גלישה ברשת, תוכנות ניווט ואפליקציות שימושיות - המדריך להפעלת האייפון בחו"ל

כל מי שאי פעם לקח אתו לחו"ל טלפון נייד שמחובר לאינטרנט מכיר את ההלם, את ההפתעה ואת הכעס שתקפו אותו כשקיבל את החשבון. לא את חשבון השיחות - את חשבון השימוש באינטרנט. בשלוש השנים האחרונות שבהן לקחתי אתי לחו"ל טלפונים ניידים עם יכולות אינטרנטיות (נוקיה e61, נוקיה e71, בלאקברי בולד ועכשיו אייפון 3gs) למדתי - ובעיקר טעיתי - הרבה.



הדבר הראשון שלומדים הוא שבלי לשים לב, עלויות צריכת הנתונים, כלומר עלויות השימוש באינטרנט, יכולות להגיע לסכומים מטורפים - סכומים שלו הייתי מודע להם מראש, ספק אם הייתי מחליט לשאת בהם. באחרונה נסעתי לארה"ב לשלושה שבועות, והפעם נסעתי לראשונה עם האייפון. עוד לפני הנסיעה ביצעתי בדיקות רבות שמטרתן היתה מצד אחד לקבל את החוויה הטובה ביותר, כלומר להפיק את המירב מיכולות המכשיר, ומצד שני לשמור על עלויות סבירות.



סרקתי את היצע האפליקציות לאייפון היכולות לשרת אותי, בדקתי את כל הדרכים לחבר אותו לאינטרנט, בדקתי דרכים חלופיות להתחבר - וכמובן בדקתי את כל העלויות. את כל זה עשיתי גם כדי לספר על מה שלמדתי.







כרטיס sim



הטלפון עצמו. ספקית הסלולר שלי, כמו ספקיות אחרות, מציעה חבילות גלישה בארה"ב המבוססות על כמות הגלישה. הספקית שלי מציעה כמה חבילות, שהקטנה שבהן היא של 5 מגה והגדולה היא של 500 מגה, ועלותן יורדת בהתאמה: מ-13.2 שקל למגה בחבילה של 5 מגה ועד ל-7.1 שקלים למגה בחבילה של 500 מגה.



הנחתי מראש שכמות השימוש באינטרנט באייפון תהיה גבוהה בהרבה מכל הטלפונים האחרים שהיו לי בעבר ולכן החלטתי לבדוק אלטרנטיבה: לרכוש בארה"ב כרטיס sim של ספקית מקומית ולהתקין אותו באייפון שלי - אם זה יהיה זול יותר כמובן. בדקתי אצל mobile-t ומצאתי אצלה חבילה מצוינת: כרטיס sim לחודש אחד וללא חוזה בעלות כוללת של כ-100 דולר, הכוללת שיחות, הודעות sms וגלישה ללא הגבלה.



מושלם. לא רק שזה כולל גלישה ללא הגבלה, כי אם גם מספר אמריקאי (מה שיאפשר למקומיים להתקשר אלי בעלות של שיחה מקומית במקום בעלות של שיחה בינלאומית) ושירותים נוספים ללא הגבלה. וכל זה בעלות מצחיקה שתהיה הרבה יותר נמוכה ממה שאשלם לספקית שלי. כמובן, לפני הנסיעה ביקשתי מספקית הסלולר שלי להסיר את החסימה במכשיר מפני שימוש בכרטיס sim של חברה אחרת. זה נעשה בחינם.



ובפועל



הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לניו יורק היה לגשת לסניף של mobile-t כדי לרכוש כרטיס sim עבור האייפון שלי. תהליך הרכישה היה מהיר ובסיומו שילמתי כמעט 100 דולר - כולל כל המסים והעלויות הנלוות.



הכרטיס התחיל לעבוד מיד, אבל בשעות שלאחר מכן ועד הבוקר שלמחרת גיליתי להפתעתי שהחיבור אינו של דור שלישי כי אם דור שני, edge. בדקתי באמצעות יישום speedtest את מהירות ההורדה והיא היתה אטית ביותר - כ-0.1 מגה, כלומר קצת יותר מחיבור ביתי בחיוג.



חזרתי לסניף של mobile-t ושאלתי מדוע איני מקבל חיבור בדור שלישי. המוכרת השיבה מיד שהרשת של mobile-t לא מתאימה לטווח תדרי הפעולה של האייפון ולכן אין בכלל אפשרות לגלוש בו בדור שלישי עם כרטיס sim של mobile-t.



