יש משהו חם ונקי, אפילו קצת מחוספס, באחים אלי ויובל אורגד, מאנשי העסקים המפתיעים בישראל. הראיון בין האחים, החולשים על אימפריה כלכלית של מאות מיליונים, מתנהל כאילו הם יושבים בסלון של אמא יהודית בנתניה - בדיחות קטנות זה על זה, דאגה כנה והרבה אהבה. אנחנו נפגשים בצהריים בסניף בורגראנץ' בקניון עזריאלי בתל אביב, זמן קצר לאחר שהחליטו למחוק את ברגר קינג שבבעלותם ולהסב את כל הסניפים לבורגראנץ' - המותג שרכשו באחרונה.
בפינת הילדים יושבת אמא עם שני ילדיה על כיסאות בצורת פטרייה. היא מבינה שהבעלים נמצאים בסביבה ומחמיאה להם: "הילדים שלי רוצים רק את הצ'יפס של בורגראנץ'". המחמאה הזאת מעלה חיוך ענק על פניו של יובל אורגד, ומזכה את הילדים בגלידה חינם.
בתחילת הראיון אתם הם מבהירים שאסור להזכיר את הילדים ואת המשפחה, ומרגע זה הם לא מפסיקים לדבר עליהם. במשך כל הפגישה אלי לא מפסיק להסתמס עם שלושת ילדיו. גם יובל עונה לטלפונים משני ילדיו.
את קבוצת אורגד שבבעלותם, הכוללת גם את רדיו "אמצע הדרך", את חברת הניקיון והאבטחה "שלג לבן" ושתי חברות שרכשה מהממשלה - חברת אגרידב, שמרכזת את פעילות יצוא הידע והתשומות החקלאיות מישראל, והחברה להדברת עשבי בר, בנו השניים לבד. בצעדים קטנים, בלי הון התחלתי גדול או הכשרה מתאימה. הם זיהו הזדמנויות במודעות מכרזים בעיתונים או בראיונות עם אנשי עסקים בכלי התקשורת.
כך למשל, את ההחלטה לרכוש את תחנת הרדיו הם קיבלו כשהתפרסם המכרז. "אחיי הצעירים אהרון ובועז היו עיתונאים - אהרון ב'חדשות' ובגל"צ ובועז ב'טלגרף' ולפני כן ב'מעריב'", מספר אלי. "הם באו אלי ואמרו: 'אלי, תשמע, יוצאים מכרזים לתחנות הרדיו האזוריות'. אמרתי: 'אעמוד מאחוריכם'. כשבועיים לפני המכרז אמרתי להם: 'מי יהיה המנכ"ל? אם לא תביאו מפקד גל"צ לשעבר, לא תזכו'. הם הביאו את צביקה שפירא להיות המנכ"ל. סגרתי אתו הסכם על הנייר".
מרוויחים כסף ברדיו?
אלי: "חיים בכיף".
אז למה לא קניתם עוד תחנות?
אלי: "צריך לשאול את אהרון. מאז שזכינו אנחנו לא מתעסקים בזה".
יובל: "לא היו הרבה הזדמנויות. ניסינו ללכת על 99fm. אנחנו מנהלים ערעור בבג"ץ על תוצאות המכרז".
אלי התאהב בשיטה. חיטוט במודעות המכרזים הביא לו מאוחר יותר עוד הזדמנות לרכישה. "אחרי שזכינו במכרז על הרדיו ראינו בעיתון שהחברה להדברת עשבי בר עומדת למכירה", הוא מתלהב.
יובל: "זאת היתה חברה שהוקמה בשנות ה-50".
אלי: "זכיתי במכרז מול שועי הארץ. סנו התחרו".
יובל: "עשו התמחרות בפקס".
אלי: "השארתי את איש הכספים של החברה וגם את רוב הצוות - מה אני מבין בהדברה?"
