בשם המו"ל

מאת אביב לביא



בגיליון ינואר של "העין השביעית", כתב עת לענייני תקשורת, מתפרסם מחקר אקדמי מפורט המוכיח כי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" משרתים בפרסומיהם את האינטרסים של בעלי הבית. בא סוף השבוע האחרון, והוכיח שוב שיש דברים שבשביל לדעת אותם אין צורך בחותמת רשמית של האקדמיה. עיתונאים ועורכים ב"ידיעות" שהיו מעורבים בהכנת המגה-כתבה על פרשת נמרודי השנייה, שפורסמה בסוף השבוע ב"7 ימים", אמנם מכחישים בתוקף את הטענה כאילו התכוונו לחדש את "מלחמת העיתונים", אבל מלחמות פורצות לעתים גם בלי ששני הצדדים פותחים באש בכוונה תחילה.



מלחמת המלים שמתגלגלת מאז סוף השבוע בין נציגים רהוטים משני העיתונים היא לא עסק פנימי או רכילותי. בהיבטים מסוימים שלה יש עניין ציבורי מובהק, אם כי לעתים נראה שלציבור אין הרבה עניין בה. נדמה שמרבית הקוראים מגיבים באדישות לחידוש המערכה בין נמרודי למוזס, נרתעים מסבך הפרטים ונוטים לגבש דעה איומה על העוסקים במקצוע העיתונאות, ובכלל זה על שני המוציאים לאור. אולי הם חשים שבימים אלה, עם כל הכבוד לנמרודי ומוזס, מתנהלת כאן מלחמה חשובה מעט יותר, ומוטב שהעיתונאים והעורכים יקדישו לה את עתותיהם. הכל עניין של פרופורציות. עיתונאי ב"ידיעות" אמר בסוף השבוע שבבניין ברחוב מוזס ממתינים במתח לנקמה של "מעריב". אולי כדאי שירימו טלפון לקולגות מהטלוויזיה הפלשתינית: שם יכולים לספר להם איך נראית נקמה אמיתית.



מוזר ככל שזה יישמע, הכתבה של "7 ימים" העידה על "ידיעות" לא פחות משהעידה על נמרודי. עצם פרסום הכתבה, ובוודאי הנפח והטון, היה כל-כולו התרסה נגד ההתנזרות שהעיתון גזר על עצמו עד השבוע מסיקור משפטו השני של נמרודי. כבר בפתיח לכתבה מוסבר ש"בשנים האחרונות נקטו כלי התקשורת, ובפרט 'ידיעות אחרונות', קו מאופק מאוד בסיקור פרשות נמרודי השונות... התעלמות מוחלטת מהעניין הציבורי שבפרשת נמרודי היא נקיטת עמדה עיתונאית". במלים אחרות, אנשי "7 ימים" מבקרים במוצהר את עיתונם, ובעיקר את מערכת החדשות, שנזהרה בכבודו של המו"ל המתחרה משיקולים זרים. הביקורת הזאת נשמעת במסדרונות "ידיעות" כבר זמן רב, אבל רק עכשיו פרצה אל דפי העיתון. נדמה שאנשי "7 ימים" ניסו לסגור פער של שתי שנות שתיקה בכתבה אחת.



הביקורת הגלויה של "7 ימים" על "ידיעות" מעוררת תהיות ביחס לתפקיד שמילא בפרשה משה ורדי, עורך העיתון. הרי אותו ורדי שבהנחייתו נמנע "ידיעות" במפגיע מלגעת בנמרודי, וכשכבר עשה זאת הקפיד ללכת על בהונותיו, נתן את האישור לאנשי "7 ימים" לעבוד על הכתבה, גם אם לא היה מעורב עד מעל ראשו בעבודה השוטפת. מה פשר הסתירה הזאת? האם היא מעידה על העדר עקביות בשיקול הדעת העיתונאי שלו? האם הוא רצה לחסוך לעצמו עימות עם אנשי "7 ימים", שאתם יש לו מערכת יחסים מתוחה זה כבר? או אולי הוא בסך הכל מיישם הנחיות של בעל המאה, ארנון מוזס? ב"ידיעות" יש הטוענים שהעדינות המופגנת כלפי "מעריב" בשנתיים האחרונות נבעה בין השאר מהטראומה האישית של ורדי ממלחמת הכותרות של פרשת הציתותים הראשונה. הגיליון האחרון של "7 ימים" מעיד, אם כך, שהוא התאושש לחלוטין מהטראומה.



* * *



כתבי "7 ימים" ועורכיו מסתובבים בימים האחרונים מתוסכלים: מאז פרסום הכתבה הם מנסים להסביר לכל מי שמוכן לשמוע שהרעיון לכתבה היה שלהם, שאיש מעליהם לא יזם אותה או התערב בתוכנה, ומכאן גם שהם לא שימשו כלי שרת בידיו של איש. לעתים הם צריכים להסביר זאת גם לחבריהם לעבודה ב"ידיעות", שחלקם לא שבעו נחת מהפרסום. כשכל כך הרבה עיתונאים - חלקם בעלי מוניטין לא מבוטלים - טוענים בנחישות כזאת את אותו הדבר, כדאי להקשיב. אבל גם אם אנשי "7 ימים" עומדים במבחן הכוונות, התוצאה עדיין מעוררת סימני שאלה. למשל, העיתוי: האם מקרי שהכתבה פורסמה ערב ההכרעה בערעור על עונשו של נמרודי? ב"7 ימים" טוענים שהעבודה על הכתבה החלה מיד לאחר שנחתמה עסקת הטיעון, וכי לוח הזמנים של הדיונים בערעור - שנוגע רק לחומרת העונש - כלל לא עמד אז לנגד עיניהם. ב"מעריב" טוענים שזה ניסיון בוטה להשפיע על השופטים. ב"ידיעות" משיבים שכל החומר המופיע בכתבה ידוע לשופטים זה כבר, וכי לכל היותר הדיון בבית המשפט סיפק עילה טובה לפרסום הכתבה, כשם שערב יציאתו לאקרנים של סרט חדש, מראיינים את הכוכב. רונאל פישר, לשעבר "מעריב", אמר ב"תיק תקשורת" כי אם בעקבות פרסום הכתבה ב"ידיעות" הפרקליטות לא תגיש כתבי אישום, חוק הסוביודיצה הופך לאות מתה בספר החוקים. פישר אמור לדעת שהסוביודיצה נפח את נשמתו זה כבר, וקשה להאמין שדווקא עכשיו יחזור לחיים.



ב"מעריב" מלינים על היקף הכתבה 12 - עמודים נטולי מודעות; ב"ידיעות" מזכירים שלפני כמה שבועות התפרסמה ב"7 ימים" כתבה מאת רון לשם על לבנון, שהתפרשה על פני כ-20 עמודים. חוץ מזה, מספרים ב"7 ימים", הטקסט המקורי של עלילות נמרודי כלל 17 אלף מלים, שקוצצו במאמץ גדול ל-8,000. בפחות מזה, אומרים שם, אי אפשר להסביר לקוראים פרשה כה סבוכה. אחד מאלה שצללו לתוך הטקסט היה דורון גלעזר, עד לא מזמן סגן עורך "ידיעות" שפרש מתפקידו על רקע חיכוכים עם משה ורדי. גלעזר היה מעורב מאוד בעבודה על הכתבה, כולל ההתייעצויות המשפטיות. הוא סירב להגיב לפנייה בעניין זה.



תהיות נוספות מתעוררות לנוכח הפער בין האריזה הנוצצת של הכתבה לבין התוכן האפרפר מעט. כשעיתון כמו "ידיעות" מבשר על שער מוסף הדגל שלו על "נמרודי גייט", הקוראים רשאים לצפות - בוודאי לנוכח האסוציאציה ההיסטורית שאינה פתוחה לפרשנות - לחשיפות מסמרות שיער על מו"ל "מעריב". למעשה, מדובר בסך הכל - וב"ידיעות" אין חולקים על כך - בכתבה ש"עושה סדר" בפרשת נמרודי השנייה. הסדר הזה, לטענת אנשי "ידיעות", מוכיח שטענת נמרודי כי ההר הוליד עכבר היא זריית חול בעיני הציבור, אבל גם מי שנוטה לקבל את העמדה הזאת יודע שאין בה הרבה חדש.



אפשר להניח את הקלפים על השולחן: לרבים בעולם העיתונות יש תחושה שנמרודי יצא בזול משתי הפרשיות שבהן הסתבך, וכי האופן שבו נחלץ מעורר תהיות. העיתונאי שיביא