ניו יורק באחד מימי שישי האחרונים עמדה חבורה קטנה על מדרכה בלב מנהטן. מולם ניצב בניין aig, שבו התחוללה לפני שנתיים אחת הדרמות הגדולות של העולם הפיננסי בעשורים האחרונים. כולם מכירים את הסיפור הרשמי על מה שקרה שם - חטיבת המוצרים הפיננסיים של ענקית הביטוח הביאה אותה אל סף קריסה בשל עסקות נגזרים מורכבות. הממשל נאלץ לחלץ אותה והעביר לה 182 מיליארד דולר, כדי שלא תקרוס ותפיל עמה את הכלכלה האמריקאית כולה.
אבל אותנו פחות עיניינו הסיפורים הכלכליים והרבה יותר הדרמות העסיסיות מסביב. "כשההסתבכות נחשפה, מנהלי החברה בילו בספא בקליפורניה - על חשבון aig", מספרת לנו מדריכת הטיולים אנלין דינקלמן. "כמובן שפרצה שערורייה גדולה. לא פעם, כשהובלתי כאן סיורים, ראינו הפגנות נגד החברה והמנהלים שלה. עובדים רבים שוחררו הביתה מוקדם ואחרים הורידו את תגי השם מהז'קטים שלהם כדי שההמון לא יזהה אותם".
הצטרפנו אל דינקלמן בסיור שהיא מובילה ברחבי מנהטן, בעקבות הסקנדלים הגדולים של וול סטריט. דינקלמן, שהיתה בעבר עובדת בבנק ההשקעות הענק מורגן סטנלי, עזבה את העולם הפיננסי והקימה חברת טיולים שהתמקדה בהיסטוריה של וול סטריט. אחרי ששמעה אינספור שאלות מתיירים על המשבר האחרון, החליטה לנצל את העניין ומיסדה סיור קבוע שעוסק רק בשערוריות הגדולות של הבורסה האמריקאית.
היא לא תפגיש אתכם עם מנכ"ל גולדמן סאקס, לויד בלנקפיין, או עם ריצ'רד פולד, לשעבר מנכ"ל ליהמן ברדרס. אבל כן תוכלו לראות מקרוב בניינים שבהם התרחשו האירועים הגדולים, או במקרה הזה - הסקנדלים הגדולים. היא כנראה לא תחדש הרבה למי שמכיר את הסיפורים - אבל היא מתבלת את הסיור בפרשנויות שלה ויוצרת חוויה נחמדה. תמורת 25 דולר, תוכלו לקחת חלק בסיור שנמשך שעתיים, בקבוצה שמורכבת לרוב מתיירים - הן מחוץ לארה"ב והן מתוכה.
רימו כבר במאה ה-18
נפגשנו בכניסה למוזיאון הפיננסים של ניו יורק, הנמצא בלב אזור וול סטריט. זהו מוזיאון קטן ולא מוכר במיוחד, המציג את ההיסטוריה של הבורסה האמריקאית. לדינקלמן יש מבטא דרום-אפריקאי בולט, שבעיניה הוא יתרון מפני שתיירים רבים מתקשים להבין מבטא אמריקאי, וקל להם יותר עם המבטא שלה.
"הסקנדל הראשון", היא מספרת לקבוצה שבה עשרה איש, "התרחש ב-1792, כשעוזר שר האוצר, וויליאם דואר, עשה מניפולציות במניות. זה היה המקרה הידוע הראשון של מסחר תוך שימוש במידע פנים. הסקנדל הגדול השני התרחש במאה ה-19, כשנחשף שחברת קרדיט מוביליר - שהשתתפה בסלילת מסילות ברזל כחלק מהבהלה לזהב - היתה מעורבות במניפולציות בשוק. התברר שגם חברי קונגרס מעורבים בפרשה, והם נשלחו לכלא".
דינקלמן מספרת על תופעה מקובלת במאה ה-19 - הדפסת שטרות שעליהם דיוקנותיהם של אנשים לא מוכרים. "הנה", היא מצביעה על אחד השטרות. "האיש המופיע על השטר הוא ספנסר קלארק, המנהל הראשון של בית הדפוס הממשלתי. היתה לו החוצפה לשים את דיוקנו על השטר ב-1861. לא היו אז כללים ברורים, וכך הוא יכול היה לעשות זאת. פרצה שערורייה, שבעקבותיה הוחלט שאסור להדפיס על שטרות את דיוקנותיהם של אנשים חיים. כך שברק אובמה לא יכול להדפיס את פניו על שטר".
