"משפחות בעלות עוצמה רוצות להיות 'המשחק היחיד בעיר'"

>> בדיוק שש שנים חלפו מאז שדניאל וולפנזון, ראנדל מורק וברנרד יאונג פירסמו את מאמרם "corporate governance, economic entrenchment and growth". המאמר היה אחד הנדבכים החשובים בטיפול האקדמי בבעיה, שעד סוף שנות ה-90 קיבלה מעט מאוד תשומת לב מחקרית: העוצמה הכלכלית שיש למספר מועט של משפחות במדינות שונות.

המאמר והנתונים שעליהם הוא הסתמך, שחלקם פורסמו כבר חמש שנים קודם לכן, מדגישים כי התופעה אינה נפוצה רק במדינות בלתי מפותחות או נחשלות, כי אם גם במעוזים הגדולים של כלכלת המערב. למעשה, היא נפוצה כמעט בכל מקום - פרט לבריטניה וארה"ב.



השלושה טענו במאמר כי עודף העוצמה שמרוכז בידי משפחות כאלה גורם לשורה של נזקים. במישור הכלכלי טענו השלושה כי ריכוזיות כזאת מאטה את הצמיחה ואת החדשנות, מעוותת את הקצאת המקורות ויוצרת תנודתיות מקרו-כלכלית. במישור הפוליטי הם טענו שכדי לשמר את עוצמתן, המשפחות האלה נוטות להפעיל לחץ על בכירים - אנשי ממשל, מחוקקים ורגולטורים - כדי שאלה יקבלו החלטות המיטיבות עמן. וולפנזון, מורק ויאונג אף טענו שהמשפחות האלה עשויות לנסות ולחנוק את התפתחות השווקים הפיננסיים ולהקים מחסומי כניסה שירתיעו מתחרים חדשים.



על רקע הניתוח הזה קל אולי להבין מדוע האקדמיה, הנשענת במידה מכרעת על תרומות של האנשים שוולפנזון, מורק ויאונג טוענים נגדם כי הם מסבים נזקים עצומים, העדיפה לעסוק בנושאים אחרים - כאלה שלא משפיעים על קיומה ורווחתה. קל אולי גם להבין מדוע חוקרים ירצו להימנע מהעניין, שכן רבים מהם מרוויחים חלק ניכר משכרם מייעוץ למשפחות האלה.



לכן גם קל להבין איך התקבל המאמר. בישראל הוא קיבל תשומת לב רבה בעקבות הפרסום ב-themarker, שלפיו הוא משמש אחד הבסיסים האקדמיים בתוכניתו של נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, להקטין את מידת ההשפעה של משפחות מעטות על כלכלת ישראל. ייתכן אף שהיתה לו השפעה על יוזמת הממשלה לפתור את הבעיה הזאת על ידי חיוב אותן משפחות להפריד בין האחזקות הריאליות והפיננסיות שלהן - ואולי גם למה שנראה כמו יוזמה של נוחי דנקנר למצוא קונים לכלל ביטוח, האחזקה הפיננסית המשמעותית של קבוצת אי.די.בי.



אבל ישראל היא כנראה המדינה היחידה שבה המאמר עורר דיונים ופעילות ברמה כזו. היו כמה עיתונים חשובים שכתבו עליו, אומר וולפנזון, בהם "ניוזוויק" ו"אקונומיסט", אבל זהו, פחות או יותר.



אף אחד לא יצר קשר



האם היו ממשלות או גופים ממשלתיים שיצרו אתך קשר, אני שואל את וולפנזון, המשמש פרופסור בבית הספר לניהול של אוניברסיטת ניו יורק (nyu). "לא", הוא משיב. האם היו גופים עסקיים שהתעניינו? "לא", הוא אומר שוב. האם היו מכוני מחקר או עמותות כלכליות או חברתיות שפנו אליך? שוב, תשובה שלילית. גם שני שותפיו לכתיבת המאמר לא קיבלו פניות כאלה.



איך נודע לכם על העניין הגדול שהמאמר שלכם עורר בישראל?



וולפנזון: "אנחנו לא קוראים עברית, אבל יש סביבנו הרבה אנשי אקדמיה ישראלים - והם אלה שסיפרו לנו".



האם לדעתך כלכלת ישראל נופלת לתוך הגדרת הריכוזיות במאמרכם?



"אני לא מכיר את כלכלת ישראל לעומקה, אבל מהנתונים שאני מכיר עולה שחלקים גדולים מכלכלתה אכן נשלטים על ידי מספר מועט של משפחות".



אם הייתי מבקש ממך לומר מהן הסכנות הגדולות ביותר של מבנה ריכוזי כזה, במה היית בוחר?



