הסיפורים שנחבאים בפינות הבית

>> כעורך דין במשך יותר מ-22 שנים, ומתוך עיסוקי בתחום הנדל"ן במשרד עם ותק של 40 שנים, אני נחשף לסיפורים אנושיים מרתקים. אירועים מדהימים קורים במיוחד כשאתה נחשף לחייהם של אנשים לאחר פטירתם. זה קורה כשאתה מייצג יורשים או כשאתה ממונה כמנהל עיזבון או כונס נכסים. כשמעורב נדל"ן - תמיד יש בו חפצים. ולחפצים יש תמיד סיפור. שני סיפורים מיוחדים כאלו ברצוני לספר: "דירת הסנדלר" ו"דירת ספרי הקודש".

לפני כ-20 שנה טיפלתי, במסגרת ניהול עיזבון, במכר דירה ברמת גן, שהיתה שייכת לסנדלר שנפטר. לסנדלר לא היו קרובי משפחה שהיו בקשר אתו בשנות חייו האחרונות, ובית המשפט מינה את משרדנו לטפל בעיזבונו של המנוח כולל בדירה. בהגיעי לדירה נדהמתי מרמת העזובה והלכלוך - הדירה היתה מוזנחת מאוד, ובה חפצים ישנים ומשונים. הוחלט לבצע שיפוץ של הדירה בטרם מכירתה, ותוך כדי השיפוץ בוצע ניקיון של הדירה.



התברר שכל החלל מעל המסדרון (ה"בוידם" הידוע) מלא בסוליות של נעליים, רצועות עור ושאר חומרי גלם של סנדלרים. משנוקה החלל, נמצאה במעמקיו קופסת נעליים מקרטון מלאה עד אפס מקום בשטרי כסף, בסכומים ניכרים. ואולם כאשר בחנו את השטרות ראינו כי כולם כבר יצאו מהמחזור. לעולם לא נדע מדוע נשמרו שם השטרות ומדוע לא הומרו על ידי הסנדלר, ואולי היו שם בטרם סנדלר, ואולי... פשוט אין לדעת.



במקרה אחר שימשתי כונס נכסים של דירה בתל אביב, שנמכרה במסגרת פירוק שיתוף בין יורשים. בין יתר חפצי המנוח, שהיה דתי, נמצאו גם ספרי קודש רבים. בתור אדם חילוני לא בדיוק ידעתי איך לטפל בנושא. במהלך הטיפול בספרים נחשפתי לעולם המרתק של ספרי הקודש, למגוון העצום המצוי בהם, והשכלתי רבות. בסופו של דבר, בסיוע קרוביו של המנוח, נמצא לספרי הקודש בית.



הנגיעה הזו לחיים של אנשים, לאחר מותם, דרך חפציהם, החושפת מעין תמונה שהוקפאה של היבט כזה או אחר של חייהם, ממשיכה להדהים אותי בכל פעם מחדש. הנגיעה בחפצים של אנשים לאחר פטירתם, בתמונות ובמסמכים מרגשת, חוצה גבולות. ואולם לעתים יש הסבר מדוע נשמר חפץ כזה או אחר ולעתים לא. לעתים נזרקים החפצים לפח, כאשר מתברר לקרובי המשפחה כי אין להם כל ערך כלכלי. לעתים אתה נחשף לפריט חסר ערך לכאורה מוחזק על ידי קרוב מתייפח. אלו רגעים מרגשים מאוד בעולם המקצועי שלי.



-



הכותב הוא עורך דין ממשרד עוה"ד בועז רוה, המתמחה בנדל"ן