>> באחד מאתרי הקידוח של חברת גבעות עולם נראית מזה תקופה להבה שפורצת לחלל האוויר ובוערת בעוצמה רבה. המשקיעים של החברה נצפו לא פעם עורכים מעין מסיבה בסמיכות מקום לאש הפורצת. הלהבה הזו היא אחת התופעות שהצליחו להסעיר את הרוחות בכל הקשור לגילויי הגז בישראל: אוצר של ממש בשווי מאות מיליארדי שקלים טמון מתחת לאדמה.
אבל גם גילויי הגז כנראה לא יצילו אותנו מהצרה שעומדת לבוא עלינו בתוך 50 שנה: "האנרגיה הפוסילית - פחם, נפט וגז - נגמרת", אומר פרופ' אריה דובי, מומחה לאנרגיה גרעינית מאוניברסיטת בן גוריון. "כל החוקרים בתחום יודעים זאת כבר מזמן. אני לא נביא, זו המציאות. זה לא משנה מה ימצאו בים תטיס, או מה יצחק תשובה עוד ימצא. זה חסר משמעות ברמה העולמית. האנרגיה הזאת תיגמר בעוד 50-100 שנה".
התגלית של תשובה היא אולי לא משמעותית ברמה העולמית, אבל מה לגבי ישראל?
"זה כלום. זה חסר משמעות. מדינת ישראל צריכה להתקיים לאורך זמן. אנו מדברים פה על עתיד ילדינו ונכדינו. האנרגיה מנפט נגמרת, וזהו - לא יהיה יותר. אנו רואים כבר עכשיו שכדי להוציא נפט הולכים חמישה קילומטרים לתוך הים, כמו ש-bp עושים. אם היה מספיק נפט הם לא היו הולכים לקדוח באמצע הים. אלה קידוחים קשים מאוד, ואפשר גם לראות את התוצאות".
הוא מדבר בגילוי לב על חששו הכבד לגורל נכדיו והדורות הבאים, תוך שהוא דופק באגרופו בחוזקה על השולחן. "אנו חייבים לחשוב מה יהיה קדימה", הוא מצהיר. "עולם בלי נפט זה עולם בלי אוכל, עם מלחמת עולם שייהרגו בה מיליארדים".
אתה מצייר כאן את יום הדין.
"נכון, אבל מה אני יכול לעשות? אני לא רואה מציאות אחרת. מה כבר יכול לקרות, יחזרו לאכול בננות מהעצים? לא. יפרצו מלחמות, יקחו את מעט הנפט שיש ויילחמו עליו. לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין את זה. הרי מה עושים בני אדם בעת מחסור? הולכים לקחת מאיפה שיש".
מה לגבי הפתרונות החלופיים שעובדים עליהם כבר כיום, כמו אנרגיה סולארית?
"כל מי שתולה בזה תקווה, יכול לתלות את עצמו עליה. אין לי שום דבר נגד אנרגיית רוח ושמש - זה נהדר וצריך את זה. אבל גם אם ניקח את כל סוגי האנרגיה החלופית (כמו שמש, רוח וגלים) - הכל ביחד לא יצליח לספק אפילו 40% ממה שאנו צריכים".
כל מה שהעולם זקוק לו
דובי לא מציג רק תחזיות אפוקליפטיות. האלטרנטיבה שלו לאנרגיה חלופית, שאולי תושיע אותנו מהאסון העומד לבוא עלינו, היא אנרגיה גרעינית.
מהי בעצם אנרגיה גרעינית?
"בחלק החיצוני של האטום, באלקטרונים, יש אנרגיה שכולנו מכירים כאנרגיה כימית - שריפה", מסביר דובי. "ויש גם אנרגיה בתוך הגרעין, שמשתחררת כשניוטרונים פוגעים בגרעין ומבקעים אותו. הביקוע מייצר אנרגיה. המסה של סך מוצרי הביקוע קטנה מהמסה הראשונית, והפרש המסה הופך חום לאנרגיה. אנרגיה גרעינית בפני עצמה יכולה לספק 100% ממה שהעולם צריך".
אז אם מצאנו את הפתרון האולטימטיבי, מה בעצם עוצר בעדנו?
"בעיקר בורות איומה. סביב אנרגיה גרעינית יש מיתוס מפחיד. המפגש הראשון של האדם עמה היה בהירושימה ונגאסקי. בפעם הראשונה שהאדם נתקל באנרגיה גרעינית הוא ראה 400 אלף הרוגים. אבל זה רק פן אחד שלה. זה כמו ההבדל בין אש בכיריים לרימון יד - שניהם מייצרים אנרגיה כימית, אך הגז בבית עוזר לנו. אנו לא פוחדים ממנו ולא דואגים שהוא יתפוצץ. קשה להסביר זאת לאנשים".