ב-2002 הם רכשו ממשרד החקלאות את אגרידב, שמייצאת ידע חקלאי, בעיקר לאפריקה. לזירת הצ'יפס והקציצה נכנסו האורגדים ב-2003, כשרכשו את ברגר קינג מכינוס נכסים תמורת 30 מיליון שקל - ובמשך השנים השקיעו עוד 25 מיליון שקל בפיתוח הרשת. עד אז היה הפרופיל התקשורתי של המשפחה מנתניה נמוך מאוד. כל כך נמוך, שאיש לא ממש ציפה שהאחים שעשו את הונם מניהול של חברת ניקיון ואבטחה יצליחו בעסקי הקמעונות. אבל האורגדים קפצו לזירה הרותחת מצוידים במנטרה "הכל תלוי בניהול".
"ראינו ידיעה בעיתון, שאפשר להציג הצעות לרכוש את ברגר קינג", נזכר יובל ברכישה ההיא. "החלטנו לבדוק. זה היה תהליך לא פשוט - ובסופו קנינו".
כיום יש לחברות בקבוצה מחזור עסקים של כמה מאות מיליוני שקלים, ואת 6,000 העובדים מנהלים 100 עובדי מטה.
רוב האנשים נמצאים בשטח?
אלי ויובל עונים יחד: "ברור".
אלי: "מה הם יעשו במשרד? ישתו קפה? ההצלחה טמונה בכך שכל אחד יודע את התפקיד שלו".
את רשת בורגראנץ' רכשו השניים באוקטובר 2008 במכירת חיסול. לאחר כמה חודשים שבהם הפעילו את שתי הרשתות, הם החליטו לפני שלושה חודשים להיות רק ישראלים. ברגר קינג ובורגראנץ' אוחדו תחת המותג בורגראנץ' - וברגר קינג פינתה את השטח.
מי שחשש שעם העברת הבעלות ייעלמו הצ'יפס המסולסל והשוקופאי - יכול להירגע. מבחינתם של האורגדים, יש להם מקום בפנתאון הישראלי יחד עם הקוטג', עם שוקולד השחר ועם פלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו. "קודם כל נשנה את התפריט, אבל כן נרצה לשמר את הנכסים החזקים כמו קומבינה, ספרדי, ראנץ', שוקופאי וצ'יפס מסולסל - וגם להציע מוצרים חדשים", אומר יובל.
"הדבר שני שנטפל בו הוא פנייה לקהלים שאנחנו לא מספיק דומיננטים אצלם. הנוער בא אלינו, אבל אין ספק שבסוגיית הילדים אנחנו צריכים לעשות עבודה יסודית. מבחינת מספר הסניפים, עד סוף השנה יהיו לנו 110, שרבים מהם עוברים שיפוץ יסודי - הצבעים והקונצפט נשארים, אבל אנחנו מחליפים את הריצוף ומכניסים משחקיות. בורגראנץ' תהיה רשת מזון מהיר שפונה לכל האנשים בישראל. היא תהיה דומיננטית מאוד וחזקה מאוד. אנחנו לא מתכוונים להחזיר עטרה ליושנה: העטרה כבר קיימת ולא הלכה לשום מקום".
מאמינים בכוחה של הנוסטלגיה
לכל מי שהתבגר כאן בשנות ה-80 וה-90 - עוד לפני שמקדונלד'ס עשתה עלייה - יש "סיפורי בורגראנץ". מי שנעוריהם הגיעו מאוחר יותר, קצת יתקשו להבין זאת. ארוחות הקומבינה אמנם משכו לרגע את הצעירים, אבל בורגראנץ' של השנים האחרונות התקשתה להתמודד עם מקדונלד'ס, הרשת האמריקאית שתקעה כאן יתד ופרשה סניפיה ברחבי ישראל.
למצבה של הרשת הישראלית לא תרמה העובדה שבעליה המתחלפים - כמו צדיק בינו, בעל השליטה בפז; ויוסי חושינסקי המנוח, שהיה מהבעלים של טיב טעם - היו עסוקים בעיקר בניסיונות להיפטר ממנה. בעוד מקדונלד'ס תחת ניהולו של עמרי פדן בנתה מותג חזק, בבורגראנץ' הסתפקו ברעיונות מעניינים ומקוריים - אך לא היה מי שיאמין בהם וייתן לרשת גב וביטחון שיאפשר לה לפרוץ.
