מחקר של אוניברסיטת שפילד האלאם, בחסות המועצה הבריטית לספורט, מגלה כי חלה עלייה דרמטית בהוצאות על ספורט בבריטניה בדור האחרון (בשנים 1985-2008). המספרים מצביעים על גידול בהוצאות על ספורט מ-3.5 מיליארד ליש"ט ב-1985 ל-17.4 מיליארד ליש"ט ב-2008. גם לאחר ניכויי אינפלציה, מדובר בעלייה ריאלית של 140%. לשם השוואה, הצמיחה בבריטניה בפרק הזמן הזה היתה בשיעור של כ-90%.
הבוננזה: נעליים
מתוך כלל ההוצאות של הבריטים, 2.6% מוקדשים לספורט - לעומת 2% בסוף שנות ה-80. גם התפלגות ההוצאה על ספורט מפתיעה. עיקר ההוצאות על ספורט הן לא על קניית כרטיסים למשחקים, דמי מנוי, תשלום לערוצי טלוויזיה כדי לצפות בשידורים או רכישת ציוד ספורט. ההוצאה העיקרית על ספורט היא דווקא בתחום ההלבשה.
לא פחות מ-24% מההוצאות על ספורט בבריטניה ב-2008 היו על בגדי ספורט - ולא מדובר בנעליים לשיעור ההתעמלות בבית הספר, אלא במוצרים ייעודיים, כמו חולצות של שחקנים ומחזיקי מפתחות. אפילו על הימורי ספורט מוציאים הבריטים פחות (17%) - אף שהמס עליהם בוטל.
צריכת ספורט ומוצריו עלתה אמנם בכל התחומים, החל ברכישת כרטיסים וכלה בהימורים, אבל שוק מוצרי ההלבשת הספורט - ובעיקר נעליים, שהן הבוננזה - גדל (ריאלית) ביותר מ-500% בתקופה הזאת.
סכומים אלה אינם רק נחלת העשירים. ההוצאה לנפש על ספורט בלונדון היתה דווקא קרובה לממוצע הארצי בבריטניה; לעומת זאת במזרח אנגליה היא הגיעה ל-404 ליש"ט לאדם בשנה.
מקור פרנסה
מהתעשייה המשגשגת הזאת מתפרנסים לא מעט אנשים: 441 אלף איש, או יותר מ-1.8% מכוח העבודה הבריטי, מועסקים בתעשיית הספורט. בשמונה השנים האחרונות עלה מספר המועסקים בתחום ב-21%.
ומה בישראל? הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינה מפרסמת נתונים רשמיים בנוגע להוצאה הכוללת על ספורט בישראל. ואולם סקירה של הלשכה לגבי ההוצאה על מופעי תרבות, ספורט ובידור מלמדת על ירידה משמעותית בסעיף זה ב-2009 לעומת שנת 2000. גם ההוצאה על הסעיף המוגדר "ציוד ספורט, תחביבים ומחנאות" נמצאת בירידה. שיגעון הספורט, כך נראה, עדיין לא הגיע לכאן.
פרמייר ליג: החולצה של דייויד בקהאם, הנעליים של כריסטיאנו רונאלדו
עוזי דן
20.8.2010 / 7:14