"יש סכנות כלכליות, כמו העיוותים בהקצת ההון והנטייה למחזר הון בתוך הקבוצה, ויש גם סכנות פוליטיות, הנובעות מהצורך של אותן משפחות להשפיע על מקבלי החלטות ברמה הלאומית.



"כלכלות שאינן מפותחות סובלות מבעיות שונות. כשהן מתפתחות, למשל כשהמערכת הפיננסית הפנימית מתפתחת וכשהון זר מתחיל להגיע, הבעיות האלה נפתרות. לכן אפשר לומר שלמשפחות בעלות עוצמה כלכלית יש אינטרס לגרום לכך שהמנגנונים האלה לא יעבדו כשורה, כך שהן, המשפחות, יהיו 'המשחק היחיד בעיר'".



אלה הסכנות הכלכליות הגדולות. יש גם סכנות פוליטיות שהיית מציין?



"גם כשהמערכת הפוליטית משתפרת קשה יותר למשפחות האלה לשמור על השפעתן. וכדי לשמר את השפעתן הן מפעילות לובי על רגולטורים. הן ישפיעו על כל מי שצריך כדי לשמר את כוחן".



האם יש מצבים שבהם יש למבנה כזה דווקא השפעות חיוביות?



"כן. אף שברוב המקרים למבני ריכוזיות כאלה יש השפעות שליליות, לפעמים יש להם השפעות חיוביות. למשל, במקרים שבהם מדובר במדינות שנמצאות בשלבי התפתחות מוקדמים - הם היו מקור לאשראי זול".



האם מכך ניתן ללמוד שלמשפחות שולטות אין השפעה חיוביות בכלכלות מפותחות?



"אני לא מכיר שום מקרה שבו למבנה כזה היתה השפעה חיובית בכלכלה מערבית".



אם אכן יש סכנות, אז מהן הדרכים להתמודד אתן?



"על ידי שיפור המשילות (governance) של החברות שבבעלות המשפחות האלה".



יש צעדים שצריכים להינקט ברמה הלאומית?



"יש אכן ממצאים שמצביעים על כך שלרגולציה יש השפעה חיובית. גם לחוקים יש השפעה חיובית".



ממשלת ישראל בודקת ברצינות את האפשרות לחייב משפחות כאלה להיפטר או מהאחזקות הריאליות או הפיננסיות. זו נראית לך צורת התמודדות מתאימה?



"כן - זה נראה לי צעד בכיוון הנכון. משפחת שליטות נוטות להשאיר את ההון האגור בחברות פיננסיות בתוך הקבוצה, כך שאם האחזקות האלה מופרדות הדבר יכול להביא להקלה על בעיית ריכוזיות ההון".



אתה מכיר מקרים שבהם ממשלות התערבו בצורה יותר אקטיבית?



"המקרה של דרום-קוריאה מוכר לי במיוחד, ושם זה קרה - הממשלה הכריחה משפחות הון להקטין את השפעתן. בפועל הן גם הקטינו את מנופיהן הפיננסיים וגם מכרו חברות".



הולך ופוחת הדור



עברו שש שנים מאז שפירסמתם את מאמרכם. מה קרה מאז?



"המשכנו לחקור את הריכוזיות הכלכלית המשפחתית ובדקנו מה קורה כשהדורות מתחלפים. דור המייסדים הוא דור כישרוני, והספרות האקדמית טוענת שבני הדור הבא יהיו פחות כישרוניים. זה מה שמצאנו. בדקנו את זה למשל בדנמרק, וגילינו שיש פערים גדולים בין כישורי דור המייסדים לזה שבא אחריו".



יש עוד לחצים שפועלים על משפחות כאלה להקטין את השפעתן?



"כן. זה קורה למשל במדינה שבה גדלתי - פרו. מהירות המעבר של הון על פני הגלובוס נעשית הרי גדולה יותר ויותר והוא מחפש הזדמנויות. כך קורה שמשפחות שהניהול שלהן לא יעיל מוצאות עצמן מקבלות הצעות למכור את החברות שלהן במחירים גבוהים. לחלקן פשוט אין ברירה והן מוכרות".



לכלכלה הישראלית יש בכל זאת לפחות מאפיין ייחודי אחד: שיעורם של היחידים והמשפחות שהם דור ראשון לעושר הוא גדול. האם זה משנה את הניתוח שלך בצורה כלשהי?



"אחת הבעיות שהמשפחות האלה צריכות להתמודד אתה היא שעם חילופי הדורות - הביצועים מידרדרים. לכן, ואני אומר את זה בזהירות המתבקשת כי אין לי נתונים התומכים בכך, כנראה שבני הדור הבא יזדקקו יותר לפוליטיקאים כדי לשמר את כוחם".