גם מכם המעסיקים לוחצים לקחת חופשה?

אלפי מעסיקים לוחצים על העובדים לצאת לחופשה או להישאר בבית כדי להקטין את מכסת ימי החופשה שהעובדים צברו, כך אומרת חברת חשבים למידע עסקי, המרכזת מידע על שכר מיסוי וזכויות סוציאליות.



לדברי אייבי מאיר, מנכ"ל חשבים, הלחץ על העובדים לצאת לחופשה קיים בעיקר במגזר הפרטי עסקי, בענפים המסורתיים והטכנולוגיים כאחד וגם בתחום השירותים. "החוב לעובד עבור ימי חופשה צבורים שלא נוצלו מהווה סעיף מהותי במאזן של החברה, ולכן מעסיקים מנצלים את ימי הקיץ כדי ללחוץ על העובדים לנצל את יתרת ימי החופשה שהותרה לזכותם, במלואה או לפחות בחלקה הגדול".

מנתוני חשבים על היעדרות בעבודה עולה כי החל מיולי 2007 גדל היקף ההיעדרויות ממקומות העובדה עקב חופשה - לעומת חודשי יולי שבין השנים 2006-2000. שיא ההיעדרות בתקופה זו נרשם ביולי 2000 והסתכם ב-1.78 ימים בממוצע לעובד, כאשר 1.44 מתוכם הם חופשה. במשך 5 שנים לא עלתה ההיעדרות ביולי וגם מרכיב החופשה שבה היה נמוך.



אולם, מיולי 2007 החלה ההיעדרות מהעבודה לעלות והיא קפצה ל-1.83 ימים בממוצע לעובד, כאשר מרכיב החופשה שנרשם עומד על 1.39 ימים בממוצע לעובד. ביולי 2008 נרשמו 1.85 ימים בממוצע לעובד כאשר 1.40 ימים מהם נחשבו כימי חופשה. ביולי 2009 נרשמו 1.80 ימים בממוצע לעובד, כאשר 1.38 מהם נרשמו כחופשה. ואילו ביולי 2010 היו 1.83 ימי היעדרות עם 1.37 ימי חופשה בממוצע לעובד.



"יולי הפך בארבע השנים האחרונות לחודש של חופשה לא רק בגלל סגירת בתי הספר, אלא בעיקר בשל רצונם של המעסיקים להקטין את צבירת ימי החופשה של העובדים", אמר מאיר. עוד עולה מנתוני חשבים שגברים יצאו ביולי 2010 לימי חופשה רבים יותר (1.44) לעומת נשים (1.25). הקבוצה שיצאה לימי החופשה הרבים ביותר היו נשים בנות 60 ומעלה (1.77) ולאחריהן, גברים בני 60-50 (1.76 ימים) וגברים בני 50-40 (1.67 ימים).



מי שעבדו יותר מכולם ביולי היו גברים בני 30, שהסתפקו ב-0.9 ימי חופשה ולאחריהם: בנות אותה קבוצת גיל (0.92). הסיבה: לזכות קבוצת עובדים זו עומדת מכסת ימי החופשה הקטנה ביותר והם אינם נתונים כמעט ללחצי המעסיק לצאת לחופשה.