>> בשנה האחרונה נחשף ח"כ חיים אורון (מרצ) לפרדוקס בפעילותו הציבורית. אורון מאמין שהשליטה של קומץ משפחות בחלקים גדולים מהמשק מהווה בעיה כלכלית, מוסרית, חברתית ופוליטית. מנגד, הוא נפגש עם אילי הון מהמשפחות השולטות במשק שמנסים להשפיע עליו, ישירות ובעקיפין, לא לפגוע בהם במהלך עבודתו הפרלמנטרית. חלקם מציעים לו לפעול נגד הריכוזיות, אבל לא בטריטוריה שלהם. אחרים נפגשים אתו בבחינת שמירה על קשר טוב, בתקווה שיניב פרי ביום פקודה.
אורון מודע לפרדוקס. לגישתו, המפגש כשלעצמו הוא בדיוק החיבור בין הון לשלטון, שבאמצעותו פוגעת הריכוזיות במשק ומשבשת את ההתנהלות הפוליטית הראויה. במקרה של אורון, לפחות, הוא טוען כי הוא מודע לאינטרסים שמאחורי החיבוקים שמרעיפים עליו וכי אין לו כוונה לגרום להם להשפיע על החלטותיו.
במפגש שנערך בסוף השבוע עם סטודנטים שסיימו את התוכנית לתואר שני בבית הספר לממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה, חשף אורון מקצת מהמהלכים מאחורי הקלעים שנועדו לטרפד את הטיפול בבעיית הריכוזיות.
"כבר לפני שנה אמרתי שצריך לדבר על בעיית האחזקות של החברות הגדולות, אבל אמרו לי ?עזוב, אין בעיה כזו'. עכשיו, כשבנק ישראל כתב על כך, מתחילים ללחוש מאחורי הקלעים, שסטנלי (פישר, נגיד הבנק, א.ק.) לא קרא אותו ושזה לא משקף את דעתו. אבל אותם אנשים, בדיון אחר, מתייחסים למחלקת המחקר של בנק ישראל כאורים ותומים", אמר.
לדברי אורון, "נושא הריכוזיות תופס בתקופה האחרונה את תשומת הלב הציבורית, וטוב שכך. מה שמסתמן כרגע זה הוא שתקום ועדה, ממשלתית או ציבורית, שתבחן את הנושא".
חרף קולותיהם הרמים של המתנגדים החליט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על הקמת ועדה ממשלתית לצמצום הריכוזיות במשק, המתבטאת בשליטה של 10-20 משפחות בחלק ניכר מהעסקים במדינה. שליטתן הרחבה נובעת לא פעם ממבנה פירמידה של אחזקותיהן, שמעצים את כוחן ללא פרופורציה להון שהן משקיעות בחברות שבמורד הפירמידה. השפעת יתר זו מתורגמת על ידן להשפעה על הפוליטיקאים, הרגולטורים והחלטותיהם.
ואולם בעוד שנתניהו החליט על הקמת ועדה ממשלתית, ואף שבינתיים מתקוטטים משרדי האוצר וראש הממשלה על ראשותה, סבור אורון כי עדיף בכלל להקים ועדה ציבורית.
ועדה ממשלתית כוללת כחברים רק אנשים ממשרדי הממשלה השונים הנוגעים בדבר. הם יכולים לזמן בעלי עמדות מתחומים אחרים כמו אקדמיה ומגזר עסקי, אבל אלה באים והולכים, ואינם משתתפים בפועל בגיבוש ההחלטות. ועדה ציבורית, לעומת זאת, כוללת כחברים נציגים ממגוון סקטורים, כמו הממשלתי, העסקי והאקדמי.
"צריכים להקים ועדה ציבורית רצינית, שיהיו בה גם רגולטורים דוגמת הממונה על שוק ההון, המפקח על הבנקים, ראש אגף תכנון ומנכ"ל משרד האוצר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ושניים-שלושה אישי ציבור מהאקדמיה או מהעסקים לשעבר, אבל לא כנציגי המגזר העסקי, אלא כאנשים שמצויים בתחום ומכירים אותו מבפנים. כי יש פה מרכיב רציני מאוד של ריכוזיות. זה לא נושא לזיקוקי דינור פופוליסטיים, ואסור שהזיקוקים יהיו טענה שתגרום לא לעסוק בזה בצורה רצינית", אמר אורון.
"מבחינתי ריכוזיות היא שם שמאגד שורה של בעיות שמחייבות התמודדות עם כל אחת לגופה, ומה שיותר חשוב, תוך ראייתן כשלובות אחת בתוך השנייה", אמר אורון. "אני יוצא מנקודת מוצא שיש שאלה של ריכוזיות, למרות שישנם החולקים על כך", הוסיף, ורמז בעיקר לקבוצת אי.די.בי, שמובילה את הגישה שמנסה להוכיח שאין ריכוזיות במשק, או שהריכוזיות אינה עולה, או שאינה מסוכנת.
