הריכוזיות מונעת מהמשקיעים המוסדיים למלא את תפקידם

>> המשקיעים המוסדיים, המנהלים את כספי הפנסיה, ביטוחי המנהלים וקרנות ההשתלמות שלנו, אמורים בין היתר, למלא תפקיד משמעותי של שומרי סף ומובילי דעה בתחום הממשל התאגידי בחברות הציבוריות. זאת, באמצעות שימוש באחזקות שבידם כדי לדאוג למינהל תקין, שקיפות ואחריות נושאי המשרה בתאגיד, מתוך הבנת ההשפעה של גורמים אלה על ביצועי החברה, וכנגזרת מכך התשואה המתקבלת על ההשקעה.

עם זאת, למעט כמה מאבקים שתפסו כותרות בשנה האחרונה סביב הסדרי האג"ח, קשה להיזכר במעורבות משמעותית של המשקיעים המוסדיים במינוי דירקטורים, קביעת שכר הבכירים או נושאי ממשל תאגידי אחרים. מצב זה רחוק שנות אור מהמתרחש במדינות אחרות ובראשן ארה"ב, שבה המוסדיים ממלאים תפקיד אקטיבי ביותר בתחום הממשל התאגידי .



כך לדוגמה, סוגיות ה-say on pay (מתן אפשרות לבעלי המניות להביע דעה על חבילת השכר של הבכירים) וההפרדה בין תפקיד היו"ר למנכ"ל, היו נתונות לדיון ציבורי ער בארה"ב עוד לפני פרוץ המשבר הכלכלי, בין השאר, בזכות המשקיעים המוסדיים שהעלו הצעות ברוח זו מדי שנה בשנה באסיפה הכללית של בעלי המניות. קרנות הפנסיה הגדולות דוגמת calpers, מהוות פעמים רבות את חוד החנית בהעלאת סוגיות תאגידיות מהותיות ופועלות אצל המחוקק והרגולטורים לקידום הנושא. בנוסף, מייחסים המשקיעים המוסדיים חשיבות רבה להמלצות של גופי ייעוץ חיצוניים בלתי תלויים הבוחנים את עמידת החברות הציבוריות בעקרונות הממשל התאגידי.



אותם גופי ייעוץ גם מביעים את דעתם בנוגע לכל הצעה המובאת להצבעה באסיפת בעלי המניות, כולל זהות הדירקטורים. כתוצאה מכך מתנהל בין ההנהלה למשקיעים המוסדיים וגופי הייעוץ דיאלוג רציף, שציבור המשקיעים יוצא נשכר ממנו.



בישראל, להבדיל, אין אקטיביזם מוסדי אמיתי, אף כי שתי ועדות ציבוריות (גושן וחמדני) עמדו בשנים האחרונות על הצורך בהגברת מעורבות המשקיעים המוסדיים כדי לקדם את הממשל התאגידי התקין בחברות הציבוריות. אמנם חל שיפור מסוים כתוצאה מחיוב המוסדיים להשתתף באסיפות כלליות, לפרסם את מדיניות ההצבעה של ועדת ההשקעות שלהם ואת אמות המידה ביחס לאיכות הממשל התאגידי, אך זו עדיין השתתפות פסיבית בעיקרה המסתפקת בהצבעה בחיוב או בשלילה על יוזמות והצעות מטעם ההנהלה.



אחת הסיבות המרכזיות לפסיביות היא הרעה החולה של המשק הישראלי - הריכוזיות. במצב הקיים שבו יש פעמים רבות קשרים עסקיים מסועפים בין בעל השליטה במשקיע המוסדי לבין החברה הציבורית שבה משקיע הגוף המוסדי, אין להתפלא אם המוסדיים מסתפקים בתפקיד פסיבי בתחום הממשל התאגידי ונמנעים מלהיכנס לעימותים עם בעלי השליטה בחברות. הפתרון טמון לא רק באימוץ הסדרים חקיקתיים למאבק בריכוזיות, הזוכים בימים אלה לרוב תשומת הלב, אלא גם בהפעלת לחץ ציבורי-צרכני על הגופים המוסדיים ליטול לידיהם את היוזמה בתחום הממשל התאגידי, שבסופו של דבר משפיע על הכיס של כל אחד מאתנו.



הכותב הוא עורך דין במשרד פרופ' יובל לוי ושות' ובעבר יעץ לחברות ציבוריות בארה"ב בנושאי ממשל תאגידי