בורגראנץ' נאלצה להסתפק בכותרות על ניסיונות מכירה כושלים ובבעלים מתחלפים. לא פלא שמותג ההמבורגרים הישראלי התחיל להדיף ריח של עובש. מקדונלד'ס סימלה את כל מה שהישראלי רצה להיות - מותג בינלאומי, חלק מהעולם הגדול. הצ'יפס הישר והקריספי דחק את הצ'יפס המסולסל, ורוטב הברביקיו הפסיד לקטשופ של היינץ. הקרב לא היה תודעתי בלבד: מקדונלד'ס התפשטה בישראל במקביל לבניית הקניונים, ונהפכה בהם לעוגן מושך קהל. הרשתות האחרות נאלצו להסתפק בפירורים.
בגלל כל הסיבות האלה ועוד, החלטתם של האחים אלי ויובל אורגד לוותר על ברגר קינג ולהפוך את בורגראנץ' לרשת גדולה וחזקה - היתה מפתיעה. ההחלטה לדבוק בשור הבורגראנצ'י לא היתה טריוויאלית. לאחים היו ביד שני מותגים לא חזקים במיוחד, ולכן לא היה ברור איזה משניהם הם יחליטו לחסל ועל מי הם יילחמו. על פניו, למותג הבינלאומי היו יתרונות רבים: דימוי של מותג חזק הפועל בכל העולם ונלחם במקדונלד'ס במדינות רבות; חברה בינלאומית עם כושר קנייה גדול שיכולה להציב אלטרנטיבה בתחום החדשנות והמתנות; ובעיקר, למרות קשיי הקליטה שלה בישראל, שידרה ברגר קינג משהו רענן יותר מהרשת המקומית שכבר שנים מתקשה לייצר אלטרנטיבה.
אבל האחים בחרו באפשרות שלפחות בהתחלה נראתה פחות צפויה. הנוסטלגיה, התחושה שמדובר בטעם משלנו וכנראה שגם תנאי הזיכיון של ברגר קינג - שכללו איסור על שינויים בתפריט ודמי זיכיון לא מבוטלים - הם שהכריעו את הכף. "מאז שרכשנו את בורגראנץ' התייעצנו עם הרבה אנשים, בהם בעלי קניונים, ורובם העדיפו את בורגראנץ' על פני ברגר קינג. אנחנו גם רואים מה הצרכנים אומרים ואיך זה מתבטא במסעדות. בכל סניף שהסבנו לבורגראנץ', עלו המכירות ב-35%", מסביר יובל את ההחלטה למחוק את המותג, שבמשך השנים האחרונות השקיע כל כך הרבה בחיזוקו. לדבריו, ההחלטה לא אומרת שהם חלילה עשו עבודה לא טובה. "עשינו עבודה מדהימה עם ברגר קינג, אבל כנראה שהציבור הישראלי אוהב את ההמבורגר שהוא גדל עליו ולא השתנה כבר 30 שנה".
רכישתה של בורגראנץ' היתה מבחינת האורגדים סיומו של מסע ארוך בדרך למוקד כוח משמעותי שיוכל להתחרות במקדונלד'ס. ב-2006 הם ניהלו משא ומתן לרכישת בורגראנץ' ולמיזוגה עם ברגר קינג, אבל הממונה על ההגבלים העסקים דאז, עו"ד דרור שטרום, לא אישר זאת. באחרונה, אחרי שבורגראנץ' נקלעה לחובות כבדים, אישרה הממונה רונית קן את העסקה. לאחים אורגד ניתנה סוף-סוף ההזדמנות ליצור חזית גדולה אחת מול מקדונלד'ס.
צריך אומץ להיכנס לתחום הקמעונות. לנהל רשת מזון מהיר זה לא פשוט. לא היה לכם שום ידע בתחום כשנכנסתם אליו.