אחד מהאירועים ששינה את יחס האנושות לאנרגיה גרעינית התרחש בליל 26 באפריל 1986. במהלך ניסוי שביצעו מהנדסים בכור גרעיני בצפון מערב אוקראינה (אז בריה"מ), התרחש פיצוץ. טעות אנוש של המפעילים בשילוב עם אמצעי בטיחות לקויים, הביאו לעלייה חדה ובלתי נשלטת של הטמפרטורה בכור, עד כדי פיצוץ עז שעוצמתו הסירה את כיפת הכור שמטרתה לאטום אותו מפני דליפת קרינה וחומרים מסוכנים. הפיצוץ והשריפה גרמו להתכה חלקית של ליבת הכור, ולפליטת חומרים רדיואקטיביים.
עד היום נחשב האסון, שהתרחש כ-20 ק"מ מהעיר צ'רנוביל, אחד האסונות האקולוגיים החמורים בעידן המודרני. לפי הערכות, כמות הנשורת הרדיואקטיבית ששוחררה בעקבות הפיצוץ היתה גדולה פי 30 מזו ששוחררה בהירושימה ונגסאקי, בסיום מלחמת העולם השנייה.
אסון צ'רנוביל חולל גל של פאניקה בעולם, שלהשלכותיו אנו עדים אף כיום - כמעט 25 שנה אחרי. עם זאת, מבהיר דובי כי יש מדינות שהתגברו על החשש ומיישמות בהצלחה כבר שנים הפקת חשמל מאנרגיה גרעינית. הבולטת שבהן היא צרפת, שכ-80% מתצרוכת החשמל שלה מסופקת על ידי כורים. "כל הבסיס הכלכלי של צרפת בנוי על אנרגיה גרעינית", אומר דובי. "באמצעות הכורים שלה היא מספקת חשמל לכל אירופה. אם צרפת סוגרת את השאלטר, בצפון איטליה אין חשמל".
מסתבר שצרפת לא לבד. חלק ניכר מהעולם הבין כבר את הפוטנציאל הקיים בבניית כורים גרעיניים אזרחיים לייצור חשמל, ובארה"ב - כמו גם בכמה מדינות באירופה - כבר מפיקים חשמל מאנרגיה גרעינית. לדברי דובי, גם צ'כיה בונה בימים אלה שלושה כורים חדשים, ואפילו באבו דאבי ובערב הסעודית כבר פועלים בכיוון.
ההחמצה של ישראל
אז למה לא בישראל?
"זאת שאלה קשה. נתחיל מזה שבישראל לא עושים כלום. את בעיית המים פתרו? לא. אם אפשר לא לעשות, אז לא עושים. למה? כי זה עניין פוליטי, ואדם פוליטי חי הכי טוב כשהוא לא עושה כלום. אם הוא עושה משהו, יש טענות, יש צעקות. אהוד אולמרט יצא למלחמה וכמעט הרגו אותו. אם הוא לא היה עושה כלום, אולי הוא היה בסדר. לכן בישראל קודם כל לא עושים. מעבר לכך, יש סיבות של פחד ביטחוני. אנשים פוחדים על אף שאין סיבה לפחד. פעם מישהו שאל אותי: ?תגיד, כור גרעיני עמיד בפני פצצה אטומית?', אז אמרתי לו: ?כבר זורקים עליך פצצה אטומית ואתה דואג אם הכור יעמוד בזה?'. זה מראה לך את רמת הטפשות והפחד".
דובי משוכנע כי ההתמהמהות של ישראל והימנעותה מכניסה לתחום הכורים הגרעיניים היא החמצה של ממש. "העולם עובד היום על שלושה סוגי כורים: הראשון הוא כורי ענק של 1,000-3,000 מגה-ואט, הסוג השני הוא כורים קטנים של 10 מגה-ואט, שמספקים חשמל לבית למשך 40 שנה. שמים אותם מתחת לאדמה בחצר. האמריקאים והסינים משתמשים בהם. השלישי הוא הכורים הבינוניים של 200 מגה-ואט, שיכולים לספק אנרגיה לאזורים כמו הנגב והערבה. לבינוניים יש גם תכונות יסוד להתפלת מים, שאחת מהן היא טמפרטורה של 900 מעלות".
ופה ההחמצה, מסביר דובי. "רק תדמיינו תעלה מים סוף ועד ים המלח שבה מתפילים מים - אנו הופכים את הערבה לנווה מדבר. ישראל היתה יכולה להיכנס לטכנולוגיה הזאת וליהפך ליצרנית של כורים גרעיניים כאלה, שגם מתפילים מים".
מה העלויות של פיתוח כורים?
