>> ביום שלישי בשבוע שעבר מסר מנכ"ל סונול, תמיר פוליקר, הודעה לקונית בנוגע להחלטתו המפתיעה להתפטר: "במהלך טיול שערכתי, הגעתי למסקנה כי מיציתי את עצמי בחברה".
פוליקר, 45, כיהן כמנכ"ל החברה שלוש שנים - תקופה קצרה יחסית, שבמהלכה הגיע להישגים שגם יריביו בחברה מכירים בהם. הוא נטל לידיו חברה מפסידה והפכה לרווחית (ראו מסגרת).
פוליקר, בעבר איש הכספים המבריק של קבוצת עזריאלי, בעלת השליטה בסונול, ניחן ללא ספק במגוון כישרונות הדרושים למנהל חברה - מלבד אחד: יכולת הידברות עם העובדים. זמן לא רב לאחר שמונה למנכ"ל, כבר עבר חתול שחור בינו לבין המתדלקים ומנהלי התחנות, שרצו שיפור בתנאי השכר והגנה מפני פיטורים. פוליקר לא מצא סיבה למהר להיענות לדרישותיהם, החשדנות בין הצדדים גברה והלכה ובהתאם עלו גם הטונים.
בהסתדרות זיהו את הפוטנציאל הטמון במאבק בין העובדים לפוליקר: ענף הדלק כולו, המעסיק רבבות עובדים, פועל ללא הסכמי עבודה קיבוציים וללא ועדים ולהסתדרות אין בו דריסת רגל. ההתפתחויות בסונול, אחת משלוש החברות הגדולות בענף, יצרו הזדמנות עבור ההסתדרות להקים בה מאחז ולצרף לשורותיה עוד 1,600 עובדים. כשההסתדרות הצליחה לאסוף חתימות של לפחות שליש מהעובדים, הוקם ועד, ובראשו שמעון שטרית, מנהל תחנות תדלוק בדימונה, ערד וירוחם, שנאבק מול הנהלת החברה בדרישה להסכם שכר קיבוצי.
אף הנהלה אינה אוהבת את הרעיון של הסכם שכר קיבוצי אחיד שבא להחליף חוזים אישיים, ושום הנהלה אינה ששה להקמתו של ועד בתחומה, מתוך ראייה שזהו מתכון לצרות. סונול אינה יוצאת דופן בעניין זה. מול האיום מצד הוועד החדש הנשקף מולו, פוליקר נקט תחילה בגישה פרגמטית. במקום להתעמת עם הוועד, החליט לזרום עמו. הוא נכנס לשיחות עם שטרית וחבריו ואף הגיע עמם ועם נציגי ההסתדרות להסכם קיבוצי ראשוני, המשרטט בקווים כלליים את הסכם השכר האחיד לכלל המתדלקים ומנהלי התחנות (המועסקים למעשה בספרינג מוטורס, החברה הבת של סונול).
עצם ניהול המשא ומתן היה בבחינת הכרה מצד הנהלת סונול, בראשות פוליקר, בעובדת קיומו של ועד עובדים ובכך שההסתדרות מייצגת את עובדי החברה. אלא שכאשר הצדדים היו אמורים להמשיך במשא ומתן לחתימתו של הסכם שכר סופי, שיקבע את השכר, זכויות הפנסיה והתנאים הנלווים של העובדים, החלו שוב העניינים להידרדר.
"השיחות עם נציגי ההנהלה לא נעו לשום מקום, עד שנתקענו", נזכר שטרית. "במקביל התחילו התנכלויות כלפי מי שנחשדו כמקורבי הוועד. יום בהיר אחד, ביוני 2009, קבוצה של 22 מנהלי תחנות קיבלו מכתבי פיטורים. רק בהתערבות יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שנפגש בעניין זה עם פוליקר, הפיטורים בוטלו ומנהלי התחנות חזרו לעבודתם. אבל היחסים בינינו להנהלה המשיכו להידרדר. הרגשנו שלא מתנהל משא ומתן אמיתי. השתדלנו להימנע משביתות גדולות, אבל בכל זאת קיימנו עיצומים והפגנה גדולה בתחנת סונול בצומת גלילות, שגרמו לכך שנהגים לא יכלו לתדלק בתחנות שלנו".
