פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מחשב לא לכל ילד

      לקראת שנת הלימודים נדרשים הורים רבים לרכוש לילדיהם מחשבים ניידים. אפרים דוידי חושב על מדינות שידעו תוך שנים מועטות לספק לכל ילד מחשב בעוד שבארץ רק מפזרים הבטחות

      בעיצומן של ההכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים בעוד מספר ימים, נדהמו הורים רבים ברחבי הארץ כי הם נדרשו לצייד את ילדיהם במחשב נייד. הם לא התבקשו לרכוש מחשב נייד. הם חויבו לרכוש את המחשב. הילדים אמורים להגיע ביום הראשון של הלימודים ובילקוטיהם: שוקו, מחברות, כריך גבינה, כמה עפרונות ו... לפטופ.

      כמובן שעבור ההורים הנדרשים לרכוש מחשב עבור ילדיהם מדובר בנטל כלכלי לא מבוטל. אין בנמצא הורה שיתנגד לכך שילדיו ילמדו את רזי המחשב או שיסרב לעשות שימוש במחשב לצרכי חינוך. אבל לרכוש מחשב? ואם הוא נגנב בהפסקה? ואם הוא נופל בדרך לבית הספר? ילדה בת 7 מסוגלת לצעוד כל הדרך מביתה לבית הספר ובילקוטה מחשב השוקל כמה קילוגרמים? ומה עם ההורים שלא יכולים לרכוש מחשב... הרי הם בקושי מסוגלים לרכוש מזון ולשלם את המשכנתא? מחשב לכל ילד... ובכפיה?

      בשנת 1996 נתן ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, חסות לפרויקט "מחשב לכל ילד". המחשבה שעמדה בבסיס ההחלטה, גם שהיה בה שמץ של ספין פוליטי, היתה שבעידן המידע יכולת השימוש במחשב היא מרכזית ביכולת ההשתכרות העתידית של כל עובד. וכמובן, שזה נכון. מה שלא נכון, הוא שהפרויקט לא קודם באחריות הממשלה, אלא (וכדרכו של ביבי) "כוחות השוק" הם אלה שאמורים לדאוג למימושו.

      ביבי הבטיח לפני 15 שנה (עשור וחצי!) "מחשב לכל ילד". בינתיים העמותה העומדת מאחורי היוזמה הפיצה, על פי המידע שהיא מוסרת, כ-40 אלף מחשבים. האם זה הרבה או מעט? בישראל יותר מ-2 מיליון תלמידים. כך בקצב הזה, יתר 1.960.000 התלמידים אמורים לקבל את המחשב שלהם בעוד כ-300 עד 400 שנה. קרל מרקס כתב במאה ה-19 ש"ההיסטוריה חוזרת פעם כפארסה ופעם כטרגדיה". תכנית מחשב לכל ילד של ביבי הייתה פארסה. עכשיו הגיעה הטרגדיה של ההורים הנדרשים לרכוש מחשב במיטב כספם.

      היה היה, במדינה רחוקה מאוד

      האם אפשר אחרת? היה היה מדינה רחוקה מאוד וענייה. במדינה זו, אורוגואי שבדרום אמריקה, בדיוק לפני שנה הסתיים מבצע חלוקת מחשב לכל ילד. אורגואי מדינה ענייה – אף בקנה מידה ישראלי. התוצר לנפש של ישראל היה אשתקד כ-28 אלף דולר ושל אורוגואי רק כ-13 אלף, פחות מחצי. אבל ממשלת ה"חזית הרחבה", ממשלת השמאל השולטת באורוגאי מאז 2004, הבטיחה במערכת הבחירות להעניק מחשב לכל ילד. והיא גם קיימה. לצורך זה הקדישה מדי שנה 5% מתקציב החינוך לצורך מחשוב מערכת החינוך וכעבור מספר שנים אכן כל ילדי המדינה (ומוריה) צוידו במחשבים מהדור החדש. מדובר בכ-400 אלף מחשבים – כולל מכשירים מיוחדים לכבדי ראיה או כבדי שמיעה ולבעלי לקויות שונות.

      אבל אלה לא סתם מחשבים. אלה מחשבים שהוזמנו במיוחד על ידי הממשלה במחיר של כ-260 דולר "החתיכה" – כולל שירות תיקונים וחלקי חילוף. במחשבים הותקנו מערכות הפעלה בקוד פתוח – לינוקס. וכך הממשלה שברה את התלות בחברת הענק האמריקאית "מיקרוסופט". את שירותי התיקונים ניתנים בסדנאות שהוקמו על ידי הממשלה ובהן מועסקים מובטלים לשעבר שעברו הסבה מקצועית. התקשורת נעשית באמצעות חברת התקשורת הממלכתית, שבאורוגואי ובעקבות משאל עם, לא הופרטה.

      המחשב החינוכי שוקל לא יותר מ-2.5 ק"ג, באמצעותו ניתן לצייר, לצלם, לערוך צילומים ואף לערוך סרטים. הוא מונע הכניסה לאתרים פורנוגרפיים; והכי חשוב: הוא ניתן חינם אין-כסף לכל ילד שנרשם בחינוך היסודי. היחידים שנדרשו לשלם עבור המחשב, הם הוריהם של הילדים הלומדים במוסדות החינוך הפרטיים – שלרוב הם בעלי אמצעים.

      *ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית www.sea.org.il