>> ברשימת חברי ועדת הנשיאות של הקבוצה המכנה עצמה "פורום ראשי המשק" אפשר למצוא כמה מבעלי ההון הגדולים ביותר בישראל. יצחק תשובה נמצא שם, וגם אלי הורביץ, דודי ויסמן ומוזי ורטהיים. חבר נוסף בנשיאות הפורום המכובד הזה הוא עובדיה עלי, יו"ר רשות שדות התעופה. עלי הוא אחד החברים הבודדים ברשימה זו שאינו בעל הון.
כיצד הגיע מנהל בית הספר הדתי לשעבר בעפולה, שכיהן לאחר מכן כראש העיר ואף כחבר כנסת מטעם הליכוד - למגדל השן של ראשי המשק? את התואר הזה הוא כנראה הרוויח בזיעת אפיים: במשך שנים הוא מתהלך בתפר הדק שבין הון לשלטון - הוא נחשב למקורב למשפחות אריסון, דנקנר ועופר, וכיהן כדירקטור בחברות שבשליטתן. עם שלל התפקידים שמילא נמנים דירקטור בחברות תעשיות מלח ותעבורה, ויו"ר החברות בז"ן (בתקופת הבעלות הממשלתית יחד עם משפחת עופר) ותע"ש.
ברשות שדות התעופה (רש"ת) מציינים את הישגיו של עלי בתקופת כהונתו: צמצום המינויים לא תקינים ברשות; יצירת הליך למניעת מינויים לא תקינים; חיזוק מוסד ביקורת הפנים; וקידום יוזמות מסחריות בתוך שטח נתב"ג, כגון מפעלי מזון ותחנות דלק, כדי להגדיל את הכנסות הרשות.
בנוסף, בתקופתו של עלי ובעקבות פסיקת בג"ץ בנושא, הוחלט על הכנסת טכנולוגיות חדשות בתחום בידוק הנוסעים, שאמורות להפחית את האפליה כלפי האזרחים הערבים בבידוק הביטחוני החל ב-2012. הוכנסו גם אמצעים טכנולוגיים בתחום בטיחות הטיסה. במסגרת שיפור בטיחות הטיסה, צפוי לקום מגדל פיקוח חדש ב-2013. באותה שנה צפוי להסתיים שיפוץ המסלולים - פרויקט שכבר החל ויאפשר ליותר מטוסים לנחות בשדה בבטחה רבה יותר.
כעת עומד עלי בפני צומת דרכים בקריירה שלו. בשבוע שעבר אישרה הוועדה לאישור מינויים בשירות הציבורי, בראשות עו"ד טנה שפניץ, את הארכת מינויו לתפקיד - מינוי שאושר לראשונה על ידי ועדה זו ב-2006.
היה ניתן לצפות שאישור כזה יהיה אוטומטי. ואולם, סוגיית הארכת כהונתו היתה מונחת במשך כמה שבועות על שולחנה של ועדת שפניץ. מדוע? מתברר שיש מי שהצליח להעלות על סדר יומה של הוועדה כמה וכמה טענות המעוררות תמיהות לגבי עלי - לוועדה נשלחו מכתבים אנונימיים שבהם נטען כי התנהלותו היתה בלתי תקינה. תחקיר themarker מגלה כי נגד עלי יש כמה טענות הראויות לתשומת לב, הנוגעות להתנהלותו בתקופת כהונתו.
משפחה שכזאת
ברשות שדות התעופה מכירים היטב את תופעת הנפוטיזם. בנובמבר 2007 ספגה הרשות דו"ח חמור ממבקר המדינה בסוגיית ההעסקה של קרובי משפחה. הדו"ח עסק בתקופה שלפני תחילת כהונתו של עלי. האם כעת, בהנהגת עלי, הרשות מגלה משנה זהירות בעניין? לא בטוח.
בהסכם חדש שנחתם בדצמבר 2007 הוחלט כי כ-180 עובדים חדשים ברשות שדות התעופה ייהפכו לעובדים קבועים. מדובר בעובדים זמניים בתחום עבודת הכפיים (כמו סבלות ומיון מזוודות) שהחלו לעבוד ברשות לפני כמה שנים - קודם לתחילת כהונתו של עלי - אך בתקופתו אושרה הפיכתם לקבועים.
ואולם, מתוך 180 העובדים הללו, לכ-50 יש ייחוס משפחתי מצוין: הם קרובי משפחה של עובדים אחרים ברשות. חלקם קרובים של פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי התעופה, שאליו שייכים העובדים האלה. מקורות ברשות מזכירים שעידן הוא חבר מרכז הליכוד ובעבר ראש עיריית לוד. עידן מקושר היטב למפלגת השלטון, שבה חבר שר התחבורה, ישראל כץ. קשרים מעין אלה בוודאי לא יזיקו לעלי.