אמרתי לה שלו ידעתי את זה מראש, לא הייתי קונה בכלל את הכרטיס, וביקשתי לבטל את הקנייה. שלא במפתיע, היא סירבה ורק אחרי ששוחחה עם מרכז השירות של mobile-t היא קיבלה אישור לבטל את הרכישה.



האפשרות הבאה היתה לגשת לסניף של at&t, שלה הסכם בלעדי עם אפל לשיווק האייפון בארה"ב. הנציג השיב לי שיש מסלול מתאים ופירט את העלויות. תמורת מחיר כולל של 136 דולר קיבלתי שיחות והודעות sms לחודש ללא הגבלה, חבילת גלישה של 100 מגה שעליה שילמתי 20 דולר ועוד 20 דולר לחיובים מזדמנים, כגון שיחות מחוץ לארה"ב. עלות רכישת חבילות נוספות של 100 מגה היא 20 דולר.



מצד אחד המחיר, בניכוי ה-20 דולר שהוספתי עבור חיובים מזדמנים, לא היה גבוה בהרבה מזה של mobile-t. מצד שני, לא קיבלתי גלישה בלתי מוגבלת, ומצד שלישי קיבלתי חיבור מהיר בדור שלישי. החלטתי שלמרות העלות היקרה יותר, העסקה של at&t כדאית יותר - רק בגלל הגלישה בדור השלישי.



הבעיות התחילו מיד אחרי שהתקנתי את כרטיס ה-sim לתוך האייפון - לא היתה גלישה, כלומר לא היתה גישה לרשת האינטרנט. אחרי שהות של שעה בחנות, כשהמוכר מנסה נואשות להבין מה השתבש, נאלצתי ללכת לפגישה שקבעתי מראש.



חזרתי לחנות בערב, והפעם קיבל אותי היה מנהל החנות. הוא אמר שהמוכר שטיפל בי קודם בעצם לא היה צריך למכור לי את הכרטיס, כי at&t לא מציעה פתרונות לבעלי מכשירי אייפון שלא נקנו אצלה. אבל, הוא הוסיף, מכיוון שהעסקה כבר בוצעה, הוא יאמר לי משהו שאסור לו לומר - שמה שצריך לעשות כדי לגרום למכשיר לעבוד הוא לחפש באינטרנט תוכנה כלשהי, חינמית, שיוצרת פרופיל של at&t על האייפון שלי והיא מאפשרת את הגלישה. הוא גם אמר לי כיצד לחפש אותה בגוגל.



כשהגעתי למחשב, חיפשתי את התוכנה, מצאתי אותה, התקנתי אותה באייפון שלי - ואכן קיבלתי גישה לאינטרנט. המכשיר עבד בדור שלישי, כמובטח, אם כי התוכנה גרמה לחוסר יציבות מסוים במערכת ההפעלה של האייפון, אבל לא כזה שמאוד הפריע לי.



לא ידעתי אז כמובן כמה תעלה לי בסופו של דבר ההתקשרות עם at&t, מכיוון שלא ידעתי כמה חבילות גלישה אצטרך. כיום אני יודע שבסיכומו של דבר רכשתי שלוש חבילות, שמהחבילה השלישית נשארו לי 76 מגה, שהכנסתי לחשבון עוד קצת כסף ושנותר לי בו עודף של 11 דולר.



סך הכל, אם כן, שילמתי כ-180 דולר, קיבלתי שיחות והודעות sms ללא הגבלה, השתמשתי ב-224 מגה, יש לי עודף של 11 דולר שאין לי מה לעשות אתו, כלומר איבדתי אותו, ואיבדתי גם את מה שנשאר מחבילת הגלישה השלישית - כי כל החוזה מוגבל בזמן. ועוד דבר אחד חשוב מאוד. בתהליך הרכישה של חבילות והוספת כספים, at&t מפעילה אפשרות מאוד נבזית: בתום התהליך היא הודיעה שעם התרוקנות החשבון, היא תבצע חידוש אוטומטי של השירותים. במלים אחרות, אם הייתי חוזר לישראל ומניח שהחשבון שלי עם at&t נגמר - אחרי כמה זמן הייתי מגלה שהיא ממשיכה לחייב אותי. וממשיכה. וממשיכה. אחרי שגיליתי את זה קפצתי מיד לסניף החברה וביצעתי יחד עם הנציג את הפעולה שנדרשה כדי לבטל את מנגנון החידוש האוטומטי.



