הצד האפל של הייעוץ הבנקאי

>> שוק ההון הישראלי השתכלל מאוד עם השנים. אלא שבדבר אחד הוא לא השתנה: רוב המשקיעים מגיעים אליו דרך הבנק. בעבור רבים מהם, היועץ בבנק הוא גורם שמשפיע על ההחלטות.

המשקיעים מקבלים אחת לכמה חודשים טלפון מהיועץ, שמעדכן אותם במצב התיק ואולי אף ממליץ להם לעבור מהשקעה כזאת לאחרת. לכאורה מדובר בשירות מצוין, ואולם בשבוע שעבר התגלה הצד האפל של השירות האדיב. יו"ר ועד העובדים של הבנק הבינלאומי טען בפני ועדת הכספים שהבנק קובע ליועצי ההשקעות מכסות של העברת פעילות לחדר המסחר, שממנה הם מרוויחים.



כדי לתמוך בטענתו הוא הציג מסמך ובו מפורטים שמות של יועצים, מספר שיחות ייעוץ יזום שנעשו והיקפי פעילות. בבינלאומי הדגישו כי דבריו של יו"ר הוועד נאמרו בגלל סכסוך עבודה שקיים בבנק, והכחישו שהם קובעים מכסות ליועצים. ואולם הכביסה המלוכלכת שניסה להוציא החוצה יו"ר הוועד צריכה להדליק נורה אדומה ברשות ני"ע.



בתחילת 2009 הוציאה הרשות חוזר שקבע כי "תגמול או קידום יועץ השקעות רק על בסיס רווחי הבנק, שהתקבלו מפעילותו באופן ישיר, יוצרים פוטנציאל גבוה לניגודי עניינים ומעוררים חשש להפרת חובות האמון והזהירות". הרשות המליצה לכלול פרמטרים איכותיים במדידת יועצי ההשקעות.



בשנתיים האחרונות הבנקים הופכים לגורמים יותר ויותר דומיננטיים בשוק ההון. הם מגדילים את הפעילות בתחום כדי לפצות על הירידה בהכנסות מהריבית הנמוכה ועל האשראי שהם מעניקים.



לרשות יש בקנה יוזמת חקיקה, ולפיה המשקיעים בקרנות נאמנות ישלמו לבנקים עמלות קנייה ומכירה על הקרנות שהבנקים ממליצים ללקוח לקנות או למכור. כבר כיום חוסך ממוצע מחזיק בקרן לתקופה קצרה - 4-6 חודשים. מחזורי הקנייה והמכירה של קרנות הנאמנות בבנקים הם עשרות מיליארדי שקלים בחודש.



הרשות צריכה לבדוק כיצד מתבטאים הפרמטרים האיכותיים שעליהם היא המליצה במסגרת היעדים שמציבים הבנקים ליועצים, ואם כבר כיום יש כשל בתחום. אחרת אנחנו עלולים לגלות עלייה דרמטית בייעוץ היזום שיעניקו הבנקים לאחר שתעבור הרפורמה בקרנות הנאמנות.