטוח קרסו במהלך העשור - החברה הגדולה בענף (הסנה) וחברה נוספת שכל פעילות הביטוח שלה התבססה על הונאה אחת גדולה (לה נסיונל). כל החברות קשרו קשר ביצירת הקרטל הגדול ביותר שנחשף אי פעם בישראל - מנכ"לי חברות הביטוח סעדו יחדיו במסעדת יוקרה תל אביבית, ושם תיאמו ביניהם את מחירי ביטוח הרכוש שהם מכרו.



בנוסף, במהלך העשור עסקו כל החברות במכירת ביטוח חיים פיקטיבי ללקוחות - שהתבסס על לוחות תמותה (המשמשים לחישוב תוחלת החיים) לא מעודכנים משנות ה-50. מכירת לוחות התמותה הפיקטיביים היתה הוספת חטא על פשע. היא גם איפשרה לחברות להונות את לקוחותיהן - כי נגזר מהלוחות מחיר מופקע עבור ביטוח החיים שמכרו החברות. היא גם גרמה לחברות למשכן את עתידן - בעבור ביטוח החיים שנמכר במחיר מופקע, התחייבו החברות לספק ללקוחות קצבאות פנסיה במחיר הפסדי (הפסדי לחברת הביטוח, רווחי מאוד ללקוח).



המזעזע הוא שכל זה נעשה באישור המפקח על הביטוח, שידע כי החברות מוכרות ללקוחות ביטוח חיים במחיר מופקע. המפקח גם ידע כי בתמורה מסכנות החברות את יציבותן באמצעות הבטחת קצבאות פנסיה יקרות במחירי הפסד. המפקח ידע כי כל זה מתבסס על לוחות תמותה פיקטיביים, שכבר בשנות ה-90 היה ברור כי הם אינם עדכניים. בדיוק כמו בוויסות מניות הבנקים, המפקח ראה כל זאת, ושתק.



ב-2000, 17 שנים לאחר שקרסה בועת ויסות המניות, הבין המפקח על הביטוח כי לא ניתן להמשיך במציאות הפיקטיבית הזו. החל ב-2001 נאסר על חברות הביטוח להמשיך להשתמש בלוחות תמותה ישנים, ומאותו מועד החברות מתבססות כבר על הערכות מעודכנות של תוחלת החיים. בכך הסתיים העשור הנורא של שנות ה-90 בלי פקיעת בועה, בלי קריסה של שוק המניות ובלי ועדת חקירה. לא בטוח שלא יתעורר הצורך בהקמת ועדת חקירה כזו עוד 20 שנה מהיום, כאשר משמעות ההתחייבות של החברות לשלם למבוטחים שלהן קצבאות פנסיה הפסדיות תגיע לכדי מימוש.



לזכותו של הפיקוח על הביטוח ייאמר כי העשור של שנות ה-2000 התאפיין בתהליכי התמקצעות מהירים של הפיקוח. כיום הפיקוח על הביטוח הוא גוף מקצועי, שלא יחזור על הטעויות שנעשו על ידו בעשור הקודם. ועדיין, פיגור של 17 שנים אחרי הפיקוח על הבנקים אינו נסגר בן רגע.



כלומר, גם כיום קיימים פערים משמעותיים ברמת המקצוענות של הפיקוח על הבנקים לעומת הפיקוח על הביטוח. הפיקוח על הבנקים עשיר יותר - בכוח אדם ובמשאבים, מנוסה יותר, חשוף יותר לסטנדרטים עולמיים - הבנקים חשופים לפעילות יומיומית מול הבנקים הבינלאומיים ונדרשים לעמוד בסטנדרטים שלהם, לחברות הביטוח אין פעילות בינלאומית מקבילה - ומקצועי יותר. הפיקוח על הביטוח עושה ככל יכולתו כדי להתמקצע, והוא ניחן ברוח צוות וביוזמה, אבל הוא דל במשאבים ובניסיון.



הפער ברמת הפיקוח על שני הענפים הפיננסיים המובילים בישראל הוא בלתי נסבל. בלתי נסבל גם שבעוד שכל העולם מסיק מסקנות לגבי הפיקוח הפיננסי הנדרש, בעקבות המשבר העולמי, בישראל נחים על זרי הדפנה. אין הסקת מסקנות, אין העלאת שאלות, אין כל שינויים מבניים ואין שיתוף פעולה בין המפקחים השונים - על אף שהמשבר חשף עד כמה שיתוף פעולה כזה הוא חיוני.



בנק ישראל מנסה כבר זמן רב לשכנע שיש לאחד תחתיו את הפיקוח על הביטוח. לאור החסרונות של הפיקוח על הבנקים בתחום התחרות, לא בטוח כי זוהי ההצעה המיטבית, אבל היא בוודאי חייבת להישקל ברצינות, ממש כפי שצריכות להישקל ההצעות של הפיכת הפיקוח על הביטוח לרשות עצמאית נפרדת ממשרד האוצר, וכן יצירת מבנה של שני מפקחים פיננסיים (האחד עוסק ביציבות, השני עוסק בתחרות). משהו חייב להיעשות לגבי מבנה הפיקוח הפיננסי בישראל. אחרת, מהמשבר הבא כבר לא בטוח ששוב נצא מחוזקים.