>> ב-15 בנובמבר יסיים סטיב אדלר 13 שנים בתפקיד נשיא בית הדין הארצי לעבודה, שבהן הטביע חותם אישי ברור על דרכו של המוסד. מדוע הפרישה של השופט אדלר באה דווקא באמצע נובמבר ולא בסוף השנה או ביוני, שני המועדים המקובלים לפרישה לגמלאות מהמגזר הציבורי? אדלר היה אמור לפרוש מהנשיאות רק בפברואר 2011, עם הגיעו לגיל 70, אלא שהוא החליט להקדים את פרישתו לנובמבר, כדי לאפשר לסגניתו השופטת נילי ארד לעמוד בראש בית הדין הארצי.
שופט יכול להתמנות לנשיא בית הדין הארצי רק אם נותרו לו לפחות שלוש שנים עד ליציאה לפנסיה. מכיוון שלשופטת ארד ימלאו 67 שנים בדצמבר - אדלר החליט להקדים את פרישתו, כדי לאפשר לה להתמנות כנשיאה במקומו.
מינויה של ארד לתפקיד הוא הפתעה. השופט יגאל פליטמן נחשב במסדרונות בתי הדין לעבודה מועמד מוביל לכהונת נשיא בית הדין, בזכות יתרון ה"סניוריטי" - הוא ותיק מארד. שלא כמו ארד, פליטמן כיהן כנשיא בית הדין האזורי בתל אביב וקידומו נתפש טבעי. במערכת המשפט אומרים כי הוא נפגע מכך שלא מונה כמחליפו של אדלר.
מדוע, אם כך, פליטמן לא נבחר לתפקיד? ההסבר, לפי מקורות במערכת המשפטית, טמון באופיה הדומיננטי של ארד, שדחף אותה לעבר הכהונה החדשה: "ארד היא טיפוס אקטיבי, אפילו מרפקני". עוד הם אומרים כי פליטמן הגיע לבית הדין מתחום הביטוח הלאומי, בעוד ארד באה מתחום משמעותי יותר לתפקיד - המשפט המינהלי. "גם העובדה שהיא אישה תרמה למינוי", הם טוענים.
מייצג האינטרס של העובדים
אדלר, שלא כמו קודמיו בראשות בית הדין הארצי, ייזכר כמוביל האקטיביזם השיפוטי. מי שלא יאפשר לסכסוך עבודה גדול, כזה המאיים על התנהלות המשק, לעבור לידו - הוא תמיד יהיה מעורב אישית בניסיונות לסיימו.
נכון שבשנים האחרונות, מאז עומד עופר עיני, ידידם של כמה מהטייקונים, בראשות ההסתדרות עקומת השביתות במשק פונה מטה, כך שפחת מספר המקרים שאדלר מצא עצמו מעורב בניסיון לפתור משברים ביחסי העבודה. המקרה הבולט שבו היה מעורב אישית, בסבלנות מעוררת התפעלות, היה משבר הלנת השכר בעיריות לפני כשלוש שנים (על אף שבמקרה זה לא מעורבותו המנומסת של אדלר, אלא איומיו של עיני, הם אלה שאילצו את הרשויות לשלם את שכר העובדים).
אבל בשנים המיליטנטיות של עמיר פרץ בראשות ההסתדרות אדלר היה דמות פעילה מאוד. מלשכתו בבית הדין הוא שימש מעין מתווך-על בסכסוכים הלא מעטים שאיימו על המשק ובשביתות שכבר פרצו.
הנשיאים הקודמים של בית הדין הארצי הסתפקו בזימון עורכי הדין של הצדדים לסכסוך ללשכותיהם. השופט אדלר, כדי לסיים שביתות קשות שפרצו בנמלי הים, במערכת החינוך, ברשות התעופה וגם בכמה ענפים במקביל, לא היסס לזמן אליו את שרי האוצר, הפנים והחינוך, את יו"ר ההסתדרות ואת נשיאי התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר.
"המעורבות הפעילה הזו בעיצומו של משבר, שהתבטאה בניהול מו"מ עם שרים וראשי המגזרים, תרמה להרגעת המשק", משיב אדלר למקטרגיו בעניין זה - בעיקר מהמגזר הפרטי ומקרב המעסיקים.
האקטיוויזם השיפוטי פעל, כפי שטוענים משפטנים רבים, לטובת העובדים ועל חשבון המעסיקים. לדבריהם, אדלר - שבצעירותו עבד כעוזר משפטי באחד האיגודים המקצועיים האמריקאיים ומזדהה עם עיקרון ההתארגנות של עובדים בהסתדרות - נטה בפסיקותיו לטובת העובדים. נטייה שיפוטית זו של אדלר היוותה שינוי לעומת קודמו לתפקיד, מנחם גולדברג, שקנה לו שם של מייצג אינטרס המעסיקים.
מי ששימש פה למבקריו של השופט אדלר היה נשיא איגוד לשכות המסחר, עו"ד אוריאל לין, שרתם את ידידו שר המשפטים דאז יוסף לפיד במאמץ לבטל את פעילותו של ביה"ד לעבודה כערכאה עצמאית, ולהטמיע אותו בתוך בתי המשפט המחוזיים. לין לא השיג את מבוקשו: ועדת זמיר, שהוקמה כדי לבחון את העניין, נמנעה מלהחליט בנוגע לסגירת בית הדין.
אחד הביטויים לנטייתו של אדלר לחזק את העובדים הוא ההלכה, שהביכה מעסיקים רבים, שלפיה אין להגביל עובד העוזב את מקום העבודה מלהתחרות במעסיקו הקודם (פסקי דין בעניין צ'קפוינט וסופר-פארם). בפרקטיקה, פירוש ההלכה שתמה תקופת ה"צינון" וכי עובד רשאי לעבור לחברה מתחרה או להקים חברה משלו, גם אם חתם בחוזהו על סעיף המגביל את העסקתו, בסייגים מסוימים.
האישה הראשונה בראשות בית הדין
מינויה של השופטת ארד לראשות בית הדין הארצי הוא מרענן לפחות מההיבט שלראשונה מאז הקמתו תעמוד אישה בראש המוסד. מבחינה זו הולך ביה"ד הארצי בעקבות בית המשפט העליון, שדורית ביניש מכהנת כיום כנשיאתו.
זו תהיה גם הפעם הראשונה שבראש המוסד תכהן דמות שלא צמחה מתוך בתי הדין לעבודה - אלא באה מהמשפט המינהלי. "זה לא פסול. בדיני עבודה יש הרבה שאלות מהתחום המינהלי והמון עניינים משני התחומים משולבים זה בזה", מסבירה עו"ד דפנה שמואלביץ' מומחית לדיני עבודה המייצגת מעסיקים. "למשל, זכות השימוע לעובד בטרם פיטורים, מקורה במשפט המינהלי".
שמואלביץ' אומרת כי עזיבתו של השופט אדלר תיצור בבית הדין חלל בתחום המשפט הזר: "אדלר צמח בתוך משפט העבודה האמריקאי וסגניתו לשעבר, אלישבע ברק, הכירה על בוריו את המשפט הגרמני. כמה מפסקי הדין של אדלר, כמו בעניין חברת ההסעות הורן את ליבוביץ שעובדיה נאבקו כדי להתאגד בהסתדרות, הושפעו מהמשפט הבינלאומי הקיבוצי. ארד חסרה פרספקטיבה זו".
ומדוע הפרספקטיבה הבינלאומית חשובה כל כך? שמואלביץ': "מכיוון שהנושא הבא שיעמוד על הפרק בביה"ד הארצי יהיה זכותו של המעביד לשכנע עובדים שלא להתארגן ולא להקים ועד. כיום מותר לעובדים להתארגן, להצטרף לאחד מארגוני העובדים ולהקים ועד - ולמעסיק אסור למנוע זאת. להפך, עליו להכיר בוועד שקם לראשונה במפעלו.
"בישראל אסור למעסיק לנהל תעמולת נגד, כדי לשכנע עובדים לא להתארגן. בארה"ב זה כבר מותר. שופט עם ראייה השוואתית עשוי להוביל הלכה שלפיה גם אצלנו תינתן למעסיק זכות להשפיע על עובדים, בדרכים כשרות כמובן, לא להתארגן".
השופטת ארד נחשבת אוטודידקטית. שופטת שנחתה בבית הדין הארצי ב-2000 בלי רקע קודם, מה שעורר חשש כי תתקשה להשתלב במוסד זה. לאור הרקע שלה - פרקליטה בפרקליטות המדינה, מנהלת מחלקת הבג"צים, משנה לפרקליטת המדינה ומנכ"לית משרד המשפטים - היו שחשבו כי תהיה שופטת "ממסדית" הנוטה לפסוק לטובת מדינה.
