הממשלות והמגזר הפרטי מנסים להציל את העולם - ובינתיים לא מצליחים

>> קובעי המדיניות משני צדי האוקיאנוס האטלנטי דוגלים בגישה חדשה להקלת הבעיות החברתיות שלהם. ב-22 ביולי הודיע ממשלו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, על 11 ההשקעות הראשונות של קרן היזמות החברתית החדשה שלו (sif). הקרן תשקיע כ-50 מיליון דולר מכספי הציבור ו-74 מיליון דולר כספי פילנתרופיה בכמה מהארגונים ללא כוונת הרווח המצליחים בארה"ב, כדי להרחיב את פעילותם בתחום הבריאות, ביצירת משרות חדשות, ובתמיכה באנשים צעירים.



אף שהקרן מהווה חלק זעיר מהתקציב הפדרלי, היא מגלמת גישה שהממשל הנוכחי מתכוון להפיץ. הקרן היא חלק מהמאמצים לקדם שותפויות בין יוזמות של הממשלה, הון פרטי, יזמים חברתיים והציבור, שאותן מקדם המשרד ליזמות חברתית והשתתפות אזרחית (osicp), שהוקם על ידי אובמה זמן קצר לאחר שנכנס לתפקיד נשיא ארה"ב.

שלושה ימים קודם לכן, דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה הטרי, נשא נאום בליוורפול בנושא חזונו ל"חברה גדולה". למעשה, הוא מדמיין שותפות דומה לזו שמציע אובמה. בנק החברה הגדולה "יסייע לממן יוזמות חברתיות, ארגוני צדקה ופעילויות התנדבותיות באמצעות גופים מדווחים" - בדומה ל-sif.



"יזמות חברתית" הוא הכינוי הצובר פופולריות לגישה זו לשותפויות ציבוריות-פרטיות. הוא שונה מהאופן שבו בעשורים האחרונים הועסקו חברות וארגונים ללא כוונת רווח במתן שירותים ציבוריים כדי לחסוך בעלויות, בכך שהוא לא נועד לחסוך קצת כסף - זו רק תופעת לוואי שלו. הרעיון הוא לשנות את אופן אספקת השירותים הציבוריים, באמצעות ניצול הרוח החדשנית של המגזר הפרטי.



יזם חברתי הוא למעשה מישהו שמפתח תשובה חדשנית לבעיה חברתית - למשל מודל עסקי להתמודדות עם העוני. לפני עשור המושג כמעט שלא היה מוכר. כיום כולם רוצים להיות כאלה. כנסי יזמות חברתית הם האירועים הפופולריים ביותר עבור סטודנטים מבתי הספר המובילים למינהל עסקים. רעיון היזמות החברתית הוא שרעיונות חדשניים ועסקיים יביאו למגזר החברתי את נס היעילות, בדומה למה שקרה בעולם העסקי בשנות ה-90.



ההתלהבות עולה על ההשפעות



כמה יזמים חברתיים כבר הותירו חותמם. הידוע שבהם הוא מוחמד יונוס, ממציא רעיון המיקרו-פיננסים, שזכה על כך בפרס נובל, ומייסד גראמין בנק המציע הלוואות לבעלי עסקים זעירים. דוגמה נוספת היא ונדי קופ, מייסדת תוכנית teach for america, שבמסגרתה מגיעים אלפי בוגרים מהאוניברסיטאות המובילות בארה"ב ללמד בתיכונים בעייתיים בארה"ב.



אך בינתיים ההתלהבות מיזמות חברתית גדולה מהשפעותיה האמיתיות. הבעיה אינה היעדר רעיונות טובים, אלא ההתפתחות האטית וקנה המידה הקטן של היזמות החברתית. קובעי המדיניות מקווים כי עידוד הממשל יסייע לרעיונות החדשים להתפשט מהר ורחוק יותר. העניין של ממשלות ביזמות חברתית גבר עם הידרדרות תקציביהן.



"היתרון של משבר כלכלי הוא שהוא מאלץ ממשלות לבצע מהלכים שבתקופות יציבות יותר היו נגנזים רק בגלל היעדר אינרציה", מסביר מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק, בהקדמה לספר חדש: "the power of social innovation". הספר הוא התנ"ך של היזמות החברתית, ומלא בדוגמאות להצלחתה.



מחבר הספר, סטיבן גולדסמית, הוא פרופ' בהרווארד, אך תובנותיו מגיעות מניסיון. כראש העיר הרפובליקאי של אינדיאנפוליס, הוא זכה למוניטין של מנהיג מדור חדש של רפורמטורים. לאחר הבחירות לנשיאות ב-2000 הוא הצטרף לממשל במטרה לעצב את תוכניתו של ג'ורג' וו. בוש להעביר אספקה של שירותים מסוימים לארגונים דתיים. הוא מונה ליו"ר התאגיד לשירות לאומי וקהילתי, המפקח על sif כיום.



