למי שייך המוניטין - למשרד או לעורך דין? הדיון המשפטי נמשך כבר 10 שנים

עורכי הדין אמנון רפאל, אשר רבינוביץ וירון מהולל היו שותפים בשותפות - רפאל, רבינוביץ', מהולל ושות' החל משנת 1993. ביוני 2000 החליטו השותפים על פירוק השותפות. בעקבות פירוק השותפות הקימו רבינוביץ ומהולל שותפות חדשה בשם רבינוביץ', מהולל, ענבי ושות', ובהמשך הצטרפו חבריה למשרד עורכי דין ש. פרידמן ושות'.



בתחילת 2001 מונה לשותפות כונס נכסים בעקבות בקשתו של רפאל. רפאל הגיש תביעה לכונס, עורך דין ורואה חשבון ישראל ברון, לקבל את חלקו במוניטין השותפות. הכונס קבע כי יש לחלק את תיקי השותפות בין השותפים בהתאם לחלקו של כל שותף בשותפות. עוד קבע הכונס כי קיימים שני סוגי מוניטין: ראשית, פוטנציאל הנשען על צפייה להרחבת חוג הלקוחות בעתיד, בו לא הכיר. שנית, פוטנציאל הנשען על חוג הלקוחות העכשווי של השותפות. לגבי הסוג השני קבע הכונס כי שווייו ייקבע לאחר קבלת חוות דעת מומחה בעניין.



על החלטת הכונס הגישו שני הצדדים ערעורים לבית המשפט המחוזי בתל אביב. השופט (בדימוס) ד"ר גבריאל קלינג קבע במארס 2003 כי אפשרי שלמשרד עורכי דין יהיה מוניטין המורכב, בין היתר, מצוות עורכי הדין שעומד לרשות הלקוחות, משמו של המשרד שיצא שמעו בציבור, ממיקומו של המשרד ועוד. הוא ביטל את החלטת הכונס וקבע כי אין מקום לקביעתו כי עם פירוקה איבדה הפירמה את כוחה למשוך לקוחות חדשים. לדעתו, מאחר שכוח המשיכה המצרפי של השותפות יכול לעלות על סך כוח המשיכה של אחד מהשותפים, ייתכן שיתקיים מוניטין גם לאחר הפירוק.



בעקבות החלטתו של קלינג נתן הכונס במאי 2004 החלטה חדשה בעניין המוניטין. הוא קבע כי שווי המוניטין של השותפות נכון ליום 1 ביולי 2000 עומד על כ-14 מיליון שקל וכי מכיוון שרפאל לא נטל בעת הפרישה מהשותפות חלק מהמוניטין, על השותפים לשלם לו שליש משווייו, בסך 4.2 מיליון שקל. המחלוקת עברה לבית המשפט המחוזי.



ביוני 2007 הכריעה השופטת משל במחלוקת וקבעה כי לשותפות אין מוניטין נפרד מהמוניטין האישי של מי משותפיה. לדעתה, נדירים המקרים בהם ייוותר מוניטין לשותפות של עורכי דין לאחר פירוקה, ואלו מתקיימים רק במקרים בהם מדובר בשותפות ותיקה מאוד אשר שמה הולך לפניה ללא קשר לזהות שותפיה המשתנים מעת לעת (כמו משרד הרצוג,פוקס נאמן). לאור האמור פסקה השופטת כי רפאל אינו זכאי לתשלום כלשהו מהשותפים בגין מוניטין.



על פסק הדין עירער רפאל לבית המשפט העליון באמצעות עורך דין אמיר ויתקון. לטענתו, היה על בית המשפט לדון רק בשאלת שווי המוניטין ומי נטל אותו בעת הפירוק, ולא בעצם קיומו של מוניטין, שכן סוגיה זו הוכרעה כבר על ידי השופט קלינג.



השופטת עדנה ארבל, אליה הצטרפו השופטים אליעזר ריבלין ואליקים רובינשטיין, קיבלה את טענתו של רפאל ופסקה כי אין מנוס מביטול החלטתה של משל. היא ציינה כי החלטתו של השופט קלינג קבעה באופן עקרוני כי לשותפות היה מוניטין וכי קלינג החזיר את העניין לכונס על מנת שידון בשתי נקודות בלבד: הערכת שווי המוניטין וקביעה האם רפאל נטל עימו חלק במוניטין לאחר פירוק השותפות.



ארבל קבעה כי הדיון יוחזר למחוזי על מנת שידון בשאלות הבאות: מהו שווי המוניטין של השותפות וכיצד יש להעריכו; והאם נטל עמו רפאל חלק מהמוניטין לאחר שפורקה השותפות. ארבל הוסיפה כי "מאחר שעניין זה מתנהל בערכאות מזה זמן רב (כעשר שנים)", על החלטת המחוזי להינתן בתוך 4 חודשים מיום מתן החלטתה.



ואולם, גם החלטת המחוזי אינה סוף פסוק. לאחר שתתקבל ההחלטה בדבר שווי המוניטין של שותפות רפאל, רבינוביץ', מהולל ושות', צפויים השותפים הפורשים לערער לעליון שוב ולטעון שלשותפות עורכי דין אין מוניטין עצמאי, כך שהסוגייה לא תוכרע עד להחלטה מהותית בבית המשפט העליון.



השותפים חוייבו לשאת בשכר טרחת עורך דינו של רפאל בסך 10,000 שקל ובהוצאות משפט (ע"א 7461/07).