הקרב על הוועד
לדברי שטרית, לפני חצי שנה, במהלך אחת מפעולות המחאה של העובדים, הגיעה לכמה תחנות קבוצה של עובדים עם מוטות בידיהם, כדי לפתוח בכוח את הבורות שבהם מאוחסן הדלק ולאפשר תדלוק מכוניות. "ראינו בזה ניסיון של עובדים או של ההנהלה לשבור את המאבק שלנו. אחרי זמן קצר הבנו את פשר העניין: בחברה קם ועד אחר, בן טיפוחה של ההנהלה, שניסה לכופף אותנו ולהחליף אותנו", הוא טוען. זה היה שלב נוסף בהחרפת יחסי העבודה בחברה.
הנהלת סונול מכחישה שיש לה יד ורגל בהקמת הוועד המתחרה. מי שכן הזדרז ליטול חסות על הוועד השני היא הסתדרות העובדים הלאומית, ארגון העובדים השני בגודלו בישראל (שמאגד פחות מ-10% ממספר העובדים שמאגדת ההסתדרות הכללית). בראש הוועד הזה עומד משה איטח, מנהל מתחם סונול בשילת, הטוען כי הוועד בראשות שטרית "לא השיג כלום מאז שהחל לפעול - לא תוספת שכר ולא ביטחון תעסוקתי לעובדים". בעקבות כך, כל אחת משתי ההסתדרויות, הכללית מזה והלאומית מזה, טענה שהיא הארגון היציג, לפי החוק, של עובדי סונול.
מי שנדרש להכריע בעימות הזה היה בית הדין הארצי לעבודה בראשות השופט סטיב אדלר. השופט אדלר לא הסתפק בהכרעה פשטנית, אלא ניסח החלטה שהיא מלאכת מחשבת: הוא קבע שההסתדרות הכללית היא הארגון היציג של עובדי סונול, וזאת לתקופה של שנה ממועד החתימה על ההסכם הראשוני, שתסתיים ב-11 במארס 2011. לאחר מועד זה תוכל ההסתדרות הלאומית להציג שוב את טענתה שהיא המייצגת את עובדי סונול, אם היא תוכיח זאת באמצעות הצגת טופסי הצטרפות של העובדים.
"אילו הפסדנו במשפט וההסתדרות הלאומית היתה זוכה להיות הארגון היציג, ודאי הייתי צריך ללכת הביתה עם החברים שלי", אומר שטרית בתגובה להחלטת בית הדין הארצי.
שלוש מסקנות עולות מההתפטרות של פוליקר מסונול, מההתכתשות בין שני הוועדים בחברה ומהכרעת השופט אדלר. ראשית, למה להילחם נגד ועד חדש? חוק שהתקבל לפני שנה אוסר על מעסיק לפעול נגד התארגנות חדשה של עובדים במפעלו. ניסיונות לבלום הקמתו של ועד בדרכים עקלקלות (כמו בחברת שפע ובבנק מרכנתיל דיסקונט) לא צלחו. ומעבר לכך, הקמתו של ועד לא חייבת להתפרש כצעד הפוגע בחברה. ברוב החברות בישראל שבהן קיים ועד, יחסי העבודה רגועים לחלוטין ומתקיימים באווירה של שיתוף בין העובדים להנהלה.
שנית, השופט אדלר, שהשנה עומד לפרוש מכהונתו בבית הדין הארצי לעבודה, בא עם רעיון מקורי שמאפשר למנכ"ל החדש שימונה בסונול לחדש את המשא ומתן לחתימה על הסכם שכר סופי עם אחד מארגוני העובדים.
ושלישית, הניסיון של הנהלות להצמיח ועדים מטעמן, כמשקל נגד לוועדי העובדים הקיימים, נידון מראש לכישלון. תשאלו את מנהלי חיפה כימיקלים דרום.
פוליקר הפך את סונול לחברה רווחית - אך הקרב עם הוועד הכריע אותו
מאת חיים ביאור
15.8.2010 / 7:04