גולדסמית טוען כי החברה נמצאת בתחילת השלב הרביעי בהתמודדות עם הבעיות הקשות ביותר שלה. בשלב הראשון, בתחילת המאה ה-20, הדאגה לזולת נותרה בידי משפחות וארגוני צדקה. בשלב השני, המאופיין על ידי מדינת הרווחה בבריטניה והחברה הגדולה בארה"ב, הממשלה קיבלה על עצמה את המשימה לשים קץ לעוני. בשלב השלישי, המדינה ניסתה לעודד שותפויות עם המגזר הציבורי באמצעות מיקור חוץ תחרותי, אך שותפויות אלה לרוב התמקדו יתר על המידה בחיסכון בעלויות. בשלב הרביעי, לדעתו, הממשלה תנצל את יכולות המגזר הפרטי כדי לספק חדשנות מהפכנית.



כעת, בלומברג הטיל על גולדסמית את המשימה להגביר את היזמות החברתית בעיריית ניו יורק. בלומברג נכנס לתפקיד ב-2002, במחשבה שיוכל לנהל את העיר כפי שניהל את חברת המדיה שייסד ונושאת את שמו. אך במהרה הוא חש תסכול מהמערכת העוינת לחידושים. לכן, הוא החליט לעקוף את המערכת באמצעות המרכז להזדמנויות כלכליות (ceo) שהקים, המשקיע שילוב של כספים ציבוריים ופילנתרופיים ביזמות חברתית. המרכז בוחר פרויקטים בתחרויות, והזוכים מקבלים כספים ציבוריים.



ה-ceo זכה באחד המענקים הראשונים של sif - 5.7 מיליון דולר לשחזור חמש תוכניות מלחמה בעוני בשבע ערים אחרות בארה"ב, בהן ממפיס שבטנסי, ניוארק שבניו ג'רזי וטולסה שבאוקלהומה. לדברי גולדסמית, ה-ceo היה ההשראה ל-sif, אך המנגנון הממשלתי פחות נוטה לנטילת סיכונים, ובוחר בפרויקטים שכבר הוכיחו את עצמם. כיצד יודעים שרעיון מסוים עובד? לעסקים יש רווחים, אך למגזר החברתי אין מדד כזה. אחת המטרות של הממשל היא לפתח מדד שכזה. הדרישה להשתתפות המגזר הפרטי במימון פרויקטים היא דרך נוספת להבטחת יציבות.



דור חדש של פילנתרופים



בנוסף ל-sif ,ceo בחרה בשני ארגונים שנוסדו על ידי דור חדש של פילנתרופים, המשקיעים בפורטפוליו של ארגונים ללא מטרות רווח ועוקבים באדיקות אחר ביצועיהם.



בבריטניה, גם קמרון מקווה להסתמך על מתווכים שכאלה, ובראש בנק החברה הגדולה. במובנים מסוימים, ייתכן שבריטניה אף מקדימה את ארה"ב בשימוש בכספי ציבור להובלת יזמות וחדשנות חברתית. "בניגוד לארה"ב, בריטניה נהנתה מעשור של ניסיון של הממשל בשיתוף פעולה עם המגזר החברתי", מציין גולדסמית. נוצר סוג חדש של תאגיד - חברה בעלת עניין לציבור - המעניק ליזמים החברתיים בבריטניה תמריץ להגביר את הרעיונות החברתיים.



טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, יצר משרד ממשלתי מיוחד העובד עם ארגונים ללא כוונות רווח - משרד המגזר השלישי. ואולם לרוב נראה היה שהוא ממוקד יותר בתלונות ארגוני הצדקה מאשר בעידוד יזמים חברתיים. לא ברור עדיין אם המיתוג מחדש שהעניק לו קמרון ישנה גם את אופיו.



הבריטים עשו גם ניסויים עם קרנות יזמות חברתית. ב-2000 הקים בלייר צוות משימה להשקעה חברתית, שרבות מהצעותיו לחיזוק המגזר החברתי הפרטי אומצו. אך סר רונלד כהן, איל ההשקעה הפרטית שעמד בראש צוות המשימה, מודה כיום כי "האכזבה היתה מכך שממשלת הלייבור קיבלה את המדיניות, אך מעולם לא יישמה אותה כראוי". למשל, הממשלה לא השתמשה בכספים מחשבונות בנק רדומים למימון בנק להשקעה חברתית. קמרון התחייב להשתמש בכ-250 מיליון ליש"ט מכספים אלה להקמת בנק החברה הגדולה. עם זאת, עדיין לא ברור מה יעשה בנק זה.



רעיון נוסף שזכה לתמיכת כהן הוא האג"ח להשפעה חברתית. מדובר בנגזר המבוסס על ביצועי ארגון ללא כוונת רווח. משקיעים מעבירים כספים לארגון הנבחר, ובכך מספקים לו את המימון הדרוש להתרחבות מבלי לבזבז זמן בגיוס כספים. בהתאם להצלחת הארגון, הממשל יעניק למשקיעים באג"ח הראשונה מסוג זה תשואה של 7.5%-13% או לא כלום, אם השיפור המובטח אינו מושג.



בארה"ב מקווה ממשל אובמה להוכיח את ערכו של מודל קרן היזמות החברתית בתוך חמש שנים. הקואליציה של קמרון בבריטניה מחזיקה בשאיפות לא פחותות. המכשול הגדול ביותר בשתיהן צפוי להיות האינרציה של המגזר הציבורי הביורוקרטי, שנוטה להגביל רעיונות חדשים ובלתי מוכרים.