לדבריו, ישראל נמצאת בשליש העליון של המדינות הריכוזיות בעולם, כאשר שווי השוק של 10 קבוצות העסקים הגדולות הוא בסביבות 30% מהשוק. יש מדינות ריכוזיות יותר, דוגמת שוודיה, בה השיעור מגיע ל-50%, אך מנגד, בחלק מהמדינות השיעור מגיע ל-10%-20% בלבד.
נתונים נוספים לגבי הריכוזיות במשק שהציג אורון היו מבנה פירמידה ב-20 קבוצות העסקים הגדולות שמהוות 26% מהחברות הציבוריות בשוק. 16 קבוצות מחזיקות 56% מערך האג"חים המונפקים. "ככל שאתה מחזיק יותר באג"ח וקולט יותר כסף מהציבור, בדרך כלל באמצעות חיסכון לטווח ארוך, אתה מגיע למידה של שליטה גבוהה הרבה יותר", אמר.
לא מאמין בכוח השוק
אורון מספר כי כשמתנגדי הוועדה לבחינת הריכוזיות שומעים את דבריו, הם מעלים את הטיעון הבא: אנחנו משק קטן, וסביר שהריכוזיות בו תהיה רבה יותר. "זה נכון אבל זו בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו צריכים לעסוק בנושא", הוא עונה. "כי אם במשק קטן ישנה ריכוזיות שגוברת, אנחנו צריכים להפעיל מנגנונים נגדיים. כשעולה הטיעון שכאילו נגזר עלינו להיות ריכוזיים, זה דווקא מחייב התערבות מנגנונים אחרים שאינם פשוטים".
ואז מעלים בפניו המתנגדים את העיקרון האידיאולוגי: למה להתערב בשוק החופשי, תן לכוחות השוק להסדיר את העניינים. "פתאום דווקא התומכים הגדולים בתחרות ובשוק חופשי מתנגדים להכנסת מנגנונים שיגבירו את התחרות בשוק", אמר אורון.
"אני פחות מאמין בכוח המוחלט של השוק לפתור את הבעיות. אל תדחפו אותי לוויכוח בין משק מתוכנן לכלכלת שוק. הוויכוח הזה הסתיים. אף אחד לא אומר שכלכלת שוק צריכה להיות מוחלטת, כי אז לא צריכים אפילו רגולציה ומיסוי.
"הדיון הוא בשאלה עד כמה אתה מוכן לקבל את מנגנוני ההתערבות: חוקים רגולטוריים ומסים מותר? זה גם מצמצם את המנגנון לכאורה הבלתי מופרע של השוק. השוק החופשי לא זורם לפי כוח המשיכה. אנחנו עושים כל הזמן תעלה שמסיטה את המים לכיוון אחר או שמים משאבה להעלות את המים, כי המשיכה מוליכה מים למקום מסוים, שבו הם ייקוו ותיווצר ביצה שתעלה ריח לא טוב ויתושים ובסוף תגרום למגיפות.
"לכן, השאלה עד כמה אתה מתערב יסודית מאוד בדיון הזה. אני אומר שצריך להתמודד עם השאלות ולתת להן תשובות טובות יותר מהמציאות הקיימת".
לדברי אורון, אין מקום להניח לכוחות השוק לפעול ולכוח המשיכה להמשיך לרכז את ההון בידי מספר מצומצם של משפחות. "מישהו יכול לומר שזה לא נורא, אבל אם לא נעשה כלום ונתעורר עוד 10 שנים, כשכל מספרי הריכוזיות הללו יוכפלו, האם גם אז נגיד שאין בעיה?
"כשהפריטו את בזק, מי קנה אותה? קיבוץ להב או דביר? עכשיו שואלים אם ההפרטה שמביאה בית זיקוק אחד להיות גם בעלים של חברת דלק גדולה מאוד יוצרת בעיה. יש קבוצות גדולות שצמחו ללא הפרטה, כמו בסלולר, ואין מחלוקת שיש ריכוזיות משמעותית מאוד גם במערכת הבנקאות. שני בנקים גדולים שולטים בנתח גדול מאוד של השוק.
"בעקבות דו"ח בכר, האשראי ארוך הטווח יצא מהמערכת הבנקאית כדי לעודד תחרות על האשראי, אבל הוא התרכז בשתיים-שלוש קבוצות גדולות פרטיות, ומנגנון הפיקוח שקיים במערכת הבנקאית לא קיים בהן. דו"ח בכר יצר בעיה וכבר אז היינו מודעים לזה ואמרנו שצריך לאחד רגולציה בפיקוח על הבנקים ועל שוק קופות הגמל וקרנות פנסיה".
