העליון נגד רשות המסים: רכישת דירה בהרחבה של מושב - מחייבת מס רכישה לקרקע בלבד

רכישת בית בהרחבה של מושב אינה עסקת מקרקעין לצורך מיסוי, ולפיכך לא מוטלת עליה חובת מס רכישה בעבור שירותי הבנייה, אלא רק בעבור הקרקע - כך פסק בית משפט העליון בהרכב של שלושה שופטים. זאת בעקבות ערעור של 40 רוכשי דירות בהרחבה של מושב רגבה שבגליל המערבי.



הרוכשים, שיוצגו על ידי עוה"ד מדלן אדר ויהושע גבעון ממשרד פרימס, שילה, גבעון מאיר ושות', רכשו בתחילת העשור קוטג'ים בהרחבת המושב. זאת בהסתמך על החלטות מינהל מקרקעי ישראל מסוף שנות ה-90, שאיפשרו את הקמת ההרחבות. הקוטג'ים הוקמו על ידי החברה הקבלנית בוני הצפון, על סמך הסכם שנערך בינה לבין המושב.



שלטונות המס ראו ברכישת הקוטג'ים עסקת מקרקעין לכל דבר, ולפיכך חייבו את הרוכשים במס רכישה על רכיבי הקרקע והבנייה. ואולם הרוכשים טענו כי מבחינת חוקי המיסוי הם רכשו מגרש בלבד, ולאחר מכן הזמינו מהקבלן שירותי בנייה. בין היתר נטען כי המגרש כלל לא היה בבעלות הקבלן, כך שלא היה יכול למכור להם את הדירות.



מנגד טענו רשויות המס כי הקבלן רכש זכויות מהמושב ומכר אותן לרוכשים, ואולם גישה זו נדחתה על ידי בית משפט העליון. טענה אחרת היתה שהכוח והסמכויות שנמסרו לקבלן והסיכונים שנטל על עצמו מחייבים את המסקנה כי הוא פעל בעסקות אלה כבעלים לכל דבר, אך גם היא נדחתה על ידי בית המשפט העליון.



השופט יצחק עמית, שניסח את פסק הדין (אליו הצטרפו עמיתיו אליעזר ריבלין וסאלים ג'ובראן), כתב כי לא ייתכן שהקבלן מכר נכס מבלי שרכש אותו קודם לכן. לפיכך, החוזים שנכרתו בין הרוכשים לחברה הקבלנית אינם של מכר דירות, אלא חוזים לאספקת שירותי בנייה בלבד. בשל כך, החוזים אינם מהווים עסקה במקרקעין ואינם חייבים במס רכישה. בעקבות זאת, נקבע כי רשויות המס יחזירו לרוכשים את הכספים ששילמו.