עיתוי הוא לפעמים הכל. דינקלמן מספרת על חברת אלייד וג'טבל אויל, שהתמחתה בייצור שמן לסלט. החברה לקחה הלוואת גדולות מהבנקים, ונתנה להם כעירבון מכלים של שמן. כעבור זמן מה הבינו הבנקים שהם נפלו קורבן לתרמית: המכלים היו מלאים במים, ומעט השמן שהיה בהם צף מעל - והטעה אותם. כתוצאה ממעשה התרמית הפסידו מוסדות פיננסיים מיליוני דולרים, אך הפרשה לא הוזכרה בתקשורת מפני שהיא נחשפה יום לפני שהנשיא ג'ון קנדי נרצח - ואיש לא התעניין בזוטות כאלה.
הסיור מתקדם במהירות, ודינקלמן סוקרת פרשיות ענק כמו אלה של וורלדקום ואנרון - שרימו את המשקיעים שלהן. רואי החשבון בחברת ארתור אנדרסון, היא אומרת, ידעו בדיוק מה קורה - אבל אישרו את הספרים המבושלים.
"כשמקבלים מיליון דולר לחודש קשה להתווכח. אגב, אתם רואים את המגרסה שניצבת כאן? רואי החשבון גרסו ראיות רבות". "זאת המגרסה שבה הם השתמשו?" אני שואל. "לא", אומרת דינקלמן בחיוך, "היא כאן רק לצורך ההמחשה".
כמובן שבסיור סקנדלים אי אפשר לדלג על ברנרד מיידוף, שגנב ממשקיעיו 36 מיליארד דולר. בתצוגה תלויה תמונתו של צ'רלס פונזי - שעל שמו קרויה ההונאה שבה השתמש מיידוף - שהגיע לארה"ב מאיטליה עם 2.5 דולרים בלבד. הפרשה הקרויה על שמו נחשפה ב-1927, הוא ישב בכלא כמה שנים ואחר כך נעלם בדרום אמריקה - שם מת. "האמת", אומרת דינקלמן, "היא שלא כל כך יודעים מה קרה לו".
פריט נוסף הקשור למיידוף הוא תיק עשוי מקנווס, שעליו מודפסות האותיות madf, ספל עם לוגו החברה ואביזרים נוספים. "הוא נשפט ל-150 שנה בכלא, אבל זה כלא לעברייני צווארון לבן שנחשב למועדון הנופש של של בתי הסוהר", מספרת דינקלמן. "קראתי שהוא הותקף פעמיים בכלא ואפילו נשבר לו האף". "וואו", מגיבים כמה מהתיירים.
בדרך החוצה מהמוזיאון אנחנו עוצרים ליד הפסל המפורסם של השור והדוב הנאבקים זה בזה. "הפסל הזה הוצב בחדר האוכל של הבורסה הניו-יורקית", אומרת דינקלמן.
"אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר סגרו את חדר האוכל הזה והביאו את הפסל למוזיאון. אני רוצה להסביר לכם את המשמעות של השור והדוב: השור מסמל את השוק העולה, ואילו הדוב את השוק היורד. אנשים רבים לא יודעים מדוע. ההסבר טמון בשיטות התקיפה שלהם: כשהשור תוקף הוא מתרומם מעלה. כשהדוב תוקף, הוא מתכופף".
ללמוד דרך הרגליים
רוב המשתתפים בסיור הם אמריקאים, והשאר הם תיירים. לרוב מדובר באנשים שהסוגיות הכלכליות רחוקות מחייהם, אבל כשאנחנו השתתפנו בו, פגשנו את כריס מאיירס הניו יורקי, שעבד כסוחר ניירות ערך. "עבדתי שנים רבות כאן בסביבה, וזה הספיק לי. החלטתי לעזוב ולחזור ללימודים באוניברסיטה. אני מתעניין מאוד בהיסטוריה של וול סטריט, ולכן באתי לסיור. תמיד אפשר ללמוד משהו חדש".
חלק נכבד מהתיירים הצועדים עמנו הגיעו מגרמניה. גרהרד שמיטברגר, גיניקולוג מעיר ליד מינכן, הגיע לארה"ב עם קבוצת חברים, והם בדרכם ללאס וגאס. אחד החברים מצא את הסיור הזה באינטרנט וחשב שהם יוכלו ללמוד על המשבר דרך הרגליים.
הסיור לא מציג רק סיפורי שחיתות, אלא גם היסטוריה נטו. אנחנו חולפים על פני רחוב וול סטריט, שעל שמו קרוי שוק הפיננסים. רבים לא יודעים מה מקור השם, אז הנה התשובה: במאה ה-17 נשלטה ניו יורק על ידי ההולנדים, ונקראה ניו אמסטרדם.