האבסורד הוא שההסכם לקליטת העובדים החדשים נחתם בדצמבר 2007 - שבועות ספורים בלבד לאחר אותו דו"ח חמור של המבקר. בדו"ח נקבע שהנפוטיזם חגג ברשות שדות התעופה במשך 30 שנה, אף שחוק שנחקק ב-1977 קבע כי סדרי קבלת עובדים לשירות המדינה ומינויים בו, האוסרים על העסקת קרובי משפחה, יחולו על גם הרשות. הנפוטיזם גם מנוגד לתקנות שפירסמה רשות החברות הממשלתיות במארס 2005, אשר אסרו על קליטת קרובי משפחה שלא בהליך מכרז פומבי, תחרותי ושוויוני.
במאי 2005 פירסם מנכ"ל הרשות, גבי אופיר, נוהל שקבע כי הליכי הבחירה של עובדים למשרות קבועות וארעיות, לרבות משרות ארעיות עונתיות, יהיו לפי התקנות שקבעה רשות החברות הממשלתיות. בנוסף, קבע אופיר כי הליך זה צריך להיות מאושר על ידי מנכ"ל הרשות, היועץ המשפט שלה והסמנכ"ל למינהל. הנוהל אושר על ידי הממשלה במארס 2006.
למרות זאת, בדצמבר 2007 חתמה הרשות מול עידן על הסכם לקליטתם של העובדים החדשים, שעליו חתומים מטעם הרשות רק היועץ המשפטי וראש אגף כוח אדם בפועל, ללא חתימת המנכ"ל. גם הסמנכ"ל למינהל, תא"ל (מיל') שמואל זכאי, לא היה חתום על ההסכם.
ברשות אומרים כי המנכ"ל אישר את ההסכם, אך הנוהג זה שנים רבות הוא שהמנכ"ל לא חתום על הסכמי עבודה. ומדוע הסמנכ"ל למינהל, זכאי, לא היה חתום על המסמך? זכאי אומר כי שהה באותה תקופה בחו"ל. לדבריו, מדובר במהלך שנבע מאילוצים: ההסתדרות וועד העובדים לחצו לקלוט את העובדים לארגון, ואיימו להשבית את שדה התעופה. בנוסף מציין זכאי שקליטתם של העובדים קיבלה את אישור בית הדין לעבודה, משרד האוצר והיועצים המשפטיים הרלוונטיים.
מצדו של משרד האוצר הדברים נראים מעט אחרת. ראשית, ההסכם לקליטת העובדים ב-2007 לא היה הסכם שכר ולכן כלל לא נדרש אישורו של הממונה על השכר באוצר וממילא הוא לא ידע על כך. שנה לאחר מכן, בדצמבר 2008, נחתם הסכם קיבוצי בין רשות שדות התעופה לבין ועד התעופה ברשות שבו נכללו הטבות כספיות שאותן אישר הממונה על השכר. במסגרת הסכם 2008 הוכנסו שינויים בהסכם 2007, כדי שהרשות תוכל לפרוש עד לשנת 2014 את קליטת העובדים שעליהם התחייבה באופן שלא יכביד על תקציבה.
המתווך הפרטי
אחת הסוגיות שבהן טיפל עלי בתקופת כהונתו היא סכסוך שהתגלע בין הרשות לעיריית אילת בשל תשלומים שדרשה העירייה מהרשות עבור שדה התעופה בעיר.
באוקטובר 2007 שלחה העירייה לרשות דרישת תשלום של היטלי פיתוח בגין שטח הקרקע בשדה התעופה ודרישות תשלום נוספות בסך 43 מיליון שקל. הסכסוך עבר לפסים משפטיים כמה חודשים לאחר מכן. התביעות של עיריית אילת מהרשות הגיעו לכ-70 מיליון שקל.
הסדרת המחלוקת היתה קריטית מבחינת הרשות: רק כך היא יכלה לרשום את הקרקע על שמה בטאבו, ובבוא היום למכור את שטח השדה. המכירה היא מהלך הכרחי למימון המעבר של שדה התעופה מאילת לתמנע - מהלך המתוכנן כבר שנים רבות.
בסופו של דבר הרשות רשמה הישג והגיעה במארס 2010 לפשרה עם עיריית אילת בסכום הנמוך מזה שהציע בית המשפט. ואולם, מי היה מעורב בהשגת הפשרה בין שתי הרשויות הציבוריות? דווקא איש עסקים פרטי מחברה שכיכבה באחרונה בכותרות - אלון דנקנר, יו"ר חברת תעשיות מלח שבשליטת שרי אריסון, ואחיו של דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר. דנקנר השתתף בפגישה שהתקיימה בינואר 2010 בין נציגי עיריית אילת לנציגי רש"ת.