יובל: "ראינו בעיתון ידיעה על כך שברגר קינג פשטה את הרגל, שמונה כונס נכסים ושמישהו מציע עבורה 1.5 מיליון דולר. התקשרתי לאלי ואמרתי לו שזה זול מאוד, ושאם זה המחיר - כדאי שנבדוק בעצמנו. הייתי אז בן 33 ואלי בן 43. היו לנו שניים-שלושה עסקים ורצינו להתפתח. זה נראה לנו כמו עסק נוסף שאפשר להשביח. יותר מסובך לנהל חברת ניקיון מאשר חברת המבורגרים. ניהול זה ניהול. אין הבדל פרט להתמקצעות המקצועית שרוכשים במשך הזמן".
העובדה שהרשת עבדה כל כך הרבה ידיים לא הטרידה אתכם?
אלי: "לא! אנחנו מבינים בניהול ואנחנו מאמינים שננהל אותה טוב. צריך להבדיל בין הביצועים של המותג לחוזקות שלו. בהנחה שהוא ינוהל נכון ושיהיה לו תמהיל נכון של סניפים, אין סיבה שהוא לא ירוויח כסף. אני מניח שעם היכולות הניהוליות שלנו - נביא את החברה למצב טוב".
יובל: "עם כל הכבוד, לצדיק בינו יש בנק וחברת אנרגיה מהגדולות בישראל. אני יכול להבין שהוא לא צריך עסק בממדים של בורגראנץ'. לא צריך להסתכל על זה מהכיוון השלילי".
מתי תיגמר ההסבה ולא יהיו יותר סניפים של ברגר קינג?
יובל: "עד השבוע הראשון של ספטמבר".
התחרות שמחכה לרשת בורגראנץ' המחוזקת אינה כוללת רק את מקדונלד'ס עם עמרי פדן והניהול הקפדני והמוצלח. למעשה, התחרות היא לא רק מתחום המזון המהיר. אם חשקה נפשכם בהמבורגר המגיע בלחמנייה עם קטשופ, מיונז והמלפפון החמוץ ההכרחי, אתם יכולים ללכת לאחת ממסעדות ההמבורגרים שנהפכו לרשתות המבורגר עלית. אצל רבים מתקשר כיום המונח "ארוחת המבורגר" למוזס, ל-bbb ולמסעדות אחרות. למה בעצם לקנות מזון מהיר כשאפשר לקבל בשר אדום שעבר טיפול של שף?
עד כמה דומיננטיות בעיניכם מסעדות המבורגרים כמו אגאדיר, מוזס, בלאק ובורגוס?
יובל: "אחת האפשרויות שאנחנו בוחנים היא לפתוח רשת פרימיום. המסעדות שהזכרתן הן אמנם לא רשתות מזון מהיר אבל אי אפשר להתעלם מהן. ארוחת ראנץ' עולה אצלנו 38 שקל, ואילו מחיר הארוחה הכי פשוטה במקומות האלה מתחיל ב-60 שקל.
"אנחנו פותחים כעת את הראנץ' קופי בהוד השרון, ונמכור שם ארוחות בוקר בפחות מ-30 שקל, כולל קפה ושתייה קלה. כמו שאנשים באים לאכול המבורגר בצהריים ובערב - עכשיו הם יבואו בבוקר. לצורך זה יצרנו מתחם נפרד בתוך הסניף, שמעוצב באופן שונה, ויש לוגו ותפריט נפרדים".
אלי: "אין ספק שצריך להציע חוויה טובה יותר. לכן אנחנו מוסיפים לסניפים משחקיות ומשפצים".
האחים לבית אורגד ממעטים לדבר עם התקשורת. "אבא אמר תמיד שהברכה סמויה מהעין", מסביר יובל. עם זאת, כשהם בוחרים לדבר - נוהגים האחים להציב רף גבוה ולצאת בהצהרות מרחיקות לכת. הדברים שאמר אלי על ברגר קינג לאחר רכישתה מזכירים את הדברים שהוא אומר כעת על בורגראנץ'. "הציבור רוצה את ברגר קינג חיה וקיימת", הוא הצהיר בראיון שהעניקו האחים ל"ידיעות אחרונות" ב-2003. "יש לנו סקרי שוק, והקהל מצביע ברגליים. המכירות ביום הראשון לאחר העברת הבעלות היו מצוינות - ואני מאושר. לא באנו לעשות סיבוב על הרשת, אלא לשקם אותה ולהפוך אותה למספר אחת בשוק".
