תודה, אבל כבר תרמנו בבית המשפט

>> ישראלים לא אוהבים לתרום, אבל בתי המשפט אוהבים להתרים. כשתאגיד נכשל בהתנהלות הפוגעת לכאורה בצרכנים באופן שפותח את הדלת לתביעה ייצוגית, נוהגים בתי המשפט באופן תדיר למדי לפתור את הסכסוך בפשרה ותרומה. היקף התרומות שמסכימים תאגידים להרים בשנים האחרונות נהפך לאחד ממקורות הפרנסה החשובים של מוסדות סיוע, מחקר וצדקה.



בתי המשפט אישרו בשנים האחרונות, ולעתים אף יזמו בעצמם, עשרות הסדרי פשרה שהסתיימו בתרומה למוסדות ללא כוונת רווח. מומחים לתביעות ייצוגיות מעריכים את היקף התרומות הכולל בעשרות מיליוני שקלים מדי שנה - סכום שלא היה מגיע לטובת הציבור אלמלא מכשיר התובענות הייצוגיות.

למשל, בתביעה ייצוגית (ת"א 08-2389), שהוגשה באמצעות משרד עורכי דין ארנון גרפי, אישרה השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי בתל אביב הסדר פשרה שלפיו הרים הבנק הנתבע, דיסקונט, תרומה בסך 250 אלף שקל לעמותת עזר מציון, העמותה הגדולה בישראל בתחום הסיוע הפארא-רפואי לחולים ולמוגבלים וזוכת פרס ישראל ל-2008. בפשרה נקבע כי הסכום מיועד לפרויקט "המאגר הלאומי לתורמי מח עצם", המנוהל על ידי העמותה.



עו"ד גרפי, מומחה לתביעות ייצוגיות, מסביר כי "על פי חוק התובענות הייצוגיות, כשפיצוי כספי לחברי הקבוצה התובעת אינו מעשי, למשל כשלא ניתן לזהות את כל חברי הקבוצה ולבצע את התשלום בעלות סבירה, רשאי בית המשפט להורות על סעד אחר לטובת הציבור. המטרה היא שכשקיימת עילת תביעה מוצדקת כנגד החברות המסחריות, לא יידחו תביעות ייצוגיות רק בשל בעייתיות איתור חברי הקבוצה".



לדברי גרפי, "ההטבה לציבור מגשימה את התכלית הטמונה בחוק. מחד גיסא נשמר אלמנט אכיפת הדין על הגופים הכלכליים רבי העוצמה והכוח, ומאידך גיסא הדבר עשוי לשמש תמריץ נוסף לתובעים הייצוגיים ולבאי-כוחם להגיש תביעות ייצוגיות מוצדקות, ולתרום בכך לקהילה".



עו"ד מנחם אברמוביץ, שותף במשרד עורכי הדין המבורגר-עברון, המייצג בדרך כלל תאגידים נתבעים, מסביר כי "בעקרון הפיצוי בתביעות ייצוגיות נועד לפצות את חברי הקבוצה שנפגעו מהמעשה האסור. במקרים מיוחדים כשפיצוי חברי הקבוצה אינו ריאלי, משום שקשה להוכיחו או שעלות התשלום גבוהה מעלות הפיצוי ליחיד, נהוג לקבוע פיצוי לטובת החברה, כדי שהנתבע לא יתחמק מתשלום על העוול שגרם".



כמו ברוב התביעות הייצוגיות, גם במקרה של תביעה המסתיימת בתרומה, לעורכי הדין יש גמול נאה. לדברי עו"ד רם אפרתי: "לנו כמייצגי תובעים ייצוגיים יש אינטרס שהתרומה תהיה גבוהה ככל האפשר, מכיוון שאז הגמול לתובע הייצוגי שהגיש את התביעה ולעורכי הדין שמייצגים אותו יהיה בהתאמה גבוה יותר. אנחנו מקפידים ללוות את תהליך התרומה ולוודא את ביצועה כהלכה".



אפרתי טוען כי "יש במכשיר התובענות הייצוגיות משום רגולציה יעילה יחסית וזולה לעומת חלופות של הפעלת פקידים ממשלתיים. זו מעין הפרטה של רגולציה לתועלת הציבור".