ההמלצה: רכשו כרטיס sim של at&t בחבילה שמאפשרת שיחות, הודעות sms וגלישה - אבל הביאו בחשבון שתצטרכו לבצע התאמות בפרופיל של האייפון שלכם וודאו שאף שירות שרכשתם לא יחודש אוטומטית. אם תמצאו הצעה זולה יותר לחיבור בדור שלישי ובאיכות כיסוי המתאימה לצורכיכם, הרווחתם. לא בדקתי את כל האפשרויות.







האפליקציות: איסוף מראש



אחד היישומים שהכי העסיקו אותי היה תוכנת הניווט. הספקית שלי מציעה חבילת ניווט שכבר השתמשתי בה בעבר לשביעות רצוני. הבעיה היא העלות: אמנם מדובר רק ב-99 שקל, אבל זהו מחיר כפול מעלותה לפני פחות משנה, מה גם שהחבילה הזו תקפה עכשיו רק לשבועיים. מכיוון שנסעתי לשלושה שבועות - העלות בפועל היתה אמורה להיות 198 שקל, כלומר פי ארבעה מכפי ששילמתי בעבר. זה מה שדחף אותי לחפש חלופות.



חלופה אחת היא אפליקציית הניווט החינמית waze המוצעת על ידי סטארט-אפ ישראלי באותו שם. המפות בעצם "נוצרות" על ידי המשתמשים, והתוכנה עוקבת אחר מסלולי הנסיעה שלהם ויודעת להפוך אותם למפות, והיא גם מאפשרת להם לדווח על מה שהם נתקלים בו בדרך - מעומסי תנועה ועד שוטרים. הגרסה הישראלית של waze מוצלחת למדי, ואני משתמש בה לא מעט. לא ידעתי מה תהיה רמתה בארה"ב, אבל סימנתי אותה כאפשרות.



אפשרות נוספת היתה אפליקציית google maps של גוגל, המותקנת מראש באייפון. מצד אחד היא אמינה מאוד, אבל מצד שני אין בה ליווי קולי, מה שעשוי להיות מסוכן בניווט במכונית. האפשרות השלישית היתה יישום לאייפון בשם offmaps. התוכנה הזו מבוססות על מפות בקוד פתוח, כלומר לא מוגנות בזכויות יוצרים, אבל היתרון המרכזי שלה הוא שלא חייבים להוריד את המפות מהאינטרנט תוך כדי הניווט, אלא אפשר להוריד למכשיר עוד לפני הנסיעה.



מדוע זה יתרון? הסיבה הראשונה היא שאתה לא תלוי בזמינות הרשת הסלולרית בעת הניווט. בארה"ב זה רלוונטי מאוד כי שם יש אזורים רבים, כולל אזורים מיושבים, שבהם הקליטה חלקית, כלומר הגלישה סופר-אטית או לא קיימת בכלל.



הסיבה השנייה היא שאתה יכול להוריד את המפות, שמשקלן כמובן גדול מאוד, באמצעות רשת אינטרנט אלחוטית, כלומר ללא עלות צריכת נתונים. וזה מה שעשיתי - הורדתי את המפות הרלוונטיות עבורי עוד לפני הנסיעה.



התקנתי תוכנה נוספת בשם where i'm at, שאינה תוכנת ניווט אבל מספקת את הקואורדינטות של המיקום שלי כך שאפשר לשלוח אותן במייל או ב-sms. למה זה טוב? כי כך אני יכול לדווח בצורה מדויקת ביותר היכן אני נמצא, למשל אם אני רוצה לפגוש מישהו ברחוב או אם התנתקתי מהקבוצה שעמה אני מטייל.



יישומים נוספים שהתקנתי הם air meter, העוקבת ברציפות אחר כמות השימוש שלי בחבילות הגלישה שמותקנות אצלי; superama היודעת לחבר תמונות רצופות לתמונה פנורמית אחת; speedtest שמאפשרת לבדוק את מהירות ההורדה וההעלאה בחיבור האינטרנט הפעיל בטלפון; hopstop המסייעת בשימוש במערכת הרכבת התחתית בניו יורק; zagat to go, מדריך המסעדות הנהדר של ניו יורק; ו-tripit - יישום למעקב אחר תוכניות נסיעה.



