המועצה האזורית גולן היתה רשאית ואף חייבת להשתחרר מהסכם בעניין ארנונה שנחתם בינה לבין חברת החשמל - כך קבע השבוע בית המשפט העליון ברוב דעות, בדחותו את עמדת חברת החשמל, שטענה כי ההשתחררות מההסכם הינה בלתי חוקית ובלתי סבירה.
חברת החשמל מפעילה בתחומה של המועצה אתר הקרוי "תחמ"ש כורסי", חטיבת קרקע בשטח של כ-30 אלף מ"ר. בעקבות חילוקי דעות בין המועצה לחברת החשמל על גובה הארנונה, חתמו הצדדים בסוף 1996 על הסכם פשרה שאינו מוגבל בזמן, שקבע את שיעור הארנונה שבו תחויב החברה.
כמתחייב מהסכם הפשרה, מ-1997 הועלו שיעורי הארנונה משנה לשנה על פי כללי העדכון של הארנונה ברשויות המקומיות. לדוגמה, ב-1995 שולמה על השטח ארנונה של 5 שקלים למ"ר לחודש, וב-2001 - 10.17 שקל למ"ר. בחוק הארנונה הכללית לשנת 2002 נקבע שיעור מינימלי לארנונה שרשות מקומית חייבת להטיל בתחומה. בכל הנוגע לסיווג של "משרדים, שירותים ומסחר" נקבע שיעור מס מינימלי של 49.99 שקל למ"ר.
בעקבות החוק, החליטה המועצה להשתחרר מהסכם הפשרה ולדרוש את שיעור הארנונה המינימלי. דרישת הארנונה ל-2002 שנדרשה החברה לשלם, עקב כך, הגיעה לסכום של 1.5 מיליון שקל. בעקבות זאת, הגישה חברת החשמל עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בנצרת, ובה בקשה להצהיר על בטלות הדרישה.
בית המשפט קבע כי קיימים נימוקים התומכים בהשתחררותה של המועצה מההסכם, והראשי שבהם הוא שמדובר במתן הנחה חריגה ובלתי חוקית לחברה. החברה עירערה על פסק הדין לעליון. השופטת אילה פרוקצ'יה, שאליה הצטרפה השופטת עדנה ארבל, בניגוד לדעתה החולקת של השופטת מרים נאור, דחו את הערעור. פרוקצ'יה קבעה כי "קשה להשתחרר מהרושם כי מעמדה הרם של חברת החשמל וכוח המיקוח המצוי בידיה הקלו עליה בהשגת ההסכם".
לדבריה, "אקט ההשתחררות במקרה זה נועד לצורך הגשמת יעד ציבורי חשוב שעניינו יצירת שוויון בגבייה בין תושבי הרשות המקומית. השגת יעד זה אינו בבחינת שיקול פסול או מניע זר". לשיטתה, כמה שיקולים ציבוריים תומכים בהשתחררות המועצה מהסכם הארנונה. ראשית, לדבריה, ההסדר החוזי נמשך שבע שנים, ובמהלך תקופה ארוכה זו נהנתה החברה מתעריף נמוך מכוח ההסכם, על פי סיווג בלתי מתאים, בלא שנתבררה ההצדקה העניינית לדבר.
לדבריה, נסיבות שינוי החוק, שחולל רפורמה משמעותית ביותר בתחום הארנונה, הגדילו באופן משמעותי את הפער בין משטר מיסוי הארנונה המחייב על פי החוק, לבין משטר הארנונה שנקבע בהסכם הפשרה. הסכומים הקודמים היו נמוכים כמעט פי חמישה מתעריפי המינימום על פי החוק.
"גביית ארנונה מתושב רשות מקומית הנמוכה משיעור הארנונה המזערי המחייב כל תושב אחר, יוצרת מציאות בלתי שוויונית בין בעל ההטבה מכוח ההסכם לבין תושב מהשורה. מצב בלתי שוויוני כזה, בפערים כה ניכרים, הוא שיקול כבד משקל להשתחררות מכבלי החוזה", סברה פרוקצ'יה.
השופטת הוסיפה כי חברת החשמל היא חברה ממשלתית שנועדה לקדם מטרות ציבוריות מובהקות לתועלת הציבור. "אין מדובר, אפוא, בצד חלש המתקשר בהסכם עם רשות ציבורית בנסיבות שבהן חיובו לעמוד בתעריפי הארנונה עלול להקשות על תפקודו". היא הוסיפה כי "בנסיבות העניין, לא רק שהרשות הציבורית היתה רשאית להשתחרר מההסכם, אלא חלה עליה חובה ציבורית לעשות כן".
חברת החשמל חויבה בשכר טרחת עו"ד של המועצה בסך 30 אלף שקל. את חברת החשמל ייצג עו"ד שוקי חורש, ואת המועצה ייצגו עוה"ד גדי רוקח וגיל צומן. (עע"ם 8183/03)
העליון: יש לבטל הסכם שהעניק לחברת החשמל הנחה של 80% בארנונה
מאת נורית רוט
24.8.2010 / 6:47