שלושה שופטי בג"ץ יצאו השבוע בקריאה לכנסת לתקן את הוראות חוק הביטוח הלאומי, באופן שישווה בין עקרת בית לעקר בית בכל הנוגע לחובת תשלום דמי ביטוח לאומי. "יתכן שהחקיקה צריכה לשקול הכרה בעקרת הבית כמבוטחת בזכות עצמה, ולשאוף להשוואת זכויותיהם וחובותיהם של עקרת הבית ושל גבר שאינו עובד ואינו עצמאי", קבע המשנה לנשיאה השופט אליעזר ריבלין.
לפי חוק הביטוח הלאומי, אשה נשואה המוגדרת כעקרת בית ושאינה עובדת, פטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי ומתשלום דמי ביטוח בריאות, ועדיין היא מבוטחת בחלק מהביטוחים שמכסה החוק, כמו ביטוח נפגעי תאונות, ביטוח נכות וביטוח סיעוד.
העותרים, סוניה ויחזקאל מני, עתרו לבג"ץ נגד המוסד לביטוח לאומי, בעקבות פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שדחה את בקשתם לפסול את ההסדר ולפטור את הבעל מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, כעקר בית.
לטענת הזוג, ההסדר לפיו גברים שאינם עובדים חייבים בתשלום דמי ביטוח מטיל נטל כלכלי גבוה על נשותיהם, שכן הן נדרשות לשלם את דמי הביטוח הלאומי המוטלים על בעליהן. בנוסף, טענו, ההסדר פוגע בחופש העיסוק של אותן נשים, ובחופש העיסוק של גברים המעוניינים לעבוד במשק הבית.
המוסד לביטוח לאומי התנגד לבקשה וטען כי החוק מבחין בין גבר ואשה, אך זאת מתוך כוונה להיטיב את מצבה של אשה שאינה עובדת. עוד נטען כי מתן הפטור לעקר בית משמעותו עלות תקציבית גבוהה, ולכן אם תידרש המדינה להשוות בין גברים לנשים, ייתכן שתעדיף להטיל חובת תשלום גם על עקרות בית, ולא לפטור את הגברים שאינם עובדים מתשלום.
התא המשפחתי נפגע
השופטים ריבלין, אליקים רובינשטיין וניל הנדל, החליטו לדחות את העתירה, אך הדבר לא מנע מהם מלהביע ביקורת על ההסדר החוקי הקיים.
"אכן ניתן למצוא קשיים בהסדר החוקי הקיים", אמר ריבלין. לדבריו, ההסבר של המדינה לפיה ההבחנה בחוק בין גברים לנשים מוצדקת, שכן החוק עושה העדפה מתקנת לנשים העובדות במשק הבית, מעורר קושי. "קשה לומר שההבחנה שעושה החוק מגשימה את הרציונלים של ההעדפה המתקנת בדרך כלשהי".
ריבלין הסביר כי יש להבין את החוק על רקע המציאות שהיתה קיימת בזמן שחוקק, ב-53'. "החקיקה בתחום הביטוח הלאומי לא נועדה ליצור שינוי או לעודד שוויון, אלא רק שיקפה את המציאות כפי שהיתה קיימת אז שבה התקיימה חלוקת התפקידים "המסורתית", לפיה הגבר דואג לפרנסת המשפחה, בעוד האשה מבצעת את עבודות הבית. הנשים נתפשו כמבוטחות התלויות בבעליהן, וההנחה היתה שרובן המכריע לא יצא לעבודה מחוץ לבית. החקיקה הניחה גם שעבודות הבית הן פעולה לא יצרנית שאין לראותה כעבודה. אין ספק כי החברה אינה אותה חברה של שנות ה-50, ונראה כי החקיקה בתחום דיני הביטוח הלאומי נשארה מאחור".
ריבלין אף הטיל ספק לגבי עצם ההנחה כי ההסדר בחוק מקנה לנשים יתרון כלשהו על פני הגברים. ראשית, משום שההטבה של אי תשלום דמי הביטוח מלווה בפגיעה, שכן עקרת הבית אינה מכוסה באופן מלא אלא רק במסגרת חלק מענפי הביטוח. שנית, משום שמנקודת המבט של התא המשפחתי כולו, "תא משפחתי שבו האישה היא המפרנסת נדרש לשאת בנטל נוסף לעומת תא משפחתי שבו הגבר הוא המפרנס. תא משפחתי שכזה נפגע מההסדר החקיקתי הקיים, המבוסס על תפישות עולם מיושנות. כך, מקום בו בחרו נשים לצאת ולעבוד בעוד בעליהן נושאים בנטל הטיפול במשק הבית נופלת עלות דמי הביטוח על היחידה המשפחתית כולה, ובמקרה שבו הגבר לא עובד - הנטל מונח על כתפי האשה והתשלום הנוסף יורד ממשכורתה. בכך עשוי להיות תמריץ שלילי ליציאת האישה לעבודה".
למרות זאת, קבע ריבלין כי לא הוכח כי ההסדר בחוק פוגע בחופש העיסוק של האשה. לדבריו, אף אם קיימת אפליה היר היא מעוגנת בחוק שקיים שנים רבות. הוא ציין כי בג"ץ ממעט להתערב בפסיקת בית הדין לעבודה. לכן סבר כי "התערבות בהסדר הקבוע בחוק, יכולה להיעשות באמצעות שינוי החקיקה על ידי הרשות המחוקקת".
השופט רובינשטיין הוסיף כי הוא תמה על עמדת המוסד לביטוח לאומי שדחה את טענת בני הזוג כי הנטל לתשלום דמי הביטוח של הבעל ייפול על שכם אשתו, בנימוק שאין זה מעניינו של המוסד מי יבצע את התשלום. "הרי אין מדובר בבעלי משאבים בלתי מוגבלים, ושיקולי הגינות מצדיקים להתחשב ביכולתה של האשה" , ציין.
ביחס להנמקת המוסד לביטוח לאומי ששינוי במצב הקיים יגרור עלות של מאות מליונים למדינה וגם פגיעה בציבור גדול של נשים, קבע כי היא "אינה משכנעת דיה וכדאי שהמחוקק ירים את הכפפה ויתערב בעניין". (בג"ץ 1046/09)
בג"ץ במסר פמיניסטי: להשוות בין עקרת לעקר בית
מאת נורית רוט
18.8.2010 / 6:48