דעה: אור בקצה המסדרון הבירוקרטי

ניסיתם פעם להקים עסק בארץ? אני מתכוון לעסק חוקי, עם רישיון. רבים הקימו עסקים כמעט חוקיים לגמרי, רק בלי רישיון עסק שבארץ דורש דרישות לא הגיוניות בעליל - דרישות המשאירות 40% מבעלי העסקים ללא רישיון עסק. אז זהו, אחרי 62 שנות טרטור השבוע מסתמנת נקודת אור בקצה מסדרונות הבירוקרטיה: ועדת הפנים של הכנסת אישרה הצעת חוק רישוי עסקים חדש שמטרתו לקצר את הליכי הרישוי, לאחד רשויות, להגביר את השקיפות של הקריטריונים ובקיצור להקל על החיים של בעלי העסקים.

מנכ"ל האוצר שיעמוד בראש ועדה שתלווה את יישום החוק יפעל "בהתאם למדד הבנק העולמי". הבנק העולמי קבע 10 קריטריונים באמצעותם משוקלל ציון יחסי של כל אחת מ-183 מדינות בעולם לפי מידת "קלות עשיית העסקים". ישראל, לפי אותו דירוג, מדורגת במקום ה-29 בעולם, כמו בשנה שעברה. את הדירוג הזה פותחות סינגפור, ניו-זילנד, הונג-קונג, ארה"ב, אנגליה, דנמרק, אירלנד וקנדה. למטה ברשימה, לפני שמגיעים לישראל, ניתן לפגוש את תאילנד (12), ערב הסעודית (13), בחריין (20) ואסטוניה (24). ובכל זאת המיקום הכללי של ישראל נראה בכלל לא רע, יחסית, אלא שחלק מהמדדים המשקללים את המיקום הזה משקפים בעיה קשה.

כך למשל, ברישום נכסים, ישראל מדורגת במקום 147, באישורי בנייה ישראל ממוקמת במקום 120, באכיפת הסכמים ישראל ממוקמת במקום ה-99 המפוקפק ובהעסקת עובדים ישראל ממוקמת במקום ה-90. אחד המדדים הראשונים הנבדקים על-ידי יזמים הוא כמובן גובה המיסים – בסעיף זה ישראל מדורגת, באופן לא מפתיע, במקום ה-88 בעולם.

החוק החדש לרישוי עסקים יעזור מאוד לעסקים קטנים בישראל, אך הוא לא ישנה את הבעיות האחרות – הקושי בהעסקת עובדים, מערכת אכיפה כושלת ומערכת מיסוי סבוכה ובעיקר גבוהה. דמגוגים בארץ משווים בין טבלת המיסוי בארץ לטבלאות מקבילות בעולם ומראים ששיעורי המס בארץ דומים לשיעורים הנהוגים במדינות מפותחות נוספות בעולם. אלא שבאותן מדינות המס האפקטיבי נמוך יותר מהמס בישראל, ובשורה התחתונה לא הטבלה מעניינת אותנו, אלא שיעור המס האפקטיבי – זה שאנחנו משלמים בפועל. נהוג בעולם להכיר בהוצאות רבות שאינן מוכרות בארץ – לא רק לעצמאים, גם לשכירים. תשלומי משכנתא, טיפולי שיניים, ארוחות, ביגוד, רכב ועוד, כל אלה הן הוצאות מוכרות, שרק אחרי ניכוי אותן הוצאות טבלת המס רלבנטית.

לאחרונה אושרו מספר רפורמות חשובות בתחום המקרקעין, אך הן עדיין לא יושמו וממילא הן אינן באות לידי ביטוי בדירוג הנוכחי. הדירוג הזה משקף מצב לא מוכר בעולם החופשי לפיו מרבית קרקעות המדינה לא שייכות לאזרחים – ממש כמו בדרום אמריקה, אפריקה ובעולם הערבי. גם הליך רישום המקרקעין מסואב כל-כך עד ששיעור לא מבוטל מהנכסים לא רשום על שם בעליהם.