התרומות נחקקו בחוק התובענות הייצוגיות



כיצד נולד הרעיון של תרומה כפתרון לתביעה הייצוגית? כרגיל, הפטנט רשום על שמם של חכמי המשפט האנגלו-אמריקאי. המקור המשפטי לפתרון מצוי בדוקטרינת "הביצוע בקירוב". כשלא ניתן להשיב לתובע את כספו או כשפיצוי כספי אינו מעשי, ניתן למצוא פתרון בקירוב, בין אם בדרך של יצירת קרן כספית לטובת הציבור ובין אם בדרך של פיצוי קבוצות יחידים הדומים במאפייניהם לקבוצת התובעים.



עו"ד רם גורודיסקי, המתמחה בתביעות ייצוגיות, מפרט כי "אחד מפסקי הדין הראשונים שאותם נוהגים לאזכר בפסיקה בארה"ב וגם בישראל הוא מ-1967 במדינת קליפורניה שבארה"ב. במקרה של daar v. yellow cab company קבע בית המשפט, כי הנתבעים שהיו בעלי מוניות שהפקיעו במשך תקופה מסוימת את מחירי הנסיעה יקימו קרן שבה יופקדו הכספים בהם חויבו בתובענה ייצוגית.



"מקרן זו ניתן פיצוי לנוסעי מוניות בעבר שהוכיחו את תביעתם, אבל יתרת הכסף שימשה להפחתת מחירי שירותי המוניות לרווחת ציבור הלקוחות כולו".



הרעיון הזה יובא לישראל בחוק התובענות הייצוגיות. סעיף 20 ג' לחוק קובע כי "מצא בית המשפט לנכון כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי בנסיבות העניין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה או לטובת הציבור".



מי יוזם את התרומה?



גורודיסקי: "הרעיון יכול לעלות מכל מי שנוטל חלק בהליך המשפטי הייצוגי: תובע, נתבע, בית משפט, היועץ המשפטי לממשלה, הבודק שממנה בית המשפט לבדוק הסכמי פשרה, ואפילו מתנגד להסכם פשרה שלו קיימת זכות להביא דברו בפני בית המשפט. בדרך כלל, מתן פיצוי כספי לטובת הציבור ולא לחברי קבוצה מוגדרים, נובע מאילוץ או קושי כלשהו לאתר במדויק את אותם חברי הקבוצה שניזוקו. מכאן, שרעיון זה יכול לבוא כיוזמה של בית המשפט לצורך יישוב הסכסוך".



פרופ' אלון קלמנט, מומחה לתובענות ייצוגיות מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, סבור כי "באופן עקרוני, אם יש תביעה ייצוגית מוצדקת, ומתקיים התנאי שמופיע בסעיף לפיו הפיצוי לחברי הקבוצה אינו מעשי בנסיבות העניין, הצדדים מגיעים לפשרה שבה הנתבע מוציא מכיסו כסף ותורם למישהו", הוא אומר. "אם בית המשפט מפקח על כך שהוא באמת עושה את זה, אז מטרה אחת של החוק מושגת - והנתבע ישלם על כך שלא היה בסדר".



הבעיות: פיצוי לא מספק או תרומה מתוך אילוץ



עם זאת, קלמנט סבור שתביעות ייצוגיות שמסתיימות בהסדר פשרה של תרומה עלולים לעורר בעיות לעתים. לדבריו, במקרים רבים אין פיקוח מלא של בית המשפט על יישום ההתחייבות של הנתבע לתרום את הכספים. הבעיה השנייה, והמהותית יותר לפי קלמנט, היא ש"במקרים רבים הסדר התרומה הזה גורם לאחד משניים - כשהתביעה הייצוגית היתה תביעה טובה, הציבור היה יכול לקבל ממנה פיצוי גדול יותר, כשלעתים מדובר בסכומים משמעותיים. במקרים כאלה הצדדים הולכים לבית המשפט ומציגים לו את הפשרה הזו כאילו היא טובה לציבור, אבל היא גורמת לכך שהנתבע ישלם פחות ממה שהוא צריך לשלם בגין התנהגותו והקבוצה המיוצגת מקבלת פחות ממה שיכלה לקבל אלמלא פתרון התרומה".