חמישה יעדים מרכזיים סימן אורון לוועדה למניעת הריכוזיות במשק. הראשון הוא "תמונת הראי של דו"ח ברודט" - הפרדת התאגידים הריאליים מאחזקותיהם הפיננסיות. אורון הזכיר כי כבר בשנות ה-80, כשדו"ח ברודט המליץ על הפרדה של הבנקים מאחזקותיהם הריאליות, היו שטענו שזה בלתי אפשרי ושלא יהיו קונים, אבל המהלך הצליח.
"כיום הבעיה קיימת מכיוון הפוך והשאלה היא אם ואיך וכמה צריך לעשות את תמונת המראה של דו"ח ברודט. יכול להיות שאין דין אחד לגבי בנק וחברת ביטוח. אולי לא נדרשת החלטה פשטנית לגבי כולם, אבל צריך להתמודד עם הריכוזיות הגבוהה בתחום הפיננסי והשלכתה על הריכוזיות בתחום הריאלי, ולהפך.
"המתנגדים אומרים שתהיה בעיה גדולה של איתנות הגופים (החדשים, א"ק) שיחזיקו את המערכות הפיננסיות, ופה אנחנו נמצאים בבעיה של גודל השוק. אבל אני לא חושב שאפשר להתמודד עם נושא הריכוזיות בלי השאלה הזו, והתשובה היא לא להחיל את דו"ח ברודט במהופך, וזהו".
סכנת הפירמידה
סוגיה שנייה שהוועדה תידרש לה, על פי אורון, היא מבנה הפירמידה של חברות האחזקה שמוחזקות על ידי משפחה, או איל הון אחד. "המבנה יוצר מצב שבו אתה יכול להחזיק ביותר מ-70% מהחברה, אולם בחברה נינה אתה שולט עם 6%-10%. יש לזה השלכה מרחיקת לכת על הריכוזיות וצריך לבדוק איך יוצרים יותר התאמה בין המבנה התאגידי והבעלות האמיתית".
לדברי אורון, שליטה באמצעות אחוזים בודדים יוצרת עיוותים בקבלת החלטות בחברות שבתחתית הפירמידה. לדוגמה, כשבעל שליטה מחליט לתת שכר גבוה מאוד למנהל בחברה כזו. "אם אני כבעל שליטה נותן משכורת של מיליון שקל למנהל בחברה שלמטה, אני משתתף ב-10% בלבד בהוצאה ואת השאר מממנים השותפים שלי, שלא קבעו את זה ואם היו שואלים אותם הם היו מתנגדים.
"בעיה אחרת מתעוררת כשעולה השאלה אם למשוך דיווידנד או להשקיע בחברה. נוצרת תחושה שכשאתה מגיע למקרים קונקרטיים, לא ברור שהשליטה מייצגת את האינטרס העליון של החברה. ולגבי בקרת הדירקטוריון - חלק גדול מהדירקטורים צריכים להיות נאמנים לחברה, אבל מי שמינה אותם הוא זה שמחזיק רק 10%. לא שמעתי כמעט מישהו שאומר שזו לא בעיה. יש כיוונים של פתרון, והעיקרון צריך להיות התאמה, כמעט מלאה, או גבוהה, או מירבית בין ההשקעה לשליטה. זה ישפיע גם על מינוי דירקטורים וסמכויותיהם".
לנושא פירמידת השליטה נלווה המיסוי, שבשלב זה מעודד ריכוזיות. אורון מסכים כי יש לשנות את המיסוי על מעבר הון בין חברות במעלה הפירמידה.
"נושא חשוב מאין כמוהו, שהחריף עכשיו, הוא הרגולציה וההאחדה שלה. אין מחלוקת שעל הפנסיה שלי שהיתה בעבר בבנק, היתה רגולציה שונה מהרגולציה שקיימת עליה לאחר שיצאה מהבנק. מידת הבקרה והפיקוח של בנק ישראל שונה בסדרי גודל מהבקרה והפיקוח על הגופים הפיננסיים האחרים", אמר אורון.
ריכוזיות חוצת ענפים
נושא נוסף שצריך להגיע לפתחה של הוועדה, לדברי אורון, הוא הריכוזיות המשקית שחוצה ענפים ותחומים ובחלקה מתבטאת בדומיננטיות אנכית בתחומים משיקים. "בזמן האחרון מתעוררת יותר ויותר שאלה של מונופול לא אופקי, אלא כזה ששולח שלוחות לתחומים בהם הוא לא מונופול, אבל יש לו יתרון גדול בהם, כי הוא מונופול בתחום מרכזי. למשל מונופול בחומרי גלם, או מישהו שיושב על צינור הגז ואני מתחרה בו בהתפלה, ויש לו יתרון עלי כי הוא קונה את הגז מעצמו. זה קיים בגז, מלט, ברזל, נייר והרבה מאוד מקומות אחרים.
