פרקליטת הצמרת של כוכבות הצהובונים

ניו יורק טיימס

>> באחד הבקרים בחודש מאי, ישבה אשה ברונטית יפהפייה וקודרת לצד עורכת דין באולם גדול בלוס אנג'לס, שבו נכחו 75 כתבים וצלמים. "אנחנו מתכנסים כאן היום כדי לחשוף קורבן נוסף, לכאורה, של הבמאי רומן פולנסקי, איש בעל התנהגות טורפנית", אמרה עורכת הדין. "שרלוט לואיס, ילידת לונדון ששיחקה בסרטו של פולנסקי, 'הפיראטים', טוענת כי נפלה קורבן לאיש כשהיתה בת 16. קורבנות נוספים מוזמנים לפנות אל רשויות האכיפה או אלי".



עבור עורכת הדין, גלוריה אלרד, לא היה זה בוקר יוצא דופן. בשלושת העשורים האחרונים היא הופיעה פעמים רבות בתקשורת כלוחמת פמיניסטית נוקמת - בכל שערורייה תורנית שנחשפה בצהובונים.



שתיים מהלקוחות המפורסמות ביותר של אלרד מהזמן האחרון כיכבו בשבועיים האחרונים בשתי שערוריות מהדהדות. האחת היא ויולט קוואל, דוגמנית פולנייה הטוענת כי ניהלה רומן עם השחקן מל גיבסון; השנייה, שנחשפה רק ביום ראשון, היא ג'ודי פישר, מנהלת שיווק ושחקנית בסרטים אירוטיים לשעבר, שהאשימה את מנכ"ל hp, מרק הרד, בהטרדה מינית.



הרד, שנחשב לאחד מכוכבי תעשיית ההיי-טק, נאלץ להתפטר בשל ההאשמות, לאחר שנחשפו אי סדרים בחשבון ההוצאות שלו. יומיים לאחר שהתפטר פירסמה אלרד הודעה מטעם הלקוחה שלה, שבה הביעה פישר צער על פיטורי הרד. הצער הזה לא מנע ממנה מלהסכים לפשרה שבה קיבלה מהרד תשלום תמורת הסרת תביעתה נגדו.



מחלון החדר הגדול שבו התכנסו העיתונאים כדי לשמוע על חשיפת המתלוננת הנוספת נגד פולנסקי, אפשר היה לראות את השלט של הוליווד. באותו חדר ישבה אלרד בעבר לצד אחת מפילגשותיו לכאורה של שחקן הגולף טייגר וודס, ורוניקה סיוויק-דניאלס; לצד אמבר פריי, חברתו לשעבר של הרוצח סקוט פטרסון; ולצד נשים אחרות שפניהן הופיעו בצהובונים "us וויקלי" ו"פיפל".



רפרוף מהיר ביוטיוב מעלה מצעד צבעוני של מקרים אחרים שאלרד קשרה את עצמה אליהם, כולל המקרה האחרון של דברה-לי לורנצנה - האשה השופעת, חובבת החליפות הצמודות, שהופעתה החיצונית כנראה הרגיזה את הבוסים שלה בענקית הפיננסים סיטי - ולטענתה היא פוטרה משום שהיא "סקסית מדי", כדבריה.



לא רק מפורסמים



שבועיים לפני מסיבת העיתונאים האמורה ישבה אלרד, שתהיה בת 69 בחודש הבא, ליד אותו שולחן ארוך, במראה מוקפד ללא רבב. שערה הקצר צבוע ומסורק בקפידה, עורה חלק באופן מרשים, והיא מאופרת במתינות. אף שהיא כמעט לא עוסקת בפעילות גופנית, גופה הקטן רזה.



"לחימה באי צדק שומרת עלייך צעירה", היא אומרת - וההגדרה של אלרד לאי צדק רחבה. בשבועות האחרונים היא התפרסמה בחדשות כמי שעוזרת לרייצ'ל יוצ'יטל ולסיוויק-דניאלס (המוכרת יותר ככוכבת הפורנו ג'וזלין ג'יימס), שתיים מתוך הנשים הרבות בחייו של וודס. "המספר ששמעתם עליו הוא כנראה נכון", אומרת אלרד (ב"נשיונל אנקוויירר" דווח על 121 נשים שניהלו רומן עם טייגר וודס).



