שוק תשתיות התקשורת בישראל חולה. על המחלה מצביעים תסמינים שונים: מדדים בינלאומיים שפורסמו ב-TheMarker של גופים כמו Akamai ו-Netindex מצביעים על קצבי גלישה נמוכים בישראל בהשוואה עולמית. ישראל היא גם אחת המדיניות היחידות בעולם שבה נהוגה הפרדה בין תשתית אינטרנט לבין ספקית אינטרנט - הפרדה שיוצרת לא מעט כאב ראש לצרכן, גם בעת רכישת קו אינטרנט, קל וחומר בעת שהוא נתקל בתקלה.
דו"ח גרונאו מ-2008 הצביע על נסיגה מתמדדת בהשקעות התשתית הקווית בישראל; מצב זה השתפר מאז שבזק ו-HOT החלו מהלכי שדרוג ברשת. גם מחירי האינטרנט בישראל אינם נמוכים והם נמצאים סביב הממוצע של מדינות ה-OECD. נראה כי חשוב יותר מהכל, שיעורי הרווח של הענף הקווי בישראל מטורפים. בזק, שכבר פירסמה את הדו"חות שלה לרבעון השני, דיווחה על שיעור רווח תפעולי בניכוי פחת והפחתות (EBTDA) של 51.6%. יש למחלה הזו סיבה אחת: מיעוט שחקנים. בשוק תשתיות התקשורת משחקות רק שתי חברות, בזק ו-- HOT עוד פחות מאשר בענף הסלולר, שגם הוא סובל מבעיית תחרות. משמעות הדבר היא שכל בית בישראל שרוצה להתחבר לאינטרנט, צריך להתקשר עם אחת משתי החברות הללו. החברות מודעות היטב לכוחן בשוק והן אינן מגמישות את המחירונים שלהן לצרכנים, גם במחיר נטישה.
הדרך ליצור תחרות בתשתיות האינטרנט
יש שתי דרכים להגביר את התחרות בתחום הקווי בישראל. הראשונה היא להוסיף עוד שחקנים בעלי תשתית לענף. זה כמעט דמיוני לראות חברה כלשהי חופרת עכשיו את כל המדינה על מנת להניח קווי תקשורת חדשים, אבל יש כבר תשתית שלישית בישראל מלבד זו של הכבלים ובזק. מדובר בתשתית הסיבים של חברת החשמל - כ-3,000 קילומטר של סיבים אופטיים, הנמצאים במרחק של 1-1.5 קילומטר מכל בית בישראל. לאחר ניסוי מתוקשר בקרית שמונה, החברה הוכיחה יכולת להגיע לבתים במהירות ולספק אינטרנט במהירות מסחררת: 100 מגה-ביט בשנייה, בהורדה ובהעלאה. זאת לעומת מהירות ממוצעת בישראל של 2.5-3.0 מגה-ביט לשנייה בהורדה.
השיטה השנייה היא לשכלל את שוק התקשורת הקווית. כיום מוכרות בזק ו-HOT חיבורי כבלים או ADSL רק לצרכן הסופי. הרעיון הוא לחייב אותן לשווק קווים גם לחברות תקשורת, ובעיקר לספקיות אינטרנט כמו 012 סמייל, 013 נטוויז'ן, בזק בינלאומי ופרטנר. ספקיות האינטרנט יוכלו לרכוש את קווי האינטרנט בהנחת כמות, ולמכור לצרכנים חיבור אחד: ספק פלוס תשתית, במחיר נמוך משאנו משלמים כיום. לפי הערכות, המחיר ייחתך ב-50%.
קוראים לכך שוק סיטוני - בגלל שבזק ו-HOT מפסיקות לשווק רק לצרכן הבודד, הקמעוני, ומחויבות לשווק קווי חיבור גם לחברות, במחירים סיטוניים.
על מנת למסד שוק סיטוני בישראל, הוקמה במארס ועדה מיוחדת לעניין במשרד התקשורת, שבראשה יושב אמיר חייק. לוועדת חייק הגיעו כבר כל חברות התקשורת להשמיע את קולן. מי שמתנגדות לשינוי הן כמובן בזק ו-HOT, שלהן יש אינטרס מובהק להמשיך למכור לנו אינטרנט במחיר קמעוני. מי שדוחפות לכך במרץ הן ספקיות האינטרנט, בעיקר נטוויז'ן ופרטנר.
בעולם סיטוני כוחן של ספקיות האינטרנט יגדל פלאים. הן יהיו בקשר עם הלקוח וביחסי חיוב בלעדיים אתו. הן ירכשו קו אינטרנט מאחת מחברות התשתית, ויציעו ללקוח חבילת תקשורת מלאה, הכוללת חיבור אינטרנט (ספק פלוס תשתית), טלפון קווי ואפילו שיחות לחו"ל.
לנו כלקוחות יהיה הרבה יותר מבחר - שש חברות אינטרנט מול שתי שחקניות כיום. בנוסף נקבל פחות חשבוניות כי חברה אחת תספק לנו את מרבית השירותים, וכאשר נתקל בבעיה בחיבור האינטרנט - שיחת טלפון אחת תספיק.
הדרך לשוק אינטרנט סיטוני
הלוגיקה בהקמת שוק קווי סיטוני דומה לזו שמנחה כעת את משרד התקשורת לפתיחת שוק תשתיות הסלולר למתחרים נוספים על גבי התשתיות הקיימות - MVNO. הרעיון הוא לייצר תווך סיטוני בשני השווקים. הדבר לא צריך להפליא, שני הרעיונות מקורם באותו דו"ח של משרד התקשורת - דו"ח גרונאו.
ההבדל הוא כנראה בדרך. בעוד שחברות הסלולר נחושות לעשות הכל על מנת לחסום כניסת מתחרים נוספים לענף, בתקשורת הקווית יש סיכוי שהמהלך יהיה קל יותר. יש סיבות טובות מדוע HOT תסכים ללכת למודל של שוק סיטוני בהסכמה, ובזק תהיה חייבת להצטרף.
מול שוק הסלולר הנחלק שליש-שליש-שליש, בשוק תשתיות האינטרנט החלוקה קרובה יותר ל-40%-60% לטובת בזק. HOT, הקטנה מבין שתי החברות, בעלת תיאבון גדול לצבור נתחי שוק על חשבון המתחרה, ולכן תשמח "לסגור עסקה" עם ספקיות האינטרנט.
בשוק האינטרנט יש גם מרווח מחירים בין שתי החברות, כאשר מחירי התשתית ב-HOT נמוכים בכ-25% ממחירי התשתית בבזק. אם בזק חפצת חיים, בעולם של שוק סיטוני היא תהיה חייבת להוריד מחירים.
לבסוף, יש סיכוי גדול יותר לשוק סיטוני קווי בהסכמה בגלל איום חברת החשמל שמרחף מעל החברות. כזכור, חברת החשמל תקבל רישיון פעולה בתחום רק כחברה סיטונית, ולכן לבזק ו-HOT יש אינטרס למכור קווים לספקיות האינטרנט עוד לפני כניסת המתחרה החדשה.
המלצות לוועדה: מו"מ חופשי בין החברות
בדומה למה שקורה כיום בתחום הסלולר ומפעילי ה-MVNO, הוועדה יכולה להכריז באופן מיידי על התחלת משא ומתן חופשי בין ספקיות האינטרנט לחברות התשתית על רכישת קווים. שוב בדומה ל-MVNO, חייק יכול לאפשר תקופת משא ומתן חופשי בין החברות, ורק אם זה ייכשל, חייק יתערב ויקבע מחיר מפוקח לרכישת קו אינטרנט.
במקביל לתקופת המשא ומתן החופשי, על חייק לשכור חברת ייעוץ כלכלית שתקבע את עלות הקו המפוקח, ומכרז לבחירת חברת ייעוץ כזו אכן עומד להיות מפורסם בימים הקרובים.
צריך לזכור שמחיר הקו שבזק ו-HOT יוכלו למכור לחברות התקשורת צריך לגלם הנחה משמעותית: במודל סיטוני בזק ו-HOT חוסכות עלויות פרסום ושיווק, רכישת לקוח, עלות התקנת ציוד באמצעות טכנאי, הוצאות גבייה, הפקת חשבונית, חובות אבודים ושירות לקוחות.
זו רק ההתחלה, מול מקל השוק הסיטוני חייק יכול להציע לחברות, בעיקר לבזק, גם גזר עסיסי: בזק נמצאת במשטר פיקוח תעריפים נוקשה בתחום הטלפוניה. כל תעריף וכל מבצע צריך לעבור אישור של משרד התקשורת. הגזר יכול להיות שאם בזק תסכים למכור קווים במחיר סיטוני לחברות האינטרנט, יובטח לה באופן הדרגתי ביטול של פיקוח התעריפים.
חשוב יותר, בזק חייבת כיום בהפרדה מבנית מהחברה הבת שלה בזק בינלאומי. בעולם שבו בזק מוכרת קווים לחברות האינטרנט, אפשר בהחלט לבטל את ההפרדה המבנית המיותרת הזו ורק לקבוע שבזק לא תוכל למכור לבזק בינלאומי מחיר קו נמוך מזה שהיא מוכרת לשאר ספקיות האינטרנט.