"בקטן זה המאבק בין הסופרמרקט והספקים על המדף. אם אני גם סופרמרקט וגם יצרן, יש לי יתרון כי אני שולט במדפים. אם זה עובר גבול מסוים, זו בעיה והיא כבר קיימת. בעיני זה לא כשל שוק, זה השוק של האלף השלישי ולא השוק שהיה אולי קיים פעם".
נושא הריכוזיות יוצר בעיה חברתית, בין השאר דרך שכר הבכירים. "התופעה שבה אין שום קשר בין שכר הבכירים לתוצאות הכלכליות של החברה זו קביעה של רשות ני"ע, לא של איזה סוציאליסט. כל הזמן אמרו (בעלי ההון, א"ק), שהשכר זה המכשיר להנעה להישגים טובים יותר לטובת כולם, כולל הפנסיונרים המושקעים בחברות. אבל זו כבר בעיה כלכלית שנמצאת בסקאלה של פערים חברתיים. מה קורה באותו מקום עבודה למעלה ולמטה? איך זה משליך לרוחב, על תחושת ציבור גדול שמרגיש שמשלמים משכורות שאין להן הצדקה? מי מחליט עליהן ומה הבקרה עליהן? ומה תפקיד המוסדיים בנושא?"
לריכוזיות השלכות על המערכת הפוליטית, החברתית והמוסרית, סבור אורון. "ישנה גם שאלה שאני לא מציע להתעלם ממנה - עד כמה המשק הישראלי יוכל להיות ריכוזי ומה מידת השפעת הריכוזיות על המערכות הפוליטיות, החברתיות והמוסריות. אני לא מדבר על סיפורים בלי סוף של מישהו (מהמגזר העסקי, א"ק) שדיבר אתמול בערב עם מישהו (מהפוליטיקאים, א"ק) ואמר לו לעשות ככה וככה. זה קיים.
"אבל האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שבה מקור כוח משמעותי ואולי הגדול ביותר נמצא בידי ידיים בודדות ולא מפוזר? אם נגיד שאנחנו רוצים להפחית את הריכוזיות, נפעיל מנגנונים לצורך זה, כי אכפת לנו, כי זה ישפיע מאוד על השאלה איזו מדינה תהיה לנו. הדיון על הריכוזיות לא משוחרר מהוויכוח מה גובה הפערים שאנחנו מוכנים לחיות אתם ומה גובה המס שאנחנו מוכנים לשלם עליהם".
אף שאורון חתום כמצטרף על הצעת החוק של ח"כ עינת וילף להגברת התחרות במשק, הוא סבור כי זו יותר הצהרת חוק מהצעת חוק. "אני לא חושב שהחוק הוא המנגנון לפתור את העניין. זה יותר הצהרת מגמה. ועדת הכספים קיבלה את הצעתי ללחוץ על הממשלה להקים ועדה ציבורית לטיפול בריכוזיות. אנחנו דורשים כל חודש תשובה ממשרד ראש הממשלה לגבי הוועדה והם אומרים שהם מקדמים את זה. התוצאה של הוועדה תהיה שינויי חקיקה במגוון תחומים, דוגמת דירקטורים, או הגבלת היקף בעלות בתחום מסוים במשק כמו אחוז הבעלות של גורם אחד בחיסכון הפנסיוני", אמר אורון.
לדבריו, "הנושא מחייב התמודדות מערכתית, אבל קודם כל הכרה שיש בעיה ושאי אפשר לתת לעניינים להתגלגל מעצמם ולהתעורר ולגלות שאנחנו לא ב-30% שליטה של המשפחות הגדולות, אלא כבר ב-35% או 40%. הרבה אנשים בורחים מהנושא אבל בסוף כל אחד מבין שהוא לא רוצה לחיות במדינה שבה מספר קטן מאוד של משפחות מחזיקות עוצמות שמערערות את היציבות במערכת, עוצמה כלכלית שמתגלגלת לציבורית, ליחצ"נית ומגיעה לפוליטית. כל אחד יודע שלא ציירתי שד, אלא תסריט, שגם אם אני לא מכיר את כל פרטיו, הוא כבר קיים".
ח"כ חיים אורון: "נפעל נגד הריכוזיות - כי אכפת לנו איזו מדינה תהיה לנו"
מאת אורה קורן
23.8.2010 / 6:48