בעיר נפוצו שמועות שהבריטים עומדים לתקוף וההולנדים החליטו לבנות חומה גבוהה שתגן עליהם. כשהבריטים תקפו, החומה לא הועילה במיוחד להולנדים, וניו אמסטרדם נהפכה לניו יורק, על שם הדוכס מיורק.
דינקלמן מצביעה על מגדל טראמפ, שב-1929 היה הבניין הגבוה ביותר בארה"ב - אך לא לזמן רב. יזמים מתחרים בנו את בניין קרייזלר ודאגו שיהיה מעט גבוה יותר. "באחד הסיורים שלנו עברנו ליד הבניין בדיוק כשצילמו שם קטע מהתוכנית 'המתמחה' של דונלד טראמפ, ונהפכנו לחלק מהתוכנית. כמו שאתם רואים, כשמסיירים אתנו יכולים לקרות כל מיני דברים".
אנחנו עוברים ליד בניין פדרל הול, שעל מרפסתו ועל גרם המדרגות שלו מתכוננים צוותי טלוויזיה לשידור. "פעם בשבוע מראיינת כאן מריה ברטלומו, שזכתה לכינוי מאני האני", מספרת דינקלמן. "השידור מתחיל מיד כשהסיור שלנו נגמר. אז אם מתחשק לכם - לכו וצפו בו".
כשאנחנו ניצבים מול הבורסה של ניו יורק, מספרת לנו דינקלמן על שימוש במידע פנים. הדוגמה המתבקשת היא זו של כוהנת סגנון החיים מרתה סטיוארט: היא קיבלה מידע פנים על כך שתרופה שפיתחה חברת imclone לא אושרה לשימוש, ומכרה את המניות שלה. היא הועמדה לדין על שיבוש הליכי חקירה וריצתה חמישה חודשי מאסר. "ארה"ב היא מקום נהדר", אומרת דינקלמן. "גם אם נכשלת, נותנים לך הזדמנות נוספת. תראו, סטיוארט ממשיכה להצליח בעסקיה כאילו דבר לא קרה".
ובחזרה להיסטוריה: "פעם", מספרת דינקלמן, "הציבור הרחב לא יכול היה לרכוש ניירות ערך בבורסות. הכל השתנה במלחמת העולם הראשונה. הממשל האמריקאי היה זקוק לכסף והוחלט להנפיק אג"ח כדי לממן את המלחמה. הרבה אנשים עשו כסף בבורסה. יש הבדל בין הסקנדלים הראשונים לבין הסקנדלים של ימינו: פעם רק העשירים הפסידו. מאז שהציבור הרחב התחיל להשקיע - כולם מפסידים".
אנחנו צועדים בקצב מהיר וחברי הקבוצה מאחורינו. "אתה יודע", אומרת לי דינקלמן, "במשך השנים גיליתי שאנחנו, הניו-יורקרים, הולכים מהר. תיירים, גם אמריקאים, הולכים הרבה יותר לאט. זה כנראה עניין של תרבות אחרת, של קצב חיים אחר".
מה האתגר הגדול בסיורים האלה?
"ללא ספק, מזג האוויר. לפעמים חם מאוד ולפעמים יורד גשם סוחף".
לא כולם רמאים
התחנה הבאה היא בניין הבנק המרכזי בניו יורק. מטה הבנק המרכזי אמנם יושב בוושינגטון הבירה, אבל השלוחה הניו-יורקית חשובה מאוד. טימותי גייטנר, שר האוצר האמריקאי, כיהן בעת פריצת המשבר הכלכלי האחרון כנגיד של השלוחה הזאת. "אני מאוד מעריכה את אנשי הבנק המרכזי", אומרת דינקלמן. "המדיניות שהם עיצבו יחד עם משרד האוצר הצליחה להציל את הכלכלה האמריקאית. בבניין הזה מתקבלות החלטות רבות. לפעמים אפשר לראות את האורות דולקים עד שעות מאוחרות מאוד. גייטנר ושר האוצר הקודם, הנרי פולסון, בילו כאן שעות רבות. לעתים קרובות רואים כאן שורה של לימוזינות שחורות, שממתינות מחוץ לבניין. זה אומר שמתקיימת שם ישיבה חשובה מאוד".