ואולם רוב התיקים שטופלו במשרד של אלרד, אלרד-מרוקו אנד גולדברג, היו קשורים לאפליה במקומות עבודות, פיטורים בניגוד לחוק - ומקרים כואבים שלא הגיעו לצהובונים. רבים מלקוחות החברה שלה הם אינם מפורסמים כל כך, וכוללים נשים וגברים שהוטרדו מינית במקום העבודה, נערות שעברו התעללות מינית או אסירות שנאלצו ללדת את תינוקותיהן כשהן כבולות באזיקים.



תומכיה של אלרד טוענים שמקרים כגון זה של לורנצנה וסיטי בנק משתלבים היטב באג'נדה שלה. אך לכל זה נוסף הזוהר של הצהובונים, מוניטין רעים ופרסום מובטח.



תיין רוזנבאום, חתן פרס נובל ופרופסור למשפטים באוניברסיטת פורדהאם, רואה באלרד את מה שהוא מכנה "עורכת דין מוסרית", כזו שלוקחת מקרה בלי לחשוב כלל על המוניטין שלו, או על סיכויי הזכייה בו בבית המשפט. "היא מייצגת אנשים שייתכן שלא היינו מסכימים לשבת אתם לארוחת צהריים", אומר רוזנבאום. "יש כאלה שחושבים שהיא מביאה לכיכר הציבורית גסות וזימה, אבל היא בעצם אומרת: 'אני פשוט מעבירה את הכדור למגרש אחר. אם היא תהיה אשה שקטה וצנועה התיק הזה לא יילך לשום מקום'".



"הגרועה מכולן"



לאלרד עצמה ממש לא אכפת מה אחרים חושבים על מערכת היחסים שלה עם התקשורת. אם תחפשו רמז כלשהו, אפילו קטן, למבוכה או בושה מעצם חשיפתה בתקשורת, לא תמצאו אותו.



אבל התקשורת, מצדה, לא מהססת לתקוף אותה. אמילי באזלון, עורכת בכירה באתר החדשות slate.com ועורכת לשעבר של yale law review, אומרת כי "כמה ממטרותיה של אלרד ראויות בהחלט, אבל הדרך שבה היא פועלת להשיגן מרתיעה אותי".



"אני מבינה שאלרד היא עורכת דין, אבל אם כל מה שמטריד אותה אלה נשים שפגעו בהן, אז יש המוני נשים במערב התיכון שעובדות בעבודות רגילות ושבעליהן בגדו בהן", כתבה הקומיקאית צ'לסי הנדלר בבלוג שלה. עוד קודם לכן, בתוכנית האירוח הלילית שלה, היתה הנדלר מפורשת יותר: "היא הגרועה מכולן. היא מחזירה את התנועה לשחרור האשה 100 שנים לאחור".



אלרד כבשה לעצמה מקום בתרבות הפופולרית. שמה הוזכר באפריל במערכון בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב", שבו כיכבו נער תיכון (בגילומו של ג'סטין ביבר), שמזהיר את המורה שלו (טינה פיי) כי הוא "הולך לקרוא לגלוריה אלרד". בגיליון האחרון של המגזין "הארפר'ס באזאר" פורסם תצלום של אלרד לבושה בשריון, כז'אן דארק מודרנית.



אלרד עוטה על עצמה פנים שמשדרות "אל תתעסקו אתי". לדבריה, "זה מפחיד מאוד לעמוד לבד מול אדם עשיר וכוחני ומול סוללת העוזרים שלו. מסוכן שם בחוץ. זה המערב הפרוע. אנשים באים אלי ושואלים מה לעשות כשנתונים בתוך המערבולת הזאת. בדרך כלל, ההגנה רק מקווה שהאשה לא שכרה את שירותיה של אלרד".