בין עלי לאלון דנקנר יש היכרות מוקדמת - עד לפני שנתיים כיהן עלי כדירקטור חיצוני בתעשיות מלח שבה, כאמור, דנקנר הוא היו"ר. מעבר לכך, לתעשיות מלח יש אינטרס כלכלי לא קטן באילת. החברה מחזיקה בבריכות המלח בעיר, הצמודות לשדה התעופה. בעבר, בתקופה שמשפחת דנקנר שלטה בחברה, נעשה ניסיון לשנות את ייעוד בריכות המלח באילת ובעתלית לנדל"ן, ללא הצלחה. מהלך זה נמצא כעת בחקירת משטרה שבה חשודים דני דנקנר ויעקב אפרתי, לשעבר מנהל מינהל מקרקעי ישראל.
אם אכן תקבל רשות שדות התעופה אישור להעביר את שדה התעופה לתמנע, הדבר ודאי לא יזיק לתעשיות מלח, שבריכות המלח שלה צמודות לשדה התעופה. לאחר שיפונה השדה צפויות להיבנות עליו דירות שיממנו את הקמת השדה החדש בתמנע, וייתכן שהמהלך יזרז גם את פינוי בריכות המלח הסמוכות לטובת נדל"ן.
מדוע, בעצם, נכח דנקנר בפגישה? עיריית אילת מתנדבת לספק את התשובות: "בעקבות הפשרה (במחלוקת אחרת בין העירייה לתעשיות מלח - ש.ש) הציע יו"ר תעשיות מלח (דנקנר), שמכיר הן את נציגי העירייה והן את יו"ר רשות שדות התעופה, לתווך בתיאום פגישה בין נציגי העירייה לנציגי רשות שדות התעופה, בתקווה שתיאום פגישה יסייע לקדם פשרה גם בין העירייה לבין רשות שדות התעופה".
ועל תקן מה נכח אלון דנקנר בפגישה? "ככל הידוע לעירייה, במעורבותו (דנקנר) בתיאום הפגישה לא פעל כנציג חברת המלח, אלא כמי שמכיר את נציגי שני הצדדים, וכמי שבעצמו ובהקשר אחר (תעשיות מלח) היה צד לפשרה עם העירייה", נמסר מעיריית אילת. "דנקנר נכח בפגישה, אך לא הציע לתווך", אמר השבוע מקור בתעשיית מלח המכיר את פרטי המקרה. בחברה גם דוחים כל קשר בין הפשרה באילת לבין בנייה עתידית של תעשיות מלח.
פרוטוקול בכתב יד
יוסי לוי, עורך הדין החיצוני של רשות שדות התעופה, מציין שמבחינת הרשות, אלון דנקנר הובא לפגישה על ידי עיריית אילת. "מי שיזם את הפגישה היתה עיריית אילת והיא זו שגרמה לדנקנר להיות שם", אומר לוי.
על אף סמיכות הזמנים בין הפגישה לבין מועד השגת הפשרה (בהתחשב בכך שהמגעים בין הרשות לבין עיריית אילת נמשכו יותר משנתיים), מקורות ברשות מדגישים שלפגישה לא היה משקל בהשגת הפשרה - משום שקדם לה דיון בבית המשפט. לטענתם, בית המשפט הוא זה שהמליץ לצדדים להגיע לפשרה. פשרה זו התקבלה, מבחינת הרשות, ברגע שהותר לה להסדיר את נושא המקרקעין. מטעם תעשיות מלח נמסר: "נציג מטעם תעשיות מלח נכח בפגישה לבקשת הצדדים, אך בפגישה זו לא הגיעו הצדדים להסכמות".
אגב, הפרוטוקול של אותה פגישה רחוק מלהיות רשמי ומסודר: הוא כולל לא יותר מדף אחד בכתב יד, כך שאי אפשר לדעת מה אלון דנקנר אמר בישיבה. מה שכן עולה מהפרוטוקול הוא שעלי התייחס לסוגיית הקמת שדה תעופה בתמנע, כך שדנקנר נחשף למידע בסוגיה זו. לוי טוען שעצם היותו של הפרוטוקול בן דף אחד בלבד, מעיד על כך שהפגישה לא היתה חשובה.
מקורות ברשות המעורים בפרטים מדגישים נקודה בעייתית נוספת: עורכי הדין החיצוניים של הרשות, צבי בן-אליעזר ועדי מוסקוביץ' - שנשכרו כדי לטפל באופן ספציפי בסוגיות של ארנונה והיטלים נוספים מול הרשויות המקומיות - התבקשו שלא להיות מעורבים במשא ומתן מול עיריית אילת.
במייל ששלח צבי בן-אליעזר לאריה שחם, היועץ המשפטי הקבוע של הרשות, הוא חלק שבחים להיבטים מסוימים של הטיפול בפשרה וציין כי לא ניתן לומר שזו פשרה לא סבירה. ואולם, הוא מתח ביקורת על אופן ניהול המשא ומתן של אנשי הרשות מול העירייה. "ניתן היה לנהל את המשא ומתן בדרך שונה ובהצלחה יתרה", כתב בן-אליעזר לשחם.
הזירה של עלי
מאת שוקי שדה
13.8.2010 / 7:09