פעם אפשר היה להגיד "תדליק את החשמל", או "תכבה אותו", כי האסוציאציה הראשונה של חשמל הייתה אור. אלא שבימים אלה חשמל הוא אוויר לנשימה; הוא היכולת להוריד את כמות אדי המים שבאוויר, לצנן אותו ולאפשר לנו לחזור לתפקוד נורמלי. תארו לכם את החיים בימים אלה בלי מזגן. לא במרכז הארץ, בדרום. נשמע נורא? תארו לכם את החיים בדרום מצרים בלי חשמל בכלל, גם לא מאוורר.
ובכן, מיליוני אנשים לא נדרשו לדמיון כלל והעבירו השבוע ימי צום ארוכים ללא חשמל. כמובן שעיתוני האופוזיציה שם קפצו על המציאה והשמיצו את הנשיא מובארק וממשלתו על-כך שמצרים מוכרת גז לישראל. הם תלו את הפסקות החשמל היזומות במכירה הזו והפליגו בדמיון הערבי הידוע לסיפורים על הצורך של מצרים לרכוש את הגז בחזרה מישראל במחיר הגבוה פי 7 מהמחיר בו מצרים מכרה אותו לישראל. המונים קנו את הכותרות האלה בשקיקה וגם בישראל היה כבר מי שחשב על ההשפעות החיוביות של הסיבוב היפה הזה על הכלכלה המסכנה של שכנינו.
מעניין שממשלת מצרים לא התייחסה לפרסומים האלה ולא הכחישה את הידיעות על האפשרות המופרכת של קניית גז מישראל. מי שעקב אחרי השתלשלות הפרסומים שם יכול היה לנחש למה. גם אם בניהול אנרגיה מצרים חלשה, הרי שבניהול התקשורת יש לנו מה ללמוד מהם. מובארק דאג שהעיתונאים הלא אחראיים יינזפו, גם עיתונאי האופוזיציה. איכשהו העיתונים ירדו מהעלילות האלה ואף הפסיקו לדבר על ישראל. מנגד, מובארק החל לחפש לו שרים חדשים לנפט ולחשמל. למה להגיב במילים אם אפשר לעשות מעשים?
אז למה מובארק שותק? כי בכל פרסום מגמתי ורע ככל שיהיה ניתן למצוא גם טוב. כנראה שמובארק הבין שעדיף שיחשבו שהבעיה היא רק מחסור רגעי בגז. זה גם בכלל לא רע לו שיחשבו שהבעיה היא ההתחייבות המצרית, בת ה-30 שנים, למכור גז לציונים. הרי האלטרנטיבה גרועה עוד יותר, והיא גם במקרה נכונה: יכולת ייצור החשמל במצרים לקויה, יכולת הובלת החשמל מוגבלת והתשתיות בכלל לא מתאימות בשום צורה למספר התושבים שם. הרעש התקשורתי, שיצא מגבולות מצרים, על הפסקות החשמל היזומות, נוצר רק בשל העובדה שהיא כללה גם את השכונות הטובות בקהיר. שכן יותר מעשרה מיליון תושבים במצרים היו שמחים לחוות הפסקת חשמל, אלא שאין להם בית, אין להם מקור מים זורמים ואין להם חשמל בכלל.
ומדוע אנחנו לא שומעים על הפסקות חשמל ביתר המדינות השכנות לנו? האם ירדן מצליחה לתת מענה לביקושים, למרות שמצרים הפסיקה למכור לה חשמל? האם בסוריה מצליחים לספק חשמל לתושבים? כמובן שלא! לעשרות מיליוני אזרחים של המדינות השכנות לנו חשמל נחשב מותרות. הם משוועים למים זורמים, אך נאלצים להסתפק באספקה מדודה ממשאיות, ומשאיבה עצמית ממקורות מים מפוקפקים.
איך כל זה קשור אלינו?
באירופה, בארה"ב ובאסיה, כבר מזמן מנהלים משק חשמל גלובלי. גם במזרח התיכון רשת החשמל פורצת מספר גבולות. אילו היה שלום אמיתי בינינו לבין מצרים וירדן, ולא רק שלום פורמלי, היה מקום לבנות תחנות כוח משותפות. יש יתרון גדול למדינות החולקות את מקורות האנרגיה שלהן. ניתן לנצל טוב יותר את הרזרבות ולנהל רשת חשמל משוכללת המטיבה עם כל הצרכנים.
לא רק השכנים שלנו אשמים במצב הבעייתי מאוד של משק החשמל באזור. מפחיד עד כמה אנחנו שאננים. חברת החשמל יוצאת מדי יום בהודעות על שבירת שיאי ביקוש ואנחנו עדיין לא מבינים שאנחנו ניצבים בפני בעיה אקוטית שמאיימת על הכלכלה בכלל, על רמת-החיים שלנו, על איכות החיים שלנו, על המשך ההתפתחות. כיצד יראו החיים בארץ אחרי שחברת החשמל תודיע שהיא נאלצת להפסיק את החשמל מדי פעם כדי שהרשת לא תקרוס? אפשר כבר לדמיין את הדיונים בכנסת על האזורים שחברת החשמל תורשה להפסיק בהם את החשמל לשעות מסוימות. נצטרך להחליט בין חשמל למפעלים לבין חשמל למוסדות ולבתים. נצטרך לבדוק שאין אפליה בין הפסקות חשמל לישובים ערביים, לבין הפסקות בישובים יהודים; כשנגיע למצב הזה למגזרים עם ייצוג הולם בכנסת כנראה שתהיה הגנה טובה יותר מפני הפסקות חשמל.
נשמע לכם פנטסטי? לפי המצב כיום, הסיכוי שהמצב הזה יגיע עולה על הסיכוי שחברת החשמל תצליח לעמוד בכל הביקושים. למעשה, חברת החשמל כבר היום לא עומדת בכל הביקושים, ולפי הודעותיה העובדה שלא היו הפסקות חשמל יזומות בשבועות האחרונים נבעה מכך שיש לחברה הסדרים על מספר צרכנים גדולים, המאפשרים לה לדרוש מהם להפסיק את הצריכה, או לעבוד לייצור בגנראטורים שלהם. שיא הביקושים שנרשם בימים האחרונים עומד על 11,530 מגה ואט, כשיכולת הייצור של חברת החשמל מסתכמת ב-10,600 מגה ואט בלבד!
שר התשתיות הלאומיות, עוזי לנדאו, עושה ככל יכולתו לקדם ייצור חשמל פרטי, כפי שהחליטו מספר ממשלות, אך אף אחת מהן לא הצליחה