הח"כים נפלו בפח של הבנקים

1. ערבויות המדינה נולדו במטרה לסייע לדירוג החוב של פרויקטי תחנות הכוח הסולאריות באתר אשלים שבנגב. תחנות אלה, אם בכלל יוקמו, לבטח לא ישלימו את הליך הסגירה הפיננסית עד סוף 2011 - ולכן מסמך הערבויות שאישרה אתמול ועדת הכספים של הכנסת לא מממש כלל את ייעודו.

מי דווקא כן ייהנה מהערבויות? תחנת הכוח שיוזמת קבוצת דוראד בדרום אשקלון, שבה בעלת המניות הגדולה (37.5%) היא חברת קצא"א הממשלתית, שבדירקטוריון שלה יושב החשב הכללי שוקי אורן, שעמל אתמול כדי לשכנע את חברי הוועדה לאשר את הערבויות.



2. דוראד לא צריכה את ערבות המדינה. מי שצריך אותה הוא בנק הפועלים, שמוביל את המימון הבנקאי לפרויקט. למעשה, גם בנק הפועלים לא ממש זקוק לערבות זו, וגם משרד האוצר עדיין לא הציג מדוע לדעתו זקוק הבנק לערבות זו.



אם עומדת מול הבנק ממשלה חלשה הממבקשת לעודד את החלוצים בענף החשמל הפרטי, ועוד כזו שמחזיקה לכאורה באינטרס נסתר לגבי דוראד - מדוע לא לדרוש (ולקבל) הפחתה משמעותית של הסיכון באשראי שהבנק יעניק? לאף אחד הרי לא אכפת שנעשה כאן מחטף מפלה, מכך שאושר תקדים לגבי מימון פרויקטים תשתיתיים לאומיים, מכך שניתן בידי חברת החשמל נשק לבקש ערבויות מדינה גם לטובתה, ומכך שנפתח צוהר להרחבת הערבויות בעתיד באופן שעלול לסכן את מגבלת היקף הערבויות של המדינה. אז שלבנק יהיה אכפת?



3. למרבה האירוניה, דווקא החברה לישראל, שהפעילה את מרב הלחצים שלא לאשר את הערבויות, הביאה בסופו של דבר לאישורן. חברי הכנסת היו עסוקים יותר בתהייה אודות "האינטרסים של משפחת עופר", במקום להבין את המשמעות המשקית של החלטתם. לאחר שהם גילו כי האינטרס העיקרי של משפחת עופר היה לעכב את דוראד, הם החליטו, עייפים אך מרוצים, לאשר פה אחד את ההצעה.



כעת נותר רק לחכות ולראות אם החברה לישראל באמת תעתור לבג"ץ, ואם היא תבחר לא לנהוג כך, יש להמתין עד סוף 2011. אז יהיה ניתן לברר איזו "רשימה של פרויקטים" עליה נסמך אתמול המשנה ליועץ המשפטי, עו"ד אבי ליכט, הצליחה ליהנות מערבויות המדינה - פרט לדוראד.