לקחתי אתי לנסיעה מכשיר נוסף, שזו היתה פעם הראשונה שהשתמשתי בו ושאני בטוח שיהיה פופולרי מאוד בעתיד: fi-wi נייד. זהו מכשיר קטן, בערך מחצית גודלו של ארנק, שמותקן בו כרטיס sim של ספקית אינטרנט מקומית, במקרה הזה - at&t, המתחבר לאינטרנט דרך הרשת הסלולרית ו"מפיץ" סביבו רשת אינטרנט אלחוטית. זה כמו המכשירים שמחברים למחשבים ניידים, אלא שבמקום לאפשר רק למחשב הנייד לגלוש - הוא מאפשר זאת לכל מכשיר בקרבתו שיודע להתחבר לרשת fi-wi.



למכשיר הזה יש כמה יתרונות. הגדול ביותר הוא חיבור של כמה משתמשים. כך למשל אפשר להשתמש בו בתוך מכונית משפחתית - מה שמאפשר לכל אחד מהנוסעים להתחבר לאינטרנט ממכשירו האישי. זה יכול להיות טלפון סלולרי, אייפוד טאץ', אייפד, מחשב נייד - או כל מכשיר קצה שיודע להתחבר לרשת fi-wi.



יתרונות אחרים הם חיסכון לעומת חיבורים יקרים אחרים שיש בסביבה, כמו בבתי מלון או אפילו חיבור לרשת הסלולרית של מכשירי טלפון ניידים. את המכשיר שכרתי מחברת טלרום הישראלית. הוא הושכר לי במסגרת ניסוי בטא ולכן עדיין אינו זמין לקהל הרחב. העלות הסופית צפויה לנוע סביב 75 יורו, כ-100 דולר, לשבוע. "תקציב" הגלישה הוא 200 מגה ליום והוא מצטבר, כלומר בשבוע של שכירות תוכלו להשתמש ב-1.4 ג'יגה. זה תקציב שקשה לעבור אותו.



מכיוון שתיכננתי לרכוש sim מ-mobile-t, מכיוון שהיה לי את כרטיס ה-fi-wi הנייד ומכיוון שידעתי שאהיה בקרבת רשתות fi-wi - החלטתי לרכוש מהספקית הישראלית שלי חבילת גלישה קטנה, 10 מגה, בעלות של 115 שקל. בסיכומו של דבר, תיק האביזרים האלקטרוניים שלי - מטענים, מתאמים וכו' - שממילא התנפח במשך השנים לממדי ענק, שבר עוד שיא.



האפליקציות: הלכה למעשה



אפליקציית הניווט של הסטארט-אפ הישראלי waze היתה אכזבה גדולה ביותר. מעבר לקריסות הרבות מדי של היישום, פעמים רבות מדי הוא בחר עבורי מסלול שעל פניו נראה כארוך מדי. היישום אמנם מזהיר שייתכן שהמסלול אינו הטוב ביותר ושהוא "לומד מהר", אבל תוצאות כאלה אי אפשר בכלל להציג.



חיסרון משמעותי נוסף של היישום הוא שאינו כולל מספרי בתים. בניו יורק, שבה יש רחובות באורך ק"מ רבים, זה חיסרון שלא ניתן להשלים איתו. אפשר כמובן לבחור במפגשים של רחובות במקום במספרים ואפשר גם להגדיר מקומות מסוימים על ידי הצבעה על המפה ואז לנווט אליהם. אבל אלה אופציות שצריכות להיות בדיוק מה שהוגדר שיהיו - נוספות. הן לא יכולות להחליף את האפשרות הפשוטה של בחירת יעד מוגדר באמצעות כתובת פשוטה. בעיה קשה נוספת של waze היא שהוא פשוט לא מסוגל להכין מסלולי ניווט ארוכים. היישום בנוי כך שאם הזמן שנדרש לו להכין מסלול עולה על כמה שניות - הוא מפסיק את תהליך הכנתו. למשתמש אין שליטה על פרק הזמן הזה ואין לו יכולת לעקוף אותו. לכן, אם תרצו שהיישום יבחר עבורכם מסלול של נסיעה ארוכה, זה פשוט לא יקרה.



google maps, יישום המפות של גוגל, המותקן באייפון מראש ושאין צורך להוריד ולהתקין אותו, הוא יישום נהדר - אבל לא מתאים לניווט שאינו רגלי. הסיבה לכך פשוטה וידועה מראש: הוא אמנם מסוגל לבנות מסלול, אבל אין בו ליווי קולי של מסלול הניווט. לכן google maps הוא יותר מפה פלוס מאשר כלי ניווט מינוס.



