להגן על העובדים מבלי להפליל את המעסיקים

>> ב-1 ביולי נכנס לתוקפו חוק הגנת השכר (התשס"ט 2009). החוק הוא חלק ממגמה בולטת בשנים האחרונות, של השתלטות המשפט הפלילי על תחום הניהול העסקי.

לראשונה בישראל מהווה הלנת שכר עבירה פלילית, שהעונש שבצדה הוא חצי שנת מאסר או קנס של עד 75,300 שקל.



נכון, בחוק קיים הליך מדורג של סנקציה אזרחית וקיימות שתי מסננות (מגבלת זמן - ניתנת אפשרות לשלם את השכר המולן תוך שלושה חודשים; ומגבלת נסיבות חיצוניות - אם המעסיק יוכיח שאי תשלום השכר נבע מסיבה שאינה בשליטתו, לא יוגש נגדו כתב אישום) לפני שייעשה שימוש בסנקציה הפלילית, ועדיין מדובר במהפכה של ממש. לא מדובר ברעיון תיאורטי. מעסיק שילין שכר עלול למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח.



תשלום שכר לעובד הוא דבר קדוש. כל עובד זכאי לתמורה בגין עמלו ומעסיקים שעושקים או מנצלים עובדים צריכים לתת על כך את הדין במלוא החומרה.



עם זאת, לעתים מעסיק אינו מסוגל לשלם שכר בשל משבר אמיתי. עתה, החוק החדש מעמיד בפניו ברירה קשה: לפטר עובדים או להסתכן בחשיפה פלילית. כמו כן, חוק הגנת השכר (תשי"ח 1958) נותן כבר כיום מענה הולם להלנת שכר מבלי להכתים מעסיקים בכתם פלילי. הוא קובע סנקציה אזרחית משמעותית של הגבוהה מבין שתי אפשרויות:



1. פיצוי של 5% מהשכר המולן בגין שבוע ההלנה הראשון ועוד 10% מהשכר המולן בגין כל שבוע הלנה נוסף.



2. הפרשי הצמדה מהמועד לתשלום השכר ועד יום תשלומו בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן בתוספת הפרשי הצמדה.



לא מדובר בפיצוי זניח. השכר המולן מכפיל את עצמו בתוך כחודשיים. ייתכן שניתן לייעל את המנגנון ולקבוע סדרי דין מהירים מאלה הקיימים כיום כדי לטפל בהלנת שכר בבתי הדין במהירות הבזק. במקום זאת, הצטרפה לספר החוקים של מדינת ישראל עבירה פלילית חדשה של הלנת שכר.



הסנקציות הפליליות נגד המעסיקים נתפשות כאקט צודק



יותר ויותר פעולות או מחדלים חושפים עסקים ונושאי משרה בפני אישום פלילי והרשעה פלילית.



הדבר הקל ביותר הוא להצטרף לפופוליזם ולמלא את ספר החוקים בעבירות פליליות נגד המעסיקים. לכאורה הם בעלי הכוח, הם בעלי הממון, הם נתפשים כצד החזק והטלת הסנקציות הפליליות נגדם נתפשות בציבור כאקט צודק של הגבלת כוחם של המעסיקים במסגרת איזון הכוחות ביחסי העבודה.



ואולם אם תוקדש לנושא חשיבה מעט יותר רצינית, נשאל את עצמנו האם לא הלכנו רחוק מדי? האם לא ניתן להשיג את המטרה בדרך אחרת, פוגענית פחות?



יש לזכור שההליך הפלילי כשלעצמו הוא הליך קשה, משפיל וטראומתי. במרבית המקרים לא מדובר בעבירות בתחום הגרעין הקשה של הקוד הפלילי כגון רצח, שוד או אינוס, אלא לרוב מדובר בפעולות שהמחוקק מעוניין למנוע, כשסימן השאלה הגדול הוא אם השימוש בסנקציה הפלילית הוא הכלי הנכון למניעת אותן פעולות.



עוד ועוד עבירות פליליות עלולות להוביל למצב של הרתעת יתר והן אף גורמות לזילות של ההליך הפלילי. בתחום דיני העבודה בלבד, קיימות לא פחות מ-151 הוראות, שהפרתן או אי עמידה בהן מהווה עבירה פלילית.



החריג נהפך לכלל



בחלק ניכר מאותן עבירות עשויים לעמוד לדין פלילי גם נושאי משרה שלא היה להם קשר ישיר לביצוע אותן עבירות, וזאת מכוח הפרת חובת הפיקוח על כך שלא תבוצענה אותן עבירות.



עצם קיום העבירה מקים חזקה בדבר הפרת החובה, ועתה על נושא המשרה מוטל הנטל להוכיח שעשה כל שניתן למניעת אותה עבירה, שכן אחרת יורשע בפלילים.



הפליליזציה ששוטפת את מדינת ישראל בשנים האחרונות חייבת להתמתן. לא כל מעשה שמעוניינים למנוע מחויב בענישה פלילית.



דיני העונשין של ישראל לא נועדו לחבוק בצורה כה מקיפה והדוקה את תחום הניהול העסקי. יש להם מקום בנסיבות חריגות ומיוחדות בלבד, כחריג שהוא יוצא מהכלל. לדאבוננו, בשנים האחרונות, החריג נהפך לכלל.



הכותב הוא היועץ המשפטי של איגוד לשכות המסחר