עסק משפחתי



אלרד התגרשה מבעלה השני ב-1987 לאחר 19 שנות נישואים, והיא אומרת שלעולם לא תתחתן שוב. "אני לא מתעניינת בדייטים", היא מצהירה. "אני אוהבת להיות עם החברה הטובה ביותר שלי - אני. נשים מסוימות, במיוחד מבוגרות יותר, לא מסוגלות לדמיין שהן ילכו לאירוע חברתי לבדן, אבל אני כן".



בתה של אלרד, ליסה בלום, היא עורכת דין שמייצגת לעתים קרובות לקוחות שחייהם הצטלבו עם מפורסמים. בימים אלה היא מייצגת את אביה של לינדזי לוהן, מייקל לוהן, שמנסה לכפות על בתו להיכנס למרכז לגמילה מסמים.



בלום מסבירה את השקפת עולמה של אמה: "היא נעלבת עד עמקי נשמתה כשמישהו בעמדת כוח מנצל אשה". אמה מוסיפה: "העבודה שלי לא סובבת סביב תחרויות של פופולריות, והיא אפילו לא קשורה לצדק. צדק היה מתקיים אם הם לא היו אונסים, מנצלים או מפטרים".



אלרד עברה טראומה בצעירותה. היא נהפכה לאם חד-הורית גרושה בגיל 21, ונותרה בלי דמי מזונות. בגיל 25 היא עבדה כמורה בבית ספר תיכון בלוס אנג'לס, ונאנסה בזמן שהיתה בחופשה במקסיקו. כתוצאה מהאונס היא עברה הפלה לא חוקית, שהובילה אותה לחדר מיון - ושם, בזמן שכמעט דיממה למוות, אמרה לה אחות: "זה ילמד אותך לקח".



"בהתחלה חשבתי שהיה לי מזל רע", מספרת אלרד. "בסוף הבנתי שיש משהו שיטתי בדרך שבה מתייחסים לנשים". נשים מסוימות עבדו קשה מאוד כדי שנוכל לקבל את זכויותינו. הן הושמצו בכל הזדמנות. ועכשיו אנחנו כאן כדי לאכוף את הזכויות האלה ולהגן עליהן. נשים לא יכולות ליהנות משוויון הזדמנויות אם הן מוטרדות מינית במקום עבודתן".



בין התיקים המוכרים ביותר שבהם טיפלה אלרד, אפשר למצוא תביעה נגד מועדון החברים new york friars club, על כך שבעליו לא התירו כניסה לנשים, ותלונה נגד שופט בית המשפט העליון בפסדינה, גילברט אלסטון, שהתעלם מתלונה על אונס ושוד שבהם הקורבן היתה זונה. אלסטון נימק זאת בכך ש"החוק נחקק כדי להגן על אנשים טובים, ולא על זונה שעובדת ברחוב". השופט, שמאז המקרה כבר הלך לעולמו, אמר גם כי "התביעה הזאת לא היתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה", ולאחר מכן הבהיר את עמדתו בעיתון של פסדינה כשאמר "זונה היא זונה היא זונה". הוועדה לביקורת שופטים הודיעה לאלרד כי "ננקטו צעדים הולמים ומתקנים" נגד השופט - אבל האנס, שאלסטון לא הכניס לכלא, תקף לאחר מכן שלוש נשים נוספות.



"צדק הוא תמיד עניין תרבותי", אומרת אלרד. "אפילו כאן, במקום שבו אנו בטוחים שאנחנו אומה מתקדמת כל כך, אנשים מייעצים לנשים לגחך ולעבור לסדר היום על הטרדות במקום העבודה. אני אומרת: תתלוננו. זה רק הולך להחמיר. יש לנו זכויות כדי שלא נצטרך ללכת כמו קבצניות עם ספלים ביד ולבקש רחמים. עלינו להישמע בבית המשפט של דעת הקהל וגם בבתי המשפט האמיתיים. שתיקה היא האויב".