הרעיון של offmaps - מפות בחינם, הורדה מראש של מפות מפורטות וגם יכולות ניווט - הוא נהדר. אבל הביצוע עדיין חלקי. היו גם קטעים שבהם המפות שהורדתי מראש לא היו מספיק מפורטות אז היישום ניגש לאינטרנט כדי להוריד עוד פרטים - מבלי להודיע על כך. אם הרעיון הוא גישה בלתי-מקוונת לנתונים, הורדה אוטומטית כזו היא בעייתית. בעיה נוספת היא שהממשק קצת מסורבל ולא עומד בסטנדרטים המוצעים על ידי מוצרים בתשלום.



where i'm at היא אפליקציה שלא מיועדת לשמש לניווט או ככלי להכרת המקום שבו אתה נמצא. היא די מוגבלת ביחס לכלים אחרים, כמו google maps, אבל יש לה יכולת אחת מצוינת שהשתמשתי בה הרבה: לשלוח בהודעת sms (או במייל) לינק של google maps המצביע בדיוק על המקום שבו אני נמצא. השתמשתי בזה הרבה כשרציתי לומר למישהו היכן אני נמצא. זה הרבה יותר מהיר ונוח מאשר לנסות לאתר את הכתובת המדויקת ולשלוח אותה בהודעת sms או למסור אותה בעל פה בטלפון. החיסרון היחיד הוא שהצד השני צריך שיהיה לו טלפון עם יכולת חיבור לאינטרנט.



ההמלצה: אם אתם רוצים ממש לנווט במכונית, כנראה שלא תהיה לכם ברירה אלא להשתמש באחד המוצרים המסחריים הזמינים. אבל מכיוון שהמוצרים שבדקתי בכל זאת חינמיים, נסו אותם - אולי הם יתאימו לצרכים שלכם ואולי תתגברו על המכשולים שאירעו לי, או שפשוט לא תיתקלו בהם. וכמובן שאחרי הכל, המוצרים האלה משתפרים כל הזמן.



יישומים נוספים



air meter: זו האפליקציה היחידה שמצאתי בחנות היישומים של אפל, המאפשרת מעקב אחר צריכת האינטרנט באייפון. ייתכן שיש אחרות. השתמשתי ביישום הזה די הרבה - ולמען המטרה שלשמה התקנתי אותו: כדי לעקוב אחר כמות הצריכה שלי. הבעיה היתה שהגרסה הכילה באג משמעותי: אם מכבים את האייפון ומדליקים אותו, הספירה משתבשת ומקבלים קריאות שליליות, כאילו צריכת האינטרנט שלי היתה שלילית. זה כמובן מאלץ איפוס מחדש. יש להניח שיצרנית האפליקציה מודעת לכך ומתכוונת לתקן את הבאג.



ההמלצה: התקינו והשתמשו, אך היו מודעים למגבלות היישום.



superama: האפליקציה הזו מחברת באופן אוטומטי תמונות רציפות לכדי תמונה פנורמית אחת. מבחינה תפעולית, נתקלתי בשתי בעיות: ברוב הפעמים האפליקציה "נתקעה" בשלב הסינתזה של התמונות, מה שחייב אותי לחזור על כל התהליך; ובערך במחצית מהמקרים החיבור היה שגוי ועצמים מסוימים שוכפלו לאורך התמונה הפנורמית המוגמרת. אבל אלה שיצאו טובות - היו ממש טובות.



האפליקציה גם מכילה טריק מלוכלך: לכאורה יש גרסה חינמית שלה, אבל הגרסה הזו לא מאפשרת לעשות שימוש בתמונת הפנורמה שהיא מייצרת - כל מה שאפשר לעשות בתמונהה הוא לצפות בה בתוך היישום. אם תרצו להעביר את התמונה לגלריית התמונות של האייפון או לשלוח אותה למישהו - תצטרכו לרכוש את הגרסה המלאה, שעולה 4.99 דולרים.