גם כעת, כשברור שההצהרות הקודמות לא התממשו, אלי לא מהסס לצאת בהצהרות דומות על בורגראנץ' - אם כי מעט מסויגות יותר. "אנחנו שואפים להיות מספר אחת. ימים יגידו", הוא אומר ומוסיף: "פנינו אל מעבר לים. אני מאמין שלאחר שנפתח, נשפץ ונקדם את המותג, נפנה לאירופה ונפתח שם סניפים. אנחנו מקבלים הצעות ובודקים אותן כל הזמן, אבל בשלב הזה אנחנו מסרבים. תחשבי לעצמך: את הולכת ברחוב אוקספורד ורואה את השור הזה (מצביע על תמונה של השור על הקיר) ושלט של בורגראנץ'".
עובדים מגיל צעיר
הם נולדו בנתניה למשפחה שבה 11 נפשות. כששואלים את אלי מה ההבדל בין האופן שבו גדלים ילדיו לילדותו שלו, הוא מחייך ואומר: "אני גדלתי בתוך הריח של הרגליים של האחים שלי. ישנתי במיטה כשהרגליים שלהם תחובות לי באף". זה היה בית דתי. אלי למד בישיבת בני עקיבא בנתניה ושם גם הקים את העסק הראשון שלו - מכירת ופלים לתלמידים. "רעש של ופל נשבר בזמן שלומדים בלילה הוא דבר שאיש לא יכול לעמוד בו", הוא צוחק.
גם יובל, שצעיר מאלי בעשר שנים, עבד מאז ומתמיד. "מגיל 13 אני עובד. עושה בייביסיטר, מוכר סנדוויצ'ים, מנקה דירות. במה לא עבדתי - מכרתי ערבות לקראת סוכות. גם לי היו מכנסי ליווייס, אבל קניתי אותם מהכסף שלי. תמיד היה לי כסף בכיס", הוא מעיד על עצמו.
כשאלי השתחרר מהצבא, הוא לא הלך ללמוד אלא הקים את "שלד" - חברה לניקיון חדרי מדרגות. המלה "חברה" קצת גדולה על האופרציה, שהסתמכה בעיקר על אלי שניקה בתים - אבל היה בה חזון. רגע לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, "שלד" כבר היתה אחראית לניקיונם של 30-40 בנייני משרדים.
"כשרוצים ללמוד באוניברסיטה ואין כסף, הדבר היחידי שיש הוא ניקוי חדרי מדרגות", מסביר אלי. ללימודים הוא הגיע רק 25 שנה מאוחר יותר, כשלמד משפטים בקריה האקדמית קריית אונו. "השנה שבה הוא עשה סטאז' היתה השנה הכי יפה בחיים שלי - הוא לא שיגע אותי", אומר יובל בחיוך רחב.
כשמלחמת לבנון פרצה, גויס אלי למילואים. יובל ניסה להחזיק את החברה בחיים, אבל זה לא ממש עבד. כשאלי שב משדה הקרב, הוא גילה שרוב הלקוחות נטשו. רק מנהל סניף של בנק המזרחי שמר לו אמונים. "הוא הסביר שנשאר מפני שהייתי במילואים", מספר אלי ומוסיף שהוא מקפיד לגמול לו עד היום. בהשפעת המלחמה ההיא שונה שם החברה מ"שלד" ל"שלג", או ליתר דיוק "שלג לבן" - "תזכורת למלחמה", מסביר אלי. יובל הצטרף רשמית לחברה בחמישה במארס 1994 - יום לאחר שחרורו מהצבא. בהמשך הוא למד מינהל עסקים, אבל עזב בגלל העבודה השוטפת.