דינקלמן מציגה גישה אמביוולנטית כלפי שר האוצר גייטנר, ומזכירה את השערורייה שפרצה עם מינויו. "בתהליך השימוע סביב הבחירה שלו לתפקיד, התברר שהוא 'שכח' לשלם מסים של עשרות אלפי דולרים כשעבד בקרן המטבע הבינלאומית. הוא טען שרואה החשבון שלו טעה, אבל אני תוהה אם אדם שלא מתמצא במסים הפרטיים שלו יכול להתמצא בבעיות הכלכליות של המדינה כולה. האמת היא שגייטנר הוכיח את עצמו כשר אוצר מצוין".
הגענו לגראונד זירו, המקום שבו עמדו מגדלי התאומים. באחד המגדלים בסביבה יושבת חברת הדירוג מודי'ס. "הם העניקו דירוג aaa לחברות שאחר כך התברר שהדירוג שלהן צנח ל-d. הרבה אנשים הפסידו בגללם הרבה כסף".
אנחנו עוברים ליד הבניין הישן של בית ההשקעות גולדמן סאקס. "באחרונה התברר שהיה להם אינטרס בהשקעות של הלקוחות שלהם, חקרו את העניין והם שילמו קנסות. אבל האמת היא שזה בית השקעות טוב מאוד. כשעבדתי במורגן סטנלי, הערצנו אותם. נכון, חברות וול סטריט הכניסו אותנו לצרות, אבל אני מאמינה שהן גם יוציאו אותנו מהצרות האלה".
דינקלמן מתבלת את הסיור בפרשנויות אישיות: "וול סטריט", היא אומרת, "השתנתה מאוד במשך השנים. אבל דבר אחד נשאר קבוע: מעשי השחיתות. תמיד היה מישהו ששיקר ורימה". למרות זאת היא מבקשת להבהיר שבאופן כללי חברות וול סטריט לא עוברות על החוק: "תמיד יש תפוחים רקובים בסלסלה, אבל בסך הכל אנשי וול סטריט הם אנשים טובים שעובדים קשה. הכרתי חברים בצ'ייס ובגולדמן סאקס, ואני יכולה להעיד שלא כולם רמאים ושקרנים".
האם אנשים מתווכחים אתך?
"לפעמים. ברחוב יש אווירה קשה נגד וול סטריט. אני מנסה להכניס את זה לפרספקטיבה: נכון שלפעמים מדובר באנשים תאבי בצע, לפעמים הם אגרסיבים. אבל הם לא מרמים. בדרך כלל".
התחנה הבאה היא פסל השור המסתער של ארתורו די מודיקה, שהציב אותו מול הבורסה של ניו יורק בימי המשבר של 1987, כדי לעודד את המשקיעים. המשטרה החרימה את הפסל, שהוצב ללא אישור, אך בסופו של דבר נמצא לו מקום. כיום הוא מוקד תיירותי והתיירים באים אליו כדי להצטלם לידו ולשפשף את קרניו ואת אשכיו. יש האומרים שזאת סגולה למזל.
בקרבת מקום שוכן בית המשפט לפשיטות רגל, שבו נידונו פשיטות הרגל של חברת האנרגיה אנרון ושל ליהמן ברדרס. בבית המשפט הזה, מספרת דינקלמן, עובדים לעתים גם בסופי השבוע. "פעמים רבות אנחנו רואים כאן צוותי טלוויזיה שמראיינים את עורכי הדין של חברות גדולות שהסתבכו. עורך דין שיוצא מבית המשפט הזה - מצטלם טוב".
בעבר נהגה דינקלמן לסיים את הסיור בבר, כי חשבה שכוס יין היא דרך טובה להיפרד. היא גילתה במהרה שהתיירים מעדיפים למהר לטיימס סקוור או לצפות בהצגה בברודווי - והפסיקה עם הנוהג הזה.
כדי לסיים את הסיור עם טעם טוב בפה, אנחנו נעצרים ליד מסעדת דלמוניקו. "כשאנשי וול סטריט הרוויחו הרבה כסף, הם רצו לחגוג, ולכאן הם באו כדי להראות שהם מרוויחים. בינתיים נפתחו בניו יורק עוד הרבה מסעדות טובות ויקרות, אבל דלמוניקו היא עדיין מוסד, שבו משלמים 60 דולר לארוחת צהריים ו-100 דולר בערב. כיום חוגגים פה בעיקר עורכי דין, שמרוויחים תמיד - בימים הטובים וגם ברעים".
אנרון, מיידוף ופונזי - מסע בעקבות פרשות השחיתות הגדולות בוול סטריט
חיים הנדוורקר
12.8.2010 / 17:25