ההמלצה: גבולי. היישום החינמי לא שווה כלום, הוא רק קידום למוצר בתשלום. והמוצר השלם עובד בצורה חלקית.



speedtest: את האפליקציה הזו התקנתי כבר לפני כמה חודשים ואני משתמש בה הרבה. היא מאפשרת לבדוק את מהירות החיבור לאינטרנט במקום שבו אתה נמצא ונותנת מושג מצוין לגבי ההבדל בין מה שהרשת הסלולרית מבטיחה ומוכרת - לבין מה שהיא מספקת בפועל. השתמשתי בה כמובן גם בניו יורק, אבל כשגיליתי באמצעות air meter שבכל הפעלה שלה היא יכולה להשתמש בכמה מגה של נתונים (ככל שהרשת מהירה יותר - האפליקציה משתמשת ביותר אינטרנט), התחלתי להשתמש בה בזהירות רבה.



ההמלצה: זאת אפליקציה שצריכה להיות בכל אייפון ובכל מקרה. האפליקציה הזו היא כלי צרכני ממדרגה ראשונה, אם כי התועלת התפעולית שלו ראויה גם היא. אם אתם משתמשים בה בחו"ל, עשו זאת במשורה.



hopstop: כמה אנשים שגרים בניו יורק אמרו לי שזו כנראה האפליקציה החביבה על הניו-יורקרים בקשר לרכבת התחתית בעיר. אם זה נכון - היא די מאכזבת. מצד אחד, אם תכניסו לה כתובת מוצא וכתובת יעד מדויקות, היא לא רק תיתן לכם את תחנת המוצא, הקווים, ההחלפות הנדרשות ותחנת היעד, היא גם תיתן לכם מפה מפורטת וסיפור דרך של המסלול מהכתובת שבה אתם נמצאים כרגע ולתחנת המוצא, ומתחנת היעד לכתובת היעד. אבל הממשק שלה מסורבל ובוודאי שלא אינטואיטיבי. זו היתה גם ההרגשה שלי באפליקציות אחרות שמציעות עזרה לסאבוויי של ניו יורק.



ההמלצה: עוד לא נתקלתי באפליקציה טובה לסאבוויי של ניו יורק. ההיצע מתאים כנראה למי שגר בעיר ויכול להרשות לעצמו את הזמן הנדרש כדי ללמוד את הממשקים הבעייתיים ולשלוט בהם. תיירים עדיין יגלו שמפת נייר, כזו שמקבלים בחינם בכל תחנה, ועזרה מאנשים, הן הדרכים הטובות ביותר להסתדר.



zagat to go: זה עשר שנים אני משתמש במדריך המסעדות המודפס של zagat לניו יורק - לשביעות רצוני המלאה. האפליקציה אינה זולה במיוחד: 10 דולרים לשימוש של שנה אחת, אבל החלטתי לנסות.



האפליקציה אינה מושלמת, שוב - בעיות ממשק לא אינטואיטיבי - אבל בהחלט עושה את העבודה. מכיוון שהיא יודעת להתחבר ל-gps, היא מתאימה מאוד למקרים שבהם אתם מסתובבים בעיר ומחפשים מסעדה לטעמכם ולכיסכם.



ההמלצה: כדאי - אבל רק לחובבי מסעדות שמתכוונים להשתמש באפליקציה.



tripit: החלטתי לנסות את אפליקציית הנסיעות הזו בעקבות המלצה של מייקל ארינגטון, המייסד של הבלוג techcrunch. במקביל ניסיתי גם את kayak ואת worldmate - האפליקציה של הסטארט-אפ הישראלי הוותיק בשם הזה.



אחרי אכזבה מהירה מהשתיים האחרונות נשארתי עם tripit, אבל גם ממנה קצת התאכזבתי מכיוון שפרט לאגירת כל המידע הרלוונטי לא השתמשתי בה הרבה, מה גם שהיא לא מאפשרת עריכה של הנתונים כי אם צפייה בהם בלבד.



ההמלצה: אפליקציה טובה לגישה מהירה לכל מידע הנסיעות שלכם. חלק מהמידע תצטרכו להזין בעצמכם כי האפליקציה לא עושה זאת.



fi-wi נייד של t&at:



היו לי די הרבה ציפיות מהמכשיר הזה, היוצר רשת אינטרנט אלחוטית באמצעות התחברות לרשת האינטרנט הסלולרית של t&at. כשאתה חושב על fi-wi אתה חושב על גישה אלחוטית לאינטרנט במהירות המסופקת על ידי ספק התשתית וספק האינטרנט - וגם גישה בכל הבית, בוודאי גם מעבר לקירות החדר שבו נמצא הנתב האלחוטי. אבל במקרה של נתב fi-wi המחובר לרשת סלולרית, ההנחות האלה לא מתקיימות. הדבר הראשון שגיליתי הוא שאני צריך להיות די קרוב למכשיר, 2 מטרים ואף פחות מכך, כדי להתחבר אליו בצורה טובה.