"אין עדיין מספרים מדויקים כי אנחנו עדיין לא שם. אבל נניח שיצטרכו להשקיע 20 מיליארד דולר במיזם הזה, אז מה? אם אפשר למכור כור כזה במיליארד דולר, וניתן למכור 20 אלף כורים כאלה בעולם - זה לא משתלם?".
ועדיין, השקעה של סכום כזה לא יכולה לעבור בקלות בישראל.
"נכון, אבל לא חייבים לעשות זאת לבד. אפשר להיכנס לשותפות עם מדינות אחרות. יש לא מעט מדינות שרוצות להיכנס לתחום. זו הזדמנות לפתח משהו שיפתור לנו את בעיות החשמל והאנרגיה בעתיד, יספק פרנסה ל-1,000 מהנדסים וגם יעניק למדינה הכנסות גבוהות".
אין סכנה שמדינה תשתמש לרעה בכור גרעיני אזרחי ותייצר בו פצצות אטום? בכל זאת אנחנו מדברים פה על אנרגיה גרעינית.
"לא. גם אם באופן תיאורטי אפשר להפיק חומר גרעיני מועשר כמו פלוטוניום בכור אזרחי, זה כל כך קשה ומסובך שממש אין מקום לדאגה. אפילו אם תיקחי את המדענים הכי טובים בעולם שינסו לעשות את זה ביחד, הם לא יצליחו. אם ניקח לדוגמה את ההעשרה שהאיראנים עושים עכשיו - זה פי מיליון יותר קל. לדלק גרעיני יש העשרה של 4%-12%, אבל לחומר נפץ גרעיני יש העשרה של 99%. להוציא דלק מכור אזרחי ולהכין ממנו חומר לפצצת אטום - אף אחד לא עשה זאת מעולם".
אז יש סיכוי שיבנו בישראל כור גרעיני אזרחי לייצור חשמל?
"שוחחתי בעניין עם אנשים רבים, כולל השר עוזי לנדאו. המדען הראשי של משרד התשתיות הוציא דו"ח שבו הוא מסכים שתוך 30 שנה צריך להיות בישראל כור גרעיני. כלומר, הם מבינים שצריכים להתחיל לפעול תוך 25 שנה. אבל אחת הבעיות הגדולות שלנו היא שלממשלה יש אורינטציה של שוק פרטי. היא רוצה להפריט כל מה שאפשר, וגם את הכורים. אבל אמרתי למדען הראשי בזמנו שלהפריט את הכורים זה כמו לשים חברת שמירה פרטית שתחליף את צה"ל בגבול הצפון. זה הגיוני באותה המידה. נושא חשוב כמו אנרגיה אסור להשאיר לידיים פרטיות, שהשיקול שלהן הוא רווח. כי יכול להיות שמכור גרעיני לא יהיה להם רווח כמו שהם רוצים, אבל זה ייתן חיים".
"מחכה לנו אסון"
דובי, אב לארבעה וסב לתשעה, הוא בעל תואר דוקטור ph.d בפיסיקה. בעבר ייסד סטארט-אפ ופיתח תוכנה העוסקת בניבוי התנהגות מערכות, השואבת את תכולתה המתמטית מהפיסיקה הגרעינית. עד כה הוא פירסם שלושה ספרי מדע, שאחד מהם תורגם לסינית.
הוא אינו מודאג רק מהגירעון הגובר במלאי הנפט, אלא מגורלו של הכדור שעליו אנו חיים. לדבריו, "הסכנה שאורבת לנו היא לא רק מכך שאין יותר נפט, אלא מגידול האוכלוסייה. אין לאנשים מושג איזה אסון מחכה לנו. אוכלוסיית העולם הסתכמה ב-1950 ב-2.25 מיליארד. ואילו כיום, 60 שנה לאחר מכן, אוכלוסיית העולם מונה 6.25 מיליארד. "במונחים היסטוריים, מתקופת האדם הראשון ואנשי המערות ועד מחצית המאה ה-20 לקח לאדם אלפי שנים להגיע ל-2.25 מיליארד, וכעבור חצי מאה המספר הזה כמעט שולש. בעוד חמישים שנה נהיה 13 מיליארד בני אדם", הוא מדגיש.
כדי להמחיש את הדברים מסביר דובי: "מה שקורה לנו בגבול מצרים זה כלום. יבואו מיליונים כי הם ינדדו אחרי אוכל. תהיה לנו בעיית אנרגיה במקביל לאוכלוסייה שגדלה והולכת כל הזמן. בעולם תהיה מלחמה גדולה, ימותו מילארדים והעולם יתחיל מחדש".
"תגליות הגז של תשובה? זה כלום"
מאת שלומית קימרון
13.8.2010 / 7:09