דרושה מדיניות הגירה ולא "דלת מסתובבת"

>> סוגיית גירושם של הילדים שנולדו בישראל למהגרי העבודה זכתה לתהודה ציבורית רבה. מדהים לגלות כי בין כל הדעות שהושמעו, נאמר מעט אודות הבעיה האמיתית שכתוצאה ממנה צצה סוגיית גירוש הילדים - הלא היא הכשל המתמשך של הממשלה ושל החברה הישראלית בגיבוש מדיניות הגירה ראויה.

הבאת מהגרי העבודה לענפים מסוימים מסייעת הן לכלכלת ישראל והן לכלכלת מדינות המוצא שלהם. ישראל זוכה בידיים עובדות בתחומים שאזרחים ישראלים אינם ששים, בלשון המעטה, לעבוד בהם, ואילו מדינות המוצא יכולות להפחית את שיעורי האבטלה ולהכניס מטבע זר נוסף למדינה.



לכאורה זהו מקרה של ניצחון לשני הצדדים. ואולם חוסר מדיניות הגירה רשמית מחד ומדיניות העסקה בעייתית של מהגרי עבודה מאידך, עודדו לאורך השנים את ניצולם של מהגרי העבודה והפיכתם למשרתים ולשפחות ללא התייחסות הומנית וללא בחינת צורכיהם כבני אדם. מעין עבדות מודרנית.



עוד לפני הגעתם לישראל, נאלצים מהגרי העבודה לשלם דמי תיווך גבוהים של אלפי דולרים לעובד, היוצרים שיעבוד כלכלי. דמי התיווך יוצרים תופעות קשות נוספות: מצד אחד, המהגרים נאלצים לעבוד בעבודות נוספות, בלתי חוקיות, כדי להחזיר את דמי התיווך ולשלוח כספים למשפחותיהם. מצד שני, דמי התיווך יוצרים אינטרס גדול בקרב חברות כוח האדם ליצירת הפרקטיקה של "הדלת המסתובבת" של המהגרים. כלומר, ככל שתגדל תחלופת המהגרים ויובאו יותר עובדים לישראל, כך יהיה זה משתלם יותר לכל שרשרת גורמי התיווך, הן במדינות המוצא של העובדים והן לחברות כוח האדם בישראל.



מדיניות הדלת המסתובבת, כאשר יד אחת מגרשת את מהגרי העבודה ויד שנייה מביאה לישראל מהגרים חדשים באמצעות החלטות ממשלה ומנגנון חוקי, פוגעת בראש ובראשונה במשק הישראלי. זאת, כאשר המעסיקים צריכים להכשיר בכל פעם מחדש עובדים ולהמתין תקופות ארוכות להסתגלותם לאורחות החיים בישראל. מדיניות זו פוגעת גם במהגרי העבודה, שאינם יכולים להתפרנס כפי שתיכננו, לפרוע את ההלוואות שלקחו לצורך תשלום דמי התיווך ולשלוח כספים למשפחותיהם המשוועות לכך. גם האו"ם הכיר במדיניות זו כשיעבוד וסחר בבני אדם.



לישראל צריכה להיות אחריות מוסרית והומנית כלפי מהגרי העבודה שהוזמנו על ידה כדי לפתור צורך כלכלי ומחסור בכוח אדם בענפים מסוימים. היחס למהגרי העבודה צריך להיגזר, בין היתר, מתרומתם לצמיחת המשק. לכן, על הממשלה מוטלת החובה לאמץ מדיניות הגירה ארוכת טווח. מדיניות זו חייבת להיות הומנית ולראות במהגרי עבודה בראש ובראשונה בני אדם הזכאים לזכויות יסוד, ולא חפץ או כלי עבודה גרידא.



כך זועקת לה ההוראה המחרידה האוסרת בפועל על מהגרי העבודה להביא ילדים לעולם. ממש כאילו היא נלקחה מ"הקוד השחור" (code noir) של העבדים בלואיזיאנה במאה ה-19. בישראל של המאה ה-21, שבה חלק ניכר ממהגרי העבודה הן נשים בשלהי תקופת הפריון שלהן, קובעת הוראת משרד הפנים כי עובדת שהביאה ילד לעולם תאבד את רישיונה לעבוד כאן, אלא אם היא תתנתק מילדה ותשלח אותו למדינת מוצאה.



כך נשללת זכותם הבסיסית של המהגרים להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם. כך גם נשללת זכותם של הילדים שנולדו בישראל לגדול במדינת מולדתם ללא חרדה ופחד עם כל מעבר של שוטר ברחוב. מדיניות הממשלה מהווה הפרה גסה של האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, אשר ישראל, כמו עוד 200 מדינות בעולם, חתומה עליה.



על הממשלה לגבש מדיניות הגירה סדורה שתמגר את משטר דמי התיווך השערורייתיים; שתקבע מכסות הגיוניות של מהגרי עבודה ותיתן לאותם מהגרים, שנמצאים כאן כחוק, אפשרות להתפרנס בכבוד ולהביא ילדים לעולם; מדיניות שתיתן לאותם הילדים את זכויות האדם הקבועות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובאמנות אשר ישראל חתומה עליהן.



אין טעם - לא הומני ולא כלכלי - להכשיר עובדים זרים לעבודה בישראל ולאחר מכן לשלוח אותם לניכר ולהביא חדשים במקומם. השמירה על אופיה היהודי והציוני של המדינה תושג על ידי הגבלת מספר המהגרים החדשים, ולא על ידי גירוש מהגרים ותיקים או שלילת זכויות אדם מילדיהם.



הכותב הוא יו"ר יוניסף ישראל