שערוריית קומברס: האם אימפריית ההיי-טק הישראלית היתה אמיתית?

>> השאלה האמיתית והגדולה ביותר שמבצבצת לאטה בשבועות האחרונים, במהלכם מתחוור עומק השערורייה החשבונאית סביב חברת קומברס, היא: מה מכל זה היה נכון.

המונח "ספינת דגל של ההיי-טק הישראלי" שמודבק לקומברס כבר הפך לקלישאה, אבל מי שנמצא בשנות ה-30 לחייו ומשתייך לתעשיית ההיי-טק, זוכר ימים בהם בניין החברה ברמת החי"ל סימל משהו. ימים בהם ההגעה אל מתחם החברה לראיון עבודה נטעה הדרת כבוד אצל המרואיין. לעומת כל הסטארט-אפים הצעירים שעתידם עוד לא מוכח, קומברס היתה חברה אמיתית שהצליחה להיבנות.



אבל השבועיים האחרונים, במהלכם צפה ועלתה העובדה שקומברס הצליחה להוציא חצי מיליארד דולר על רואי חשבון - מעלה את השאלה האם האימפריה הזו בכלל היתה קיימת. שהרי אם ההונאה החשבונאית שהתגלתה בחברה לא מסתכמת רק בתיארוך האופציות לאחור (בקדייטינג) אלא נוגעת גם להכרה בהכנסות, ברווחים ובכל הסעיפים החשבונאיים של החברה, אז מה בעצם היתה המשמעות של שווי השוק שניתן לחברה לפני חמש שנים - פי שלושה משווייה הנוכחי, שעומד על מיליארד דולר.



עולם חשבונאי אחר



קומברס נוצרה ונבנתה בזמנים חשבונאיים אחרים - לפני שהתפוצצה השערורייה החשבונאית סביב חברת אנרון בוול סטריט, פרשייה שהכניסה את עולם ראיית החשבון בארה"ב לזמנים אחרים; ולפני הקריסה הפיננסית הגדולה של הכלכלה העולמית בסוף 2008, שהוסיפה עוד סדרה ארוכה של הוראות רגולטוריות כמשקולת על צווארן של החברות.



העובדה הזו לא מקלה על הרשלנות החשבונאית הפושעת של בכירי קומברס, אבל היא מסבירה חלק ממנה. העובדה שבתוך שנתיים הוציאה החברה 2 מיליארד שקל על עורכי דין, רואי חשבון ויועצים - כסף שהיה יכול ללכת על פיתוח וצמיחה - מעלה שוב את השאלה אם התקינה החשבונאית והרגולציה לא הלכו רחוק מדי.



הסיפור של קומברס הוא גם הסיפור של הפחד החשבונאי בו חיים רואי החשבון והדירקטוריונים כיום. כשהמנכ"ל לשעבר קובי אלכסנדר מסתתר בנמיביה מפחד הכלא האמריקאי - רואי החשבון של החברה לא ממהרים לחתום על הדו"חות.



רגליים קרות



חצי מיליארד הדולר ששילמה קומברס בגין עריכת הדו"חות זרמו לסדרה של גופים מייעצים: פירמת דלויט ארה"ב בתחומים החשבונאיים, פירמת ארנסט אנד יאנג בעניין סוגיות המס, חברת הייעוץ pwc שסייעה בהכנת הדו"חות, חברת נאוויגייט האמריקאית ועוד יועצים שונים. כל הגופים הללו הרוויחו הון עתק מפרשת קומברס.



כל החברות בוול סטריט מוציאות באופן סדיר דו"חות, מבלי להחזיק את צוות רואי החשבון המועסק בקומברס. העלות של חברה כמו קומברס בגין הוצאת דו"חות באופן שוטף היא 6-7 מיליון דולר לרבעון. איך נגררת עריכת הדו"חות כבר ארבע שנים, בעלות של חצי מיליארד דולר? שום הסבר לא יתקבל על הדעת.



מדוע לא התייצב בראש החברה אדם חזק - שעמד מול כל רואי החשבון והודיע להם כי עד תאריך מסוים עליהם לחתום על הדו"חות? אחת הבעיות של קומברס היא היעדר בעל בית חזק ומרכזי. השליטה הציבורית בחברה היא כנראה בעוכריה.



דירקטוריון החברה, שהתחלף כמה פעמים, ידע בעברו קרבות פנימיים וחשש לחתום על הדו"חות בעצמו. יו"ר ועדת הביקורת של החברה כיום שימש בעברו שותף בכיר בפירמת ראיית החשבון kpmg, ולכן הוא בעל רגישות גבוהה לנושא. כולם מקבלים רגליים קרות מול רואי החשבון, ובכך מהווים בכירי החברה בעצמם את אחד הגורמים המרכזיים לעיכוב. בעל שליטה דומיננטי לא היה מאפשר כנראה לתהליך שכזה לקרות בחברה שלו.



רשימת הבזבוזים



רשימת ההוצאות של קומברס מסבירה כיצד הצליחה החברה לבזבז את מיליארדי הדולרים בשנים האחרונות. הרשימה כוללת, במספרים גסים, 500 מיליון דולר שהופנו במצטבר לרואי חשבון ועורכי דין; 400 מיליון דולר בגין הוצאות על רכישת אג"ח להמרה מהמשקיעים, כשאלו מימשו את האופציה להמיר; עוד 300 מיליון דולר שהוצאו על רכישת מניות בכורה של החברה הבת ורינט; 65 מיליון דולר הוצאה בגין דיוידנד שחילקה החברה הבת אולטיקום; עוד 20 מיליון דולר ששולמו כפיצויים בגין תביעה על הפרת פטנט; רכישת חברות ב-130 מיליון דולר; 230 מיליון דולר שהוצאו כאשר החברה רשמה בחזרה למסחר את החברות הבנות ורינט ואולטיקום, ועל כן נאלצה להציג את קופת המזומנים שלהן בנפרד; ולבסוף הסכם פשרה עם המשקיעים, שהגישו תביעה ייצוגית נגד החברה וזכו בעוד 165 מיליון דולר.



אגב, קומברס הציגה תזרים חיובי בשנתיים האלו - בסך יותר מ-100 מיליון דולר. בסופה של רשימת המכולת הנ"ל מופיע גם סעיף של 10 מיליון דולר, שהוצאו על פיצויי פיטורים לעובדים. זהו אמנם סעיף קטן, אך הוא משקף את המחיר ששילמו המפסידים הגדולים באמת מפרשיית קומברס - העובדים שבתחתית הפירמידה.



תמרור אזהרה



בצד עולם ההיי-טק הישראלי, בו מתלוננים באופן תמידי על כך שחברות גדולות אינן צומחות, וכי סטארט-אפים ישראליים שהיו עשויים לשמש מנוע צמיחה למשק הישראלי נמכרים לחברות ענק בטרם הבשילו - קומברס היתה מודל לחברה שעשתה משהו אחר. היא כמעט והגשימה את חלומה להפוך לחברה גלובלית, שמעסיקה עובדים ישראלים רבים.



אבל קומברס גם הזכירה כי החוצפה הישראלית, זו שעוזרת ליזמי סטארט-אפ לפרוץ קדימה - היא הרת אסון כשמדובר בחברה מסודרת וגדולה, שאמורה לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים. קומברס לכן היא תמרור אזהרה עבור ישראלים המנסים לבנות חברה גדולה - מה שטוב לסטארט-אפ העובד נגד הזמן כדי לצמוח במהירות, להשיג דריסת רגל ולהשתלט על נתח שוק - לא בהכרח טוב לטווח הארוך.