מלחמתו של הנגיד בטחנות הרוח

>> יש בנקאי אחד, פיליפ הילדברנד שמו, שיושב בציריך בראש המועצה המכהנת של הבנק המרכזי של שווייץ - מהמוסדות הפיננסיים הממלכתיים הנכבדים ביותר בעולם. הילדברנד הוביל את הבנק המרכזי השווייצי להפסד של יותר מ-10 מיליארד פרנק שווייצי (כמעט 10 מיליארד דולר) ברבעון השני של 2010, בגלל מאמצי הבנק לבלום את התחזקות המטבע המקומי מול היורו והדולר.

הניסיון של הבנק המרכזי להגן על היצוא משווייץ - אחד מעמודי התווך של כלכלת הרי האלפים הקטנה - עלה לבנק בהפסד פיננסי ענק. למרבה ההפתעה, מה שקיזז את ההפסד הזה היה רווח מקרן החילוץ של הבנק, שהשקיעה בנכסים רעילים של בנק ubs שנפגע במשבר. פחות מפתיע היה הרווח הגדול מעליית שווי יתרות הזהב של הבנק המרכזי.



בדומה לכמעט כל מקרה של התערבות בנק מרכזי בשוק המט"ח, מאמצי הבנק לא סייעו כמעט לבלום את התחזקות הפרנק. לשוק יש סיבות משלו לדחוף את הפרנק מעלה - כלכלת שווייץ בריאה יותר ויציבה יותר מכלכלות גוש היורו. המשקיעים העולמיים האמינו שהפרנק השווייצי הוא השקעה טובה, בעוד היורו סובל ממשבר החובות של יוון ומדינות הפריפריה. לפיכך, הניסיון לחסום את הפרנק בדישו נראה מועד לכישלון מראש. זאת בדומה למאמצי יפן לבלום את הין בעשור האחרון, לסיפור של קוריאה והוון הקוריאני, וכמובן בנק ישראל והשקל. אמנם, ההפסדים של בנק ישראל מהתערבותו בשוק המט"ח רחוקים מההפסדים שהציג הבנק השווייצי, אך גם ההפסד השווייצי עשוי להתכווץ לאורך זמן עם שינוי המגמה בגוש היורו.



ויכוח סוער מתחולל כיום על מידת המעורבות של בנקים מרכזיים והצורך לעודד כלכלות. מצד אחד מצויים חסידי השוק החופשי שדורשים להפסיק לתת תמריצים פיסקליים ומוניטריים, ומצד שני עומדים כלכלנים הטוענים כי במצב הכלכלי של תקופתנו ההתערבות נחוצה כדי למנוע קריסה. באקלים הפוליטי השורר במדינות תלויות יצוא כמו ישראל ושווייץ, חוסר מעש היה גורר ביקורת קשה יותר.



מידת הזהירות שנקטו הנגידים יכולה להיות להם מקור לגאווה. בישראל יכולים גם לשמוח על העובדה שהכלכלה המקומית נמצאה לפחות בפן המטבעי באותה סירה עם זו השווייצית.