לדאבונם של יובל ואלי, שמה של "שלב לבן" נקשר לפני כמה שנים בפרשת שלומי עוז ז"ל ומכרז מעברי הגבולות. ערב בחירות 2003 נקשר שמו של פעיל הליכוד שלומי עוז בהטיית מכרז של רשות שדות התעופה (רש"ת), שממנו נהנתה גם "שלג לבן". את יובל האזכור הזה מרגיז: "החברה נקלעה שלא בטובתה לפרשה משפטית הקשורה למכרז של רש"ת. לאחר החקירה הובהר שהתיקים נסגרו בחוסר אשמה ולא רק זאת, אלא שהחברה שבה וזכתה במכרזים של רש"ת. כיום אנחנו מאבטחים לא רק מעברי גבול אלא גם מתקנים אסטרטגיים ומוסדות ממשלתיים. צוותי שלג קיבלו אותות הצטיינות על גילוי מטענים לאורך קו החשמל הארצי (קו 400) וסיכול התקפה במחסום ארז".
הפעם הראשונה שבה הוזכרתם בתקשורת היתה בהקשר לא חיובי.
יובל: "היה רעש גדול, אבל שנתיים אחרי, כשקיבלתי בדואר מכתב שהודיע לי שהתיק נסגר בחוסר אשמה - אף אחד לא טרח לציין את זה. לא היה שם כלום. רכבו עלינו בתקופת הבחירות, וכשגילו שלא היה שם כלום אף אחד לא טרח לבוא ולהגיד שעשו טעות".
מה למדתם מזה?
יובל: "למדנו שהתקשורת חורצת גורלות לטוב ולרע כשהיא רוצה".
אחים וגם שותפים
יובל ואלי מנהלים את קבוצת אורגד ביחד. קשה להבין איפה נגמר האחד ואיפה מתחיל השני. אלי מספר כי יובל הוא מי שמנהל, וככה הראש שלו "פנוי לעסקים". הם מעידים על עצמם שיש להם חוש לעסקים ושמחים לחלוק את סוד הניהול שלהם: "לשמור אחרי הרכישה על עובדים טובים ולדאוג שהעובדים שלך יישארו אתך שנים".
אבל גם החושים שלהם מאכזבים לפעמים: כך קרה שלאחים אורגד היתה הזדמנות למכור את "שלג לבן" - והם פיספסו אותה. "התקשר אלי ישראלי ואמר שהגיע לישראל בכיר מחברת iss, שמספקת שירותים לעסקים. הייתי אז צעיר. אמרתי 'אחלה', ועידכנתי את אלי", מספר יובל. "קבענו במסעדת שנגרילה ליד מלון דן. אמרתי שאם כבר הולכים, אז לפחות נאכל טוב. ישבתי שם בסוג של זלזול. הם אמרו: 'אנחנו חברה גדולה. בדקנו אתכם'. זילזלנו בהם. אמרנו: 'מה יש להם לעשות בישראל?'. אחר כך הם השקיעו בחברת 'אשמורת' לפי שווי של 80 מיליון שקל".
אתם מתחרטים על זה?
אלי: "לא. שלג היא הבייבי שלי".
אתם מתכוונים להיכנס לעסקי מזון מהיר נוספים?
יובל: "פנו ופונים אלינו כל הזמן, ואם תיווצר ההזדמנות המתאימה - כן. אבל לא נעשה את זה מתוך אסטרטגיה לרכוש מותגים. אגב, לא חייבים לרכוש מותגים ואפשר גם להקים אותם אם יש לך פלטפורמה קיימת". אני לא מבינה את המשפט הזה
יש עסק או תחום שמדגדג לכם להיכנס אליו?
אלי: "אותי מעניין ענף המלונאות. אנחנו גם מגישים בימים אלה בקשה למשרד התקשורת כדי לקבל אישור להיות מפעילים סלולריים וירטואליים".
יובל: "הפלטפורמה שלנו להיות מפעילים וירטואליים היא מטורפת. יש לנו מועדון לקוחות של 140 אלף איש וסניפים בכל ישראל. הייתי רוצה להיכנס לתחום קמעוני נוסף, לא אופנה חלילה, משהו בתחום הקוסמטיקה".