נקודת תורפה נוספת של העולם העסקי בישראל היא מערכת המשפט. במרבית המדינות המפותחות לא מכירים מצב לפיו תביעות משפטיות פשוטות נמשכות שנים ארוכות. בספרד ובאיטליה יש מערכות בעייתיות דומות ולכן הן מדורגות במקומות 62 ו-78 בהתאמה. אבל זה לא אמור להיות כך. במדינות רבות למדו להתמודד עם זיופי צ'קים ועם נוכלויות שונות של התחמקות מחובות. בכל אותן מדינות בהן ניתנות תשובות לבעיות האלה נבנו מאגרי מידע המגנים על האזרחים. בכל מקום צצות טענות של "ארגוני זכויות האזרח", שבשם הגנה על צנעת הפרט מעכבים רפורמות חיוניות להתנהלות בעולם המודרני.

בארה"ב כל אזרח מקבל דירוג אשראי, כפי שמקבלות חברות בארץ ובעולם. האזרחים נדרשים לחתום על ויתור סודיות כדי לקבל קרדיט מבעל הדירה שלהם ומספקים שונים. המידע הזה לא נגיש למי שרוצה להגיע אליו ללא אישור של האזרח, אך הוא מאפשר לנהל עסקים עם אנשים ישרים שעומדים בהתחייבויותיהם ולסנן את המיעוט שגורם לחשדנות מיותרת. האלטרנטיבה לניהול סיכונים בצורה כזו היא הוספת "פרמיית סיכון" לכלל הקונים – שהוא גורם משמעותי ליוקר המחייה בארץ ולפיתוח מואט של עסקים. בעל עסק חייב לשקלל במחיר את הסיכון של מעשי נכלה ועסקים קטנים, שמספר הלקוחות שלהם מצומצם חשופים לסכנה של פשיטת רגל כתוצאה ממפגש עם נוכל מזדמן.

רבים לא מבינים ש"קלות עשיית עסקים" הוא לא רק מדד שאמור לעניין אנשי עסקים, אלא למעשה מדד לרמת חיים ולחוסן כלכלי וחברתי. במקום שקל לעשות עסקים גם השכירים בטוחים. עסקים קטנים קמים במדינות המפותחות על ידי שכירים מתבגרים שפרשו, על ידי צעירים שלא מצאו עצמם בשוק העבודה המאורגן, או שיש להם רעיונות ויוזמות. העסקים הקטנים חשובים ליציבות המשק, מכיוון שהם גמישים, הם מסוגלים לקלוט עובדים במהירות ובסביבה נכונה הם מסוגלים להרוויח הרבה ולשתף את קופת המדינה ברווחיהם.

אך הרפורמות המקדמות את העסקים בכלל ואת העסקים הקטנים בפרט, מקדמות את כלל האזרחים. רישום נכסי מקרקעין, צמצום הבירוקרטיה, פישוט מערכת גביית המיסים, הרחבת ההוצאות המוכרות לצורכי מס, רפורמות במערכת המשפט, כל אלח חשובים לכל מי שהחיים בארץ חשובים לו. המטרה שהציבה ועדת הפנים של הכנסת לפשט את הליכי רישוי העסקים צריכה להיות חלק ממטרה לאומית גדולה יותר – לפשט את עשיית העסקים בארץ. זו הדרך היחידה בעולם המודרני להתמודד מול אתגרים קיומיים.

צמיחה כלכלית עבור ישראל היא לא רק עניין של העלאת רמת החיים. הניסיון מלמד אותנו שבימים של סטגנציה שיעור היורדים מהארץ היה גבוה ושיעור העולים ממדינות רווחה היה זניח. בשנים של צמיחה כלכלית יותר יהודים ניצלו את זכות השיבה. כן, אני שומע את כל הקולות המתלהמים שזורקים משפטים כמו "מי שלא טוב לו שלא יבוא לכאן", ו"מי שלא טוב לו שירד מהארץ". הקולות האלה באים ממי שעדיין לא למד לספור עד 10 לפני שהוא מעביר לאוטומט ומרסס הבלים לכל עבר.