עקב כך, כשהייתי בחוץ נאלצתי פעמים רבות לשאת את המכשיר בכיס, בצמוד לאייפון, כדי שהוא יוכל להתחבר אליו באופן שוטף. טווח הקליטה היה כל כך בעייתי עד שלא הרגשתי בטוח בכך שגם אם אשא אותו בתיק הגב שלי, האייפון שלי יצליח להתחבר אליו. לדברי החברה שסיפקה לי אותו, טלרום, טווח השידור של המכשיר הספציפי שסופק לי היה בעייתי והבעיה הזו אינה אופיינית למכשיריה. ייתכן שזה נכון, אבל מכיוון שהמכשיר מכיל כרטיס sim של t&at אי אפשר לבדוק אותו מראש בישראל כדי לוודא שהוא פועל בצורה תקינה. כמו כן, כשמגלים זאת בארה"ב, אין אפשרות מעשית ומהירה להחליף אותו.



בעיה נוספת הייתי צריך לצפות מראש: בארה"ב, הקליטה הסלולרית בתוך מבנים נמוכה במיוחד - יותר מאשר בישראל. עקב כך פעמים רבות נאלצתי למקם את המכשיר כמה שיותר קרוב לחלונות ואז, כמובן, בגלל בעיית שידור ה-fi-wi החלש, להתקרב בעצמי לחלון - יחד עם המכשיר שאתו רציתי להתחבר. כנראה שהייתי צריך לצפות גם את הבעיה הבאה: הכיסוי הלא רציף והבעייתי של t&at, במיוחד בגישה בדור השלישי.



בארה"ב, ובמיוחד בניו יורק, ידועה at&t כספקית עם כיסוי בעייתי. העיר עצמה מכוסה, אבל לעתים קרובות מדי מהירויות הגלישה שהיא מציעה נמוכות מאוד, פחות מחצי מגה. כשיוצאים מאזורים מיושבים הכיסוי מתחיל כמובן להיות צר יותר, אבל להפתעתי גיליתי שגם בדרכים מפותחות עמוסות לא נדיר להיקלע למצב שבו אין קליטה של t&at. זה קרה לי בקטע דרך ראשית של כ-100 ק"מ המובילה מניו יורק צפונה לאחד האזורים הכי מתוירים בה - הרי ה-catskills.



הבעיה הבאה היתה שהסוללה המפעילה את המכשיר מחזיקה ארבע-חמש שעות, לא יותר. לכן, אם יצאתי לדרכי בתשע בבוקר, ידעתי שבשתיים בצהריים כבר לא תהיה לי ממנו גישה לאינטרנט. אם נסעתי במכונית הבעיה כמובן נעלמה - בתנאי שהיה לי מטען מתאים.



למרות כל זאת, כשהוא עבד כמו שצריך, זו היתה חוויה נעימה ואפילו משחררת: המכשיר הזה מייתר את הצורך לחפש אחר רשתות fi-wi זמינות ובמקרים רבים מבטיח גישה מהדרך. כשהייתי במכונית יחד עם חמישה אנשים, שלושה מאיתנו היו מחוברים לאינטרנט באמצעותו בו זמנית, כל אחד עם מכשיר הקצה שלו - מחשב נייד, אייפון ואיי-פד. כל אחד מאתנו יכול היה לבדוק מיילים, לגלוש באתרים, לקיים צ'טים, וכמובן לתכנן את המשך הטיול. בסיכומו של דבר השתמשתי בקצת יותר מ-1 ג'יגה של נתונים - בערך שליש מהתקרה.



ההמלצה: המכשיר הזה צריך עדיין להשתפר, אבל זו חוויית האינטרנט החדשה הכי מלהיבה שנחשפתי אליה מאז שרשתות fi-wi נייחות החלו להיות נפוצות. בגלל העלות המדוברת, יותר מ-7 יורו ליום, כדאי לחשוב היטב אם אתם זקוקים לו או לא. ככל שהוא ישרת יותר אנשים וככל שהצורך שלכם בגישה מכל מקום גדול יותר - כדאיות השכירה של המכשיר גדולה יותר.