האפשרות השנייה, לפי קלמנט, היא שלפעמים נתבעים שנתבעים בתביעות סרק מגיעים להסדר להרים תרומה, רק כדי להוריד מעצמם את התובע וכדי שלא יצטרכו להתגונן מפני התביעה. "זה גורם להם להסכים לפשרות במקרים שבהם אנחנו בתור ציבור היינו מעדיפים שהתביעה כלל לא היתה מוגשת ושהנתבעים לא היו משלמים בה דבר", אומר קלמנט.



אם כך, מה הפתרון לבעיות אלה?



קלמנט: "שבתי המשפט יקיימו את הפרוצדורות הקבועות בחוק לפיקוח על פשרות, בין השאר פיקוח על כך שתפורסם הודעה על הסדר הפשרה והזמנה להגשת התנגדויות; העברת ההסדר לבודק חיצוני שיחווה את דעתו עליו, התחשבות בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה ועוד".



איך קובעים למי יתרמו?



גורודיסקי: "לרוב יש זיקה בין נושא התובענה לבין הגופים או המטרה הציבורית שלהם מייעדים את כספי הפיצויים. בפרשת רמדיה לדוגמה, נתרמו מיליוני שקלים למחלקות ילדים בבתי חולים, לבית איזי שפירא ברעננה, ולהקמת בית חולים לילדים לניאדו בנתניה. בתביעות איכות הסביבה, הכספים מיועדים לארגונים ירוקים. בתביעות של הפרת חוק איסור עישון במקומות ציבוריים ניתן למצוא תרומות לאגודה למלחמה בסרטן.



"בעיני נכון לשמור על הזיקה הזו, כדי לא להרחיק יותר מדי את התביעה הייצוגית ממטרות אכיפת הדין הרלוונטי לנושא התובענה, ומפיצוי האזרחים שנפגעו בערך, גם אם לא בדיוק".



ואיך קובעים כמה כסף יתרמו?



גרפי: "זהות העמותות והציבור שאליו יוזרמו הכספים נקבעת בין בעלי הדין, ועל פי רוב קשורה באופן ישיר או עקיף לעילת התביעה. ככל שעילת התביעה חזקה וממשית יותר ורלוונטית לגבי מספר רב של נפגעים, כך סכום התרומה יגדל".



גורודיסקי: "במשא ומתן לפשרה, אחד הנושאים העיקריים שעולים לשולחן הדיונים הוא כמה כסף יתרמו. מבחינה זו אין הבדל בין זה לבין כל משא ומתן מסחרי אחר. במקרים אחרים בית המשפט קובע מהו הסכום שיופרש למטרות ציבוריות".



אברמוביץ' מוסיף כי "מניסיוני, היועץ המשפטי לממשלה לא נוטה להמליץ על הסדר פשרה שאינו מיטיב עם חברי הקבוצה שתבעה, אלא אם הוא משתכנע שפיצוי הקבוצה אינו ריאלי. סכום הפיצוי שאליו מגיעים בסוף הוא שקלול של הערכת סכום הנזק וסיכויי התביעה הייצוגית להתקבל".



"חיים קלים לכולם"



איך השופטים מתייחסים לרעיון של תרומה ואיך מתייחסים אליו השחקנים המרכזיים השונים בהליך המשפטי?



גורודיסקי: "תרומות ופיצוי לציבור מקובלות על כולם. הרעיון הזה עושה לכולם חיים מאוד קלים. לתובעים - שאינם צריכים לאתר כל אחד מחברי הקבוצה; לנתבעים - שאינם צריכים לשאת בהוצאות הליכי איתור והשבה או פיצויים ספציפיים ויקרים; לבתי המשפט - שיכולים לסיים את ההתדיינות המשפטית במהירות ויעילות במקום להמשיך לפקח על הליך משפטי סבוך של חלוקת כספים למספר רב של ניזוקים; וליועץ המשפטי לממשלה - שקשה לראות איך יתנגד למתן כספים למטרות ציבוריות, כשהוא זה שממונה על האינטרס הציבורי".