אלא שפסיקותיה של ארד, למרבה ההפתעה, מעידות על ההפך הגמור. הן סוציאליות באופיין ושומרות על האינטרס של האזרח הנפגע, שמוצא עצמו מתמודד מול המערכת. הגישה האנטי-ממסדית שלה היא אולי מעין "נקמה" על הדחתה ממשרד המשפטים בידי השר דאז יוסי ביילין", אומרים מקורות משפטיים.
"המינוי של ארד למנכ"לית משרד המשפטים היה מקצועי ולא מינוי אישי", אומר בכיר לשעבר במשרד המשפטים. "משרד המשפטים היה שונה משאר משרדי הממשלה, בכך שהמנכ"לים שלו היו כולם מינוי מקצועי. עד שביילין, שהיה אאוטסיידר למערכת המשפט, מונה לשר המשפטים ב-99' - ביילין שבר את הנוהג למנות מנכ"לים משיקולים מקצועיים והעדיף למנות את איש אמונו שלמה גור לתפקיד, במקומה של ארד, שהודחה מהמשרה".
לדברי הבכיר לשעבר במשרד המשפטים, המוצא שנמצא לארד, כנראה כפיצוי על פיטוריה, היה מינויה לבית הדין הארצי. הוא מציין כי ארד היא משפטנית מוכשרת, שקצת התבזבזה במשרד המשפטים - כך "שביה"ד הארצי ומשפט העבודה רק הרוויחו מהצטרפותה לתחום זה".
מקורות משפטיים מוסיפים: "ביילין, יחד עם מי שכיהן אז כנשיא ביהמ"ש העליון אהרון ברק, הם אלה שהביאו אותה לביה"ד הארצי. מיעוט מחברי הוועדה למינוי שופטים סברו אז כי יש למנות את ארד כסגנית נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים - ולא לביה"ד הארצי, בשל הרקע שלה במשפט מינהלי. "בדיעבד, טעינו - ארד הוכיחה עצמה כשופטת מצוינת בביה"ד הארצי", מודים המקורות כיום.
כעדות לגישתה הסוציאלית של ארד מציינים המקורות כי ארד היא חסידת הגילוי הנאות של המערכת כלפי האזרח. היא פיתחה את זכות השימוע - פסק דין גוטרמן שכתבה בעניינו של מרצה במכללת עמק יזרעאל שפוטר בלא שימוע, הפך לפסק דין מנחה. ארד קבעה כי לא משנה מיהו המעסיק, ציבורי או פרטי, חובה עליו לאפשר לעובד שימוע לפני פיטורים.
יכולת מרשימה לפתור סכסוכים
בפסק דין אחר, בעניין צמח קיסר, מרצה לא קבוע באוניברסיטת בר-אילן שתבע את המוסד בגין פיטוריו מחמת גילו, קבעה ארד הלכה שלפיה ועדות מינויים אקדמיות חייבות לחשוף את הפרוטוקולים שלהן בפני המרצים - למרות חובת הסודיות. מאז אותו פסק דין, מקיימות ועדות המינויים במוסדות האקדמיים שימוע לחברי הסגל המועמדים לפיטורים, ומוסרות פרוטוקולים של ישיבות למועמדים שאינם מקודמים.
פסק הדין של ארד בנוגע לבכירי מפעל הפיס מצביע על דאגתה לקופה הציבורית. מדובר בתביעה שהגישו בכירי הפיס, בהם ח"כ לשעבר גדעון גדות, לקבל פיצויי פרישה בהיקף של מיליוני שקלים, בהתאם למספר השנים שבהן עבדו במפעל הפיס. מפעל הפיס טען כי אין לשלם להם את הסכומים המופרזים הללו, מכיוון שהדבר סותר את "תקנת הציבור". השופטת האזורית ורדה וירט-ליבנה קיבלה את עמדת מפעל פיס, וקבוצת הבכירים עירערה.
השופטת ארד דחתה את ערעור הבכירים. היא קבעה כי מפעל הפיס אינו גוף פרטי, אלא גוף דו-מהותי (מצד אחד גוף פרטי המנהל הגרלות, ומצד שני גוף ציבורי המשתמש בתקציבים למטרות קהילתיות), שתנאי הפרישה בו חייבים להיות סבירים. ארד מתחה ביקורת על השיטה שלפיה גדות וחבריו "ליקטו לעצמם תנאי פרישה מן היקב ומן הגורן", הנוגדת את תקנת הציבור - והפחיתה משמעותית את פיצויי הפרישה שנקבעו להם. מי היה מצפה ממנכ"לית לשעבר של משרד ממשלתי לנהוג כך.
"השופט אדלר גילה יצירתיות רבה ואקטיביזם שיפוטי, שלעתים פרצו גבולות - הוא התערב בסכסוכים שבין עובדים למעסיקיהם כאילו ירד למגרש החול", אומר עורך הדין הוותיק אריאל שמר, מומחה לדיני עבודה. "הוא היה מהפכן. עשה רבות לקידום ענייני העובד, עודד התארגנות של עובדים, הטביע חותם מובהק במאבק נגד אפליית קבוצות עובדים והגמיש את מושג הגבלת חופש העיסוק של העובד".
לדברי שמר, אדלר לא דיקדק בעניינים משפטיים, לא דבק בפורמליסטיקה וויתר על עקרונות מקובלים במשפט - כל זאת כדי לקדם את מטרתו, לפעמים אפילו בניגוד לכתוב בחוק. המטרה קידשה מבחינתו את אמצעים. "למשל, בעניין ימי החופשה בתקופת ההודעה המוקדמת (החודש שלפני סיום העסקת העובד - ח"ב) אדלר קבע כי ימי החופשה לא יובאו בחשבון בתקופת ימי ההודעה המוקדמת.
"כתוצאה מכך, העובדים מקבלים כיום את הזכות להודעה מוקדמת, ובנפרד את הזכות לפדות את ימי החופשה בטרם עזיבת מקום העבודה", מפרט שמר. לדבריו, אדלר שאף בכל מאודו לחזק את ההסתדרות - אם כי ייתכן שדווקא בשל ניסיונו להחזיק בידיו ובידי בית הדין את המושכות, מעמדה של ההסתדרות לא התחזק.
לגבי הנשיאה הבאה, ארד, מצביע שמר על יכולתה המרשימה לפתור הן סכסוכי יחיד הן סכסוכים קיבוציים, תוך ירידה לפרטים. הוא מעריך, כמו עורכי דין רבים בתחום דיני העבודה, שבפני ארד ניצב אתגר גדול: להחזיר את אמון המשפטנים בבתי הדין לעבודה - אמון שנפגם, לטענתו, בשל הירידה, בימי כהונתו של אדלר, ביכולת לצפות מראש את התוצאות המשפטיות שאליהן יגיע בית הדין.
שמר: "היציבות המשפטית מבטיחה שאדם הפונה לעורך דין יקבל ממנו עצה משפטית, וזו תוכיח עצמה בבית הדין. אבל כשעורכי דין מתקשים לחזות את תוצאות המשפט, פוחת האמון שלהם בבית הדין. אני מעריך כי האי-ודאות הזו תיפסק; שאנשים יפנו לבית הדין מתוך ידיעה שפסק הדין ניתן לצפייה".
נציג ציבור בבית הדין הארצי אומר כי השופטת ארד היא אדמיניסטורית שתכניס יותר סדר בפעילות בית הדין, מה שנחוץ. "היא תנסה לזרז תהליכים, לקצר את משך המשפטים ולהגיע להחלטות במהירות. המצב הנוכחי, שבו משפטים מתארכים במשך שנים, הוא עקב אכילס של בית הדין - וגורם עוול לצדדים המתדיינים", מדגיש נציג הציבור.
"כך פרצנו דרך לפתרון"
נציגת ציבור אחרת חושבת שארד תיכנס לכל התחום של "האח הגדול" - עד כמה מותר למעסיק לבדוק האם עובד גלש באתרים שאינם קשורים ישירות לעבודתו, האם העביר מידע לחברה אחרת ואם נכנס למייל הפרטי כדי לשלם את חשבונותיו.
"ארד אינה סתם פורמליסטית, אלא נעזרת גם בעולם שמחוץ למשפט כדי לחלץ את הדיון ממבוי סתום שאליו הוא עשוי להיקלע", אומרת נציגת הציבור. "באחד התיקים, שם נקלענו לדילמה מכיוון שנוצר השתק (מצב שבו אין תשובה בחוק, בפסיקה או בהלכות - ח"ב), השופטת ארד אזרה אומץ וציטטה קטע של סופר עברי ידוע וגם אמירות של פילוסוף מפורסם, וכך פרצנו דרך לפתרון".
האתגר של נילי ארד: לחזק את היציבות המשפטית בביה"ד לעבודה
מאת חיים ביאור
24.8.2010 / 6:47