איזה חלק מהזמן שלכם אתם מקדישים לבורגראנץ'?
יובל: "בתקופה האחרונה לא מעט, אבל באופן שוטף יש לחברה מנכ"ל. במטה בנתניה עובדים בסך הכל כ-50 איש. אנחנו לא כמו החברות האלה שיש להן סמנכ"ל שיווק, תפעול, מכירות".
כמה פעמים ביום אתם רואים זה את זה?
יובל: "האמת היא שאנחנו עסוקים, מדי פעם אנחנו מוצאים כמה דקות פנויות כדי לדבר. רוב הזמן אנחנו פשוט יושבים במשרד ועובדים".
קורה שאתם רבים בארוחת הערב של ליל שבת?
אלי: "זה שלא מסכימים לא אומר שרבים. היתרון הוא ששני אחים יכולים לקבל החלטות במהירות. אני לא זוכר מתי התווכחתי עם אחי, טפו טפו טפו".
יובל: "זה לא שאנחנו נפגשים כל יום שישי. אנחנו המון אחים".
מתי בפעם האחרונה הלכתם לבנק לבקש כסף?
יובל: "בהגדרה אנחנו לא חברה ממונפת. אני מבין שזה נשמע פלצני אבל אני אחמיא לנו: את כל העסקים רכשנו באמצעות הון עצמי".
כמה לילות לא ישנתם בגלל העסקים?
יובל: "לא מעט. כל איש עסקים שיגיד לך שהוא ישן בשקט כשיש לו מוטת עסקים כזו - משקר לך".
אלי: "הראש חושב אבל צריך לעשות את ההפרדה".
אלי, אדם מאמין, שמח לשתף אותנו בתפישת העולם שלו: "ישראל היא ארץ האפשרויות האינסופיות. אם בן אדם רוצה להצליח פה - הוא יכול לעשות הכל. ככה אני פתחתי עסק אחרי עסק. בהתחלה גם אני לא יכולתי להרשות לעצמי ללמוד להיות עורך דין כמו שאני היום. מה מונע ממישהו לפתוח מחר חנות בגדים בשינקין או עסק אחר? כלום. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, לפתוח עסק וכל היום לחשוב איך להביא לשם אנשים. זה מה שאני עושה עכשיו. כל היום אני חושב איך אביא לקוחות לסניפים, שיהיו מלאים כל היום. ואני אעשה את זה.
"אבל תמיד חשוב לזכור להיות אדם טוב. אני קורא פעם בשבוע דף גמרא, ומשתדל להיות אדם טוב. העובדים נשארים אצלנו המון שנים, כי אני מאמין שצריך להתנהג לאנשים יפה ולהיות בן אדם. אם לעובד שלי חסר כסף והוא יבוא אלי, אני אתן לו הלוואה".
איזו עצה תיתנו לבחור בן 22 בתחילת הדרך?
אלי: "שיעשה מה שהוא רוצה, העיקר שיהיו לו דבקות במטרה. אי אפשר להצליח בלי להשקיע את הנשמה. אם יש לו אפשרות כלכלית, שילך ללמוד. כל ילדיי עובדים ברשת, ואשמח שאחרי השירות הצבאי ילכו ללמוד ואחר כך יעשו מה שבא להם. אני לא כופה את רצוני".
יובל, אם לא אלי - מה היית עושה?
יובל: "לפני שהשתחררתי מהצבא הציעו לי להישאר בו, ויכול להיות שהייתי מסכים. אין הרבה דוגמאות כמו אלה של אלי, שהקים מגוון כל כך גדול של עסקים. אנחנו אחים ושותפים ונפלה בידינו הזכות לעבוד זה עם זה".
מה הייתם ממליצים ליזם צעיר?
יובל: "למצוא בת זוג שהיא פרטנרית לחיים. במקרה שלי, בלי ענת לא הייתי יכול להצליח".
האחים אלי ויובל אורגד - הבעלים של רשת בורגראנץ' - מתכוננים לכבוש את העולם עם הצ'יפס המסולסל
סיון קלינגבייל ועדי דברת-מזריץ
12.8.2010 / 13:17