הראיון עם כוהנת המין הגדולה והוותיקה ד"ר רות וסטהיימר נקבע באמצעות טוויטר. לקראת סוף יולי, צייצה וסטהיימר בחשבונה: "אני יוצאת לטיול על האנייה קווין מארי 2 ולאחר מכן טסה לישראל". שלחתי טוויט חזרה ושאלתי אם אפשר לראיין אותה כשהיא תגיע לישראל. וכך, ללא תיאום מראש, יחצ"נים והפקה נולד הראיון שלפניכם. וסטהיימר חוותה על בשרה את המהפכות שהתחוללו בתרבות המינית במהלך השנים: היא החלה לעסוק בתחום בתקופה שבה לא היה מקובל לדבר על מין בפומבי, עברה את שנות ה-60 וה-70 המתירניות, אז יצא המין מהארון, פעלה בשנים שבהן התפרצה מגפת האיידס, והתמודדה עם המהפכה שעשה האינטרנט בעולם המין. כיום היא מקדישה תשומת לב רבה לזירה החדשה שנכנסה לתמונה: המדיה החברתית.
בניגוד למרבית בני גילה, שהידע הטכולוגי שלהם מסתיים בהמצאת מכשיר הפקס, וסטהיימר בקיאה מאוד במתרחש באינטרנט וברשתות חברתיות. אם תשאלו אותה, הרשתות החברתיות הורגות לנו את הזוגיות.
"כל הפייסבוק והטוויטר האלה הם אסון למערכות יחסים", היא פוסקת במשפט שנהפך למונולוג ארוך וכעוס. "אני רואה את הצעירים בימינו - במקום לדבר זה עם זה, הם כותבים טקסטים במחשבים. הם מתנסים בכאילו מין באינטרנט, אבל אלה שטויות. המחשב לא מהווה תחליף לשיחה פנים אל פנים, כשמסתכלים זה לזה בעיניים. בעוד כמה שנים תהיה לנו בעיה רצינית מאוד, כי כשהצעירים של היום יתבגרו, הם לא יידעו לנהל שיחה ללא אמצעים טכנולוגיים. אני מעבירה קורסים למיניות בייל ובפרינסטון ואני לא מרשה לסטודנטים להכניס מחשב לשיעורים שלי, כדי שלא יקברו את הפרצוף שלהם במסך, אלא יסתכלו זה לזה בעיניים וידברו זה עם זה ואתי".
וסטהיימר ממשיכה למחות בשצף, וניכר עליה שהנושא בדמה: "כיום, הצעירים לא מכירים את הגבול. הם לא יודעים מתי להניח לפייסבוק ולטוויטר ולעבור למערכות יחסים אנושיות. גם כשהם כבר יושבים בפגישה אישית ואינטימית, הם חייבים לבדוק בסלולרי מה קורה בפייסבוק שלהם ומה כתבו להם בטוויטר בכל רגע. מה כבר כל כך דחוף שם שהם לא יכולים להתנתק מזה לשעה? הם מבלים כל כך הרבה שעות מול המחשב, עד שהם עייפים מכדי לנהל מערכות יחסים אמיתיות".
"שלא תביני לא נכון", היא מדגישה, "אני לא נגד מחשבים. אינטרנט יכול לשמש ככלי מצוין ללמד את הצעירים על מין, על תנוחות ועל הדרך להגיע לאורגזמה. במובן הזה הרשת היא תחליף ל'פלייבוי' של פעם. אבל אם כל המין שיש להם בראש הוא רק מה שהם רואים באינטרנט, ללא האינטימיות האנושית שצריכה להגיע עמו, אז מדובר באסון".
אוהבת טכנולוגיות חדשות
למרות גילה ועל אף המניפסט הנוקב נגד המדיה החברתית, וסטהיימר פעילה מאוד בעולם הדיגיטלי. לצד המהפכות המיניות, היא עברה את המהפכות הטכנולוגיות של המאה האחרונה, כולל הגעת הטלוויזיה, הכניסה לעידן הממוחשב והולדת האינטרנט.
"אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה ראיתי שידור טלוויזיה", היא מספרת. "חשבתי לעצמי שזה כמו אולפן רדיו, אבל כזה שרואים בדיוק מה קורה בתוכו. במחשב השתמשתי לראשונה בשנות ה-70, באוניברסיטה. זה היה מחשב בגודל חדר ענק, שלקח לו שעות לעשות חישוב קטן. ולחשוב על כך שכיום יש את כל המחשבים הקטנטנים האלה. זה פשוט פנטסטי". וסטהיימר היתה מהראשונות לחוות את האינטרנט באקדמיה. "כבר אז היה לי ברור שהמידע הקיים ברשת מעניק ידע רב. לכן, גם כיום חשוב לי לאמץ טכנולוגיות חדשות".
כשווסטהיימר משתמשת במלה "לאמץ", היא לא מתכוונת שהיא מתנסה פיסית בטכנולוגיות החדשות שאליהן היא מתייחסת. למעשה, את חשבונות הטוויטר והפייסבוק שלה היא מפעילה באמצעות הטלפון. הכוונה היא לא לטלפון סלולרי-אינטרנטי חכם, אלא לשימוש מסורתי במכשיר: מזה 35 שנה מלווה אותה העוזר האישי שלה פייר לייהו. היא אומרת לו מה לכתוב, והוא מבצע. "אני מתקשרת אליו כמה פעמים ביום, מספרת לו מה אני עושה, והוא מקליד בטוויטר שלי. אני לא מצליחה להסתדר עם כל המקשים הקטנים האלה", היא צוחקת.
"יום אחד פייר סיפר לי על הבשורה החדשה, טוויטר", היא מספרת על היכרותה עם המדיום, "הוא אמר שזאת דרך חשובה להפיץ את הבשורה שלי ושכדאי לי לפתוח חשבון. מיד הסכמתי, אני לא פוחדת מכלים חדשים. אני משתמשת בכל אמצעי שיכול לעזור לי להעביר ידע על מין לאנושות. אני רוצה להשתמש ברשת בשביל לסייע לאנשים. אם טוויט שלי יעזור למישהי להימנע מהריון בלתי רצוי, זה שווה את הלמידה שהשקעתי בטכנולוגיה חדשה. אני אמנם לא יודעת להשתמש בטוויטר פיסית, אבל אני מכירה בכך שזהו כלי חשוב מאוד. אני מבינה היטב את האינטרנט ומודעת לסכנות וליתרונות שבו".
את יתרונות הרשת היא ממנפת לקידום העסק שלה. בגיל 82 היא עדיין מפעילה מרפאה לייעוץ מיני במנהטן, מסתובבת ברחבי העולם ומרצה בתחום.
זה מה שחלמת להיות בילדותך?
"בתור ילדה חלמתי על מקצועות אחרים, אבל התחום הזה התגלגל לידיי. ב-1967 סיימתי לימודי תואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה והציעו לי עבודה באגודה לתכנון המשפחה בניו יורק. בהתחלה לא השתלבתי שם - הם דיברו על מין מהבוקר עד הערב. אבל אחרי 48 שעות בלבד החלטתי שמין הוא הנושא הכי מעניין שאני יכולה לעסוק בו".
וסטהיימר החליטה להתמקצע והחלה ללמוד על מיניות האדם בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל. כחלק מתוכנית הלימודים, הוכשרה וסטהיימר לטיפול בבעיות מין. "באותם ימים לא היה מקובל לדבר על מין בתקשורת. יום אחד פנו לסטודנטים אנשים מתחנת הרדיו המקומית ושאלו אם יש מישהו שמוכן לדבר על מין עם מאזיני התחנה. כמובן שהסכמתי ותוך שבוע קיבלתי פינה קבועה".
מרבע שעה יומית צמחה הפינה לחצי שעה, שווסטהיימר שידרה במשך כמעט עשור. "התחלתי לדבר על כך בפומבי הרבה לפני שיצאו סרטים כמו 'סקס והעיר הגדולה' ולפני מחלת האיידס, שהביאה את האנושות לדבר על מין בציבור בלי להתבייש. בתוכנית הרדיו נולד המותג ד"ר רות. המבטא היקי שלי הוא חלק ממנו. ברגע שאני פותחת את הפה - גם ברדיו מיד יודעים שזו אני".
למרות העשורים שחלפו וההתפתחויות הטכנולוגיות שנוספו לעולם, דבר אחד כמעט לא השתנה: השאלות של האנשים. "מאז שאני בת 40 אני מקבלת כמעט את אותן שאלות", אומרת וסטהיימר, "ההבדל הוא שכיום מדברים יותר בפתיחות ובמלים אמיתיות. פעם אנשים שהיו משוחחים אתי, היו אומרים בקול נמוך 'סיפוק מיני', וכיום אומרים לי בצורה ברורה 'אורגזמה'. גברים הוטרדו מאז ומתמיד משפיכה מוקדמת. הם גם מדברים המון על מין אוראלי ובשנים האחרונות אפילו מין אנאלי מוזכר רבות. מתברר שזה תחום שמעסיק גברים. פעם הם התביישו להודות בזה, היום כבר לא".
ניצחתי את היטלר
בראשית ימי ערוץ 2, הגישה וסטהיימר תוכנית לייעוץ מיני יחד עם ערד ניר, אז עיתונאי טלוויזיה בתחילת דרכו. "אין סיכוי שאחזור לטלוויזיה הישראלית", היא אומרת. "כיום יש מספיק ישראלים שמבינים במין לא פחות טוב ממני. אני כבר לא צריכה לתת הדרכה על מין לתושבי ישראל".
ואולם הקשר ההדוק שלה ללבנט נשמר גם ללא תוכנית ייעוץ: בכל יולי היא מבקרת בישראל, כחלק מעבודתה עם ערוץ הטלוויזיה הציבורי האמריקאי (pbs) שעבורו היא מצלמת סרטי תעודה. לפני שלוש שנים צילמה כאן סרט דוקומנטרי על חיי משפחות בישראל. שנה לאחר מכן הקדישה את סרטה לאתיופים. בשנה שעברה צילמה סרט על הדרוזים ועל הבדווים ובביקורה הנוכחי היא מתעדת את הקהילה הצ'רקסית.
מי מממן את הסרטים האלה?
"ארגון הג'וינט ואני חולקים קופה משותפת, ואני מתרימה כספים עבורה. אני מספרת שתרומה לקרן שלי היא סגולה לחיי מין טובים וככה קל לי להתרים", היא צוחקת. "המטרה שלי היא להראות בארה"ב איך חיות בישראל קהילות הבדווים, הדרוזים, האתיופים והצ'רקסים. אני מנסה לתעד את הצדדים החיוביים ולהדגים עד כמה חשוב לשמור על התרבות ועל המורשת".
וסטהיימר מתוסכלת מכך שסרטיה מוקרנים בתחנות טלוויזיה בעולם כולו, אבל לא בישראל. "איך יכול להיות שהם מספיק טובים בשביל להיות מוקרנים בערוצים הציבוריים בארה"ב ובקנדה, אבל לא מספיק טובים בשביל הערוץ הציבורי הישראלי?" היא תוהה, "ניסיתי לעניין את ערוץ 1 ואת ערוץ 10, והם סירבו אף על פי שהצעתי להם את הסרטים בחינם".
וסטהיימר מספרת שבמרוצת השנים קיבלה הצעות להשתלב בפוליטיקה הישראלית. "שאלו אותי אם יש לי כוונה להיכנס לפוליטיקה כי אני פועלת למען ישראל. אמרתי לכולם 'חס וחלילה. אני לא אוהבת את כל הצעקות של הפוליטיקאים הישראלים. זה לא מכובד'.
"אין דבר שאני לא יכולה לעשות בגלל הגיל", מצהירה וסטהיימר. אבל כשאני מתעקשת על כך שבוודאי יש משהו שהייתה חייבת לוותר עליו, היא מתרצה ומודה: "לפני שנתיים נאלצתי לוותר על סקי. אני מתה על הספורט הזה, אבל בגיל 80 צריך להודות שיש מגבלת גיל, ולכן העברתי את הציוד לנכדיי. בסך הכל יש לי מזל גדול שאני בריאה. אני שומרת על עצמי, מקבלת מסז' פעם בשבוע ומקפידה על שמונה שעות שינה בלילה".
מין הוא לא הנושא היחיד שמעסיק את וסטהיימר. כילדה ניצולת שואה, שהתייתמה מהוריה כשהיתה בת 10, היא עוסקת בה גם בימים אלה, והדבר ניכר בציוצים שלה בטוויטר: "הלכתי אתמול למספרה עם הנכדה שלי. זה משהו שהיטלר ניסה למנוע ולא הצליח!", היא כותבת. גם החברות הישראליות שלה, שעמן היא מקפידה לשמור על קשר קבוע, הן ניצולות שואה. "יש לי כאן חברה טובה, דליה מילר, שגדלה אתי בבית היתומים, והיא כמו אחותי. בכל שנה אני נפגשת עם חברות נוספות מהימים ההם: ורה פייזר, אלמנתו של ד"ר אלי פייזר שהיה כירורג ברמב"ם; נדיבה סגל, אלמנתו של השחקן שמוליק סגל; וד"ר ברכה גאוני, פסיכיאטרית תל-אביבית מוכרת. אנחנו יושבות יחד וחושבות על כך שהיטלר לא היה מרוצה לראות אותנו יחד בישראל בגיל הזה".
"אל תדאגו לחיי המין שלי"
וסטהיימר נחשבת לאישה אמידה. היא גובה אלפי דולרים עבור חלק מהרצאותיה והייעוץ שהיא נותנת. באחרונה היא כתבה בטוויטר שלה: "יוצאת לארוחת ערב עם מישהו שהציע הרבה כסף לצדקה כדי לאכול אתי".
מי זה היה וכמה הוא שילם?
"זה היה בחור מדובאי, ששילם 17 אלף דולר לסעוד אתי. הכסף הלך לתרומה לקהילה. הוא הזמין 20 חברים שלו לניו יורק כדי לשמוע את ההרצאה שלי. בסוף הערב כל אחד כתב שאלה על דף, והעביר אותה בעילום שם".
ומה מטריד בחורים צעירים מדובאי בימים אלו?
"בדיוק מה שמטריד את כל הגברים בעולם: שפיכה מוקדמת, שעמום בחדר המיטות. דברים כאלה".
היא מתגוררת כבר 50 שנה באותה דירה במנהטן. "יכולתי כבר מזמן לקנות לעצמי פנטהאוס בשדירה החמישית. אבל אני מעדיפה לגור במקום שבו גידלתי את שני הילדים שלי. יש לי מספיק כסף לקנות איזה פנטהאוס שאני רוצה במנהטן, אבל אני אוהבת את הבית שלי".
לווסטהיימר יש שני ילדים - מרים וג'ואל - וארבעה נכדים, בני 8, 12, 14 ו-20. "הנכדים הם ניצחוני הפרטי על היטלר ועל הנאצים. הוא הפך אותי ליתומה ולא רצה שאחיה. והנה, יש לי את הנכדים הכי נהדרים בעולם".
מה חושבים הנכדים על ההתמחות של סבתא שלהם? זה לא מביך אותם?
"הנכדים שלי מבסוטים ממני כי הם מקבלים יחס מיוחד בכל מקום שאני מגיעה אליו יחד אתם. אנחנו מקבלים את הכרטיסים הכי טובים להצגות. כשאני אתם אני רק סבתא, לא ד"ר רות. החיים הפרטיים שלי, ובכלל זה גם חיי המין שלי, הם העסק שלי. לפני יותר מעשור בעלי המנוח התראיין אצל דיאן סויר, ששאלה אותו על הסקס בינינו. הוא צחק ואמר שהסנדלר הולך יחף. אבל אמרתי אז ואני אומרת גם היום: זה היה שטויות מה שהוא אמר שם. הוא צחק, כי חיי המין שלנו היו מצוינים".
ומה היום? זה לא מתסכל אותך לתת עצות מיניות לאנשים ולא תמיד להיות מסוגלת ליישם בעצמך?
"לא צריך לדאוג לחיי המין שלי", היא צוחקת, "אני בסדר גמור גם כיום".
ד"ר רות וסטהיימר רוצה שתשאירו את הפייסבוק מחוץ למיטה ומרגיעה: "לא צריך לדאוג לחיי המין שלי"
איילה צורף
12.8.2010 / 13:04