חיזור גורלי בשווי 100 מיליון שקל

>> תוכנית מרכזי המחקר ופיתוח (מו"פ) הפיננסיים שיוזמים משרדי האוצר והתמ"ת נדיבה באופן חסר תקדים כלפי תאגידי הבנקאות ובלומברג. כדי לפתות אותם להגיע לישראל ולפתוח כאן מרכזי מו"פ מוכנה הממשלה לתרום להם 100 מיליון שקל במשך חמש שנים באמצעות המדען הראשי. למען הסר ספק, זו הפעם הראשונה שמשרד המדען הראשי יעניק לתאגידים בינלאומיים ענקיים ורווחיים תמיכה, מבלי שיידרשו להחזיר את הכסף. בנוסף, המדינה לא תוכל לשמור על הידע שיפותח כאן, ולא תראה הכנסות מהמכירות שיניב. ומה גופים אלה יצטרכו לעשות בתמורה? בסך הכל להעסיק כמה עשרות עובדים ישראלים, שייפתחו תוכנות בעבורם.

במשרדי הממשלה מסבירים כי מדובר בתמיכה בפיתוח שירותים, שמחייבת מודל שונה מתמיכה במפעל מייצר. מכיוון שכך, התמלוגים, הידע והייצור אינם רלוונטים. אבל, ניתן לשער, כי יש לא מעט חברות בינלאומיות בתחומים אחרים המפתחות תוכנות, שהיו שמחות לקבל מענק ולא להתחייב לכלום.



עוד אומרים בממשלה, כי המודל נועד לפתות את התאגידים האלה לפתוח מרכז מו"פ בישראל, ושהידע שהם יביאו יזלוג מהמרכזים שלהם לפיתוח חברות הזנק פרטיות ישראליות. אכן, זה תהליך צפוי, אך לא ברור מדוע נבחרו דווקא תאגידי הבנקאות ובלומברג ליהנות מכל הטוב הזה. למה לא תאגיד תרופות או ביוטכנולוגיה, שהממשלה מנסה למשוך לארץ יותר מעשור ללא הצלחה ממשית? גם זליגת הידע מהם עשויה להיות מבורכת לא פחות.



הבחירה בתאגידים אלה היא יוזמה של מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני. לא ידוע כי התקיים דיון מקצועי רחב יריעה וממצה, שקבע כי זהו התחום שבראש סדר העדיפויות של הממשלה ושבגינו שווה לנו להפוך על פיהם את כללי המדען הראשי. יש כאן יוזמה, שהיא דבר מבורך, אבל גם התנהלות שלא בטוח שהיא נכונה. לא צריך להיכנס לנוהל דיונים מסורבל ולתוכנית מגירה חדשה, אבל לא ברור על מה הבהילות.



כבר קיים מודל למשיכת חברות בינלאומיות למדינה, שנועד להביא להקמת מרכזי מו"פ משותפים להן ולחברות ישראליות. חברות כמו מיקרוסופט, אורקל, סאן מיקרוסיסטמס רנו וקוקה קולה חתמו עליו כדי ליצור שיתוף פעולה במו"פ עם חברות ישראליות. למה התחום הפיננסי צריך מודל חדש, לפני שמנסים עליו את המודל הקיים?



כל השנים לחמו חברות זרות וישראליות לקבלת אישור להוצאת ידע מהארץ ונענו בשלילה או בקנס שתואם את הנזק שנגרם למשק. כולן גם מחוייבות בתמלוגים (למעט חברות מסורתיות מזה כשנתיים). זה היה טאבו. היה ברור שמכללים אלה צומחת תעשיית ההיי-טק הישראלית.



אם רוצים לפרוץ את מודל העבודה של המדען, אולי ראוי לקיים דיון מקצועי בעניין ולא להחליט על הטבות מפליגות כלאחר יד, גם אם הכוונות מאחוריהן טובות.