הממשלה נדיבה, כשנוח לה

התמ"ת שוקל לסייע לתעשיינים במימון של 2,000 שקל לעובד ישראלי בשטחים, שיחליף עובד פלסטיני. אפרים דוידי חושב שהממשלה לא יודעת גבולות - גם לא מדיניים

  • אפרים דוידי
אפרים דוידי

התאחדות התעשיינים ביקשה השבוע ממשרד התמ"ת לסייע במימון של 2,000 שקל לעובד ישראלי במפעלים בשטחים הכבושים, שיחליף עובד פלסטיני. זאת, אם תתממש כוונת הרשות הפלסטינית לאסור בחוק תעסוקה ברחבי ההתנחלויות מתחילת 2011. במשרד התמ"ת בוחנים חלופות סיוע למעסיקים בעיקר באמצעות מסלול תעסוקה, המיועד למימון העסקת עובדים בפריפריה, בכלל זה לקידום העסקת חרדים וערבים. על פי מקורבים לתעשיינים, הסכמה ברוח זו כבר גובשה עקרונית עם משרד התמ"ת, אולם טרם נחתמה.

חלופה נוספת שנבחנת היא אישור להעסקת עובדים זרים בהתנחלויות. עם זאת, כיוון שזו נחשבת בעייתית יותר מבחינה חקיקתית ופוליטית, ההערכה היא, כי החלופה שסיכוייה טובים יותר להתממש היא פיצוי כספי למעסיקים. זאת, מתוך ההנחה כי ישראלים לא יהיו מוכנים לעבוד בשטחים בשכר הרעב שמקבלים הפלסטינים. אך כאן טמונה הבעיה. אם הכספים המיועדים לתעסוקה בפריפריה, לחרדים ולערבים יופנו לסבסוד המעסיקים בשטחים – הצעד עלול לעורר מחאה גדולה. לכן, התעשיינים מובילים מהלך להגדלת תקציב מסלול התעסוקה.

על פי תחשיבי התעשיינים, עלות החלפת העובדים הפלסטינים זולים בישראלים "יקרים" (שיקבלו שכר סביב שכר המינימום) תהיה כ-44 מליון שקל בחודש, כאשר תקציב כל מסלול התעסוקה הוא 50 מיליון שקל בשנה. כך, שיש להוסיף לתקציב קרוב ל-500 מיליון שקל לסבסוד העבודה בשטחי הכיבוש. 500 מיליון שקל זה לא מעט כסף. סכום זה מהווה כעשירית מתקציב ההשכלה הגבוהה בישראל. או פי עשרה ממה שמהממשלה משקיעה כעת לעידוד התעסוקה.

בהתאחדות התעשיינים מתייחסים בדאגה לאפשרות שהחוק הפלסטיני יתממש ותוך כחצי שנה ייפגעו מפעלי התעשייה בשטחים פגיעה קשה. הרי הם מתבססים על שכר רעב וללא עובדים בשכר רעב - אין עבודה ואין רווחים. על פי נתונים שבידי ישראל, בהתנחלויות מועסקים 22 אלף פלסטינים, מהם 11 אלף בבנייה, 8,000 במסחר ותעשייה ו-3,000 בחקלאות. התעשיינים מבקשים "להבטיח פיצוי הולם למפעלים בשטחים שייפגעו מחרם פלסטיני". פיצוי הולם? הרי הם כבר קיבלו קרקע בחצי חינם, תמריצים ומעניקים ומים שנגזלו מהפלסטינים.

אך אין לשכוח שבדרישות התעשיינים ישנו הצורך להגן על האינטרסים של בעלי ההון כמעמד, אבל גם על האינטרסים האישיים פרטיים של אחדים מהם. נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, המנהל את המגעים לקבלת "פיצוי" מהממשלה במקרה של הפסקת תעסוקת פלסטינים בהתנחלויות, מחזיק מפעל באזור התעשייה ברקן המעסיק כ-65 עובדים, רובם פלסטינים.

אותו משרד התמ"ת, שבראשו עומד אחד מאושיות מפלגת העבודה השר בנימין בן אליעזר, בוחן גם "בחיוב", להעניק 200 מיליון דולר (כ-750 מיליון שקל) לחברה הרב-לאומית אינטל. ההמלצה לסיוע של שר התמ"ת, התקבלה על סמך דו"ח שחברת אינטל עצמה מימנה. זאת, כדי להבטיח גיוס של 200 עובדים נוספים במפעלי החברה שבקרית גת.

וכך פועל ההיגיון במדינת ההון והשלטון: תוך שבוע מחליטים להעניק סיוע של כ-500 מיליון שקל (לשנה) למפעלים שמעבר לגבולות המדינה ועוד לסבסד בכ-750 מיליון שקל לחברה רב-לאומית הפטורה למעשה מכל תשלום במס על רווחיה במדינת ישראל. הנדיבות של הממשלה כלפי המעסיקים לא יודעת גבולות – גם לא יודעת גבולות מדיניים. הנדיבות של הממשלה כלפי אזרחיה: העובדים, הגמלאים, המובטלים ומקבלי הקצבאות זה סיפור אחר. עבורם, פשוט, אין כסף.

*ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית - כלכלית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully