ממחקר שנערך על ידי דמיטרי רומנוב ממחלקת המחקר של בנק ישראל ונעם זוסמן ממינהל הכנסות המדינה במשרד האוצר עולה כי מבחן ההכנסות הנהוג לקביעת גובה גימלה להבטחת הכנסה הוא המכשול העיקרי להשתתפות מקבלי הגימלה בשוק העבודה.
מאז נכנס לתוקפו חוק הבטחת הכנסה בראשית שנת 1982 נרשם גידול של כ-1,200% במספר הנהנים מגימלה להבטחת הכנסה, פי 21 משיעור גידול האוכלוסייה באותה התקופה. בסוף שנת 2000 נמנו כ-131 אלף משפחות מקבלי גימלה להבטחת הכנסה, אשר היוו כ-9% מהמשפחות בגיל העבודה, לעומת כ-3% בסוף שנות השמונים.
תשלומי הגימלה הסתכמו בשנת 2000 בכ-2.8 מיליארד שקל, כשליש מתשלומי הגמלאות מחליפות שכר. מהמחקר עולה כי שני שלישים ממקבלי הגימלה מדווחים כי הם אינם עובדים. בקרב אוכלוסיית מקבלי הגימלה רווחת התופעה של העלמת הכנסות באמצעות הסתרת מידע מהמוסד לביטוח לאומי על התעסוקה; אומדנים שנעשו מלמדים על הכנסה לא מדווחת של כ-44% מסך הכנסתם משוק העבודה.
מהמחקר עולה כי ההשפעה השלילית של מבחן ההכנסות הנהוג לקביעת גובה הגימלה על שיעור השתתפות מקבלי הגימלה בשוק העבודה נובעת משני גורמים: הראשון, גימלה גבוהה יחסית לשכר הצפוי למקבלי הגימלה אם ייכנסו לשוק העבודה; והשני, שיעורי קיזוז גבוהים של הגימלה כנגד הכנסות מעבודה (הפחתה משמעותית של הגימלה עם עלייה בהכנסות מעבודה), המהווים מס אפקטיווי שמגיע ל-100%.
עוד עולה מהמחקר כי מגבלות שוק העבודה, כגון מחסור במשרות חלקיות וקשיחות בהיקף המשרות המוצעות, מקשות על מקבלי הגימלה להשתלב בשוק העבודה. זאת, מכיוון שתעסוקה במשרה מלאה אינה משתלמת כתוצאה מקיזוז הגימלה כנגד הכנסה מעבודה ואובדן ההטבות הנלוות לגימלה, המסתכמות בסכומים בלתי מבוטלים, שמגיעות למקבלי הגימלה מגופים ציבוריים.
גידול של כ-1,200% במספר הנהנים מגימלה להבטחת הכנסה - פי 21 משיעור גידול האוכלוסייה באותה התקופה
עינב בן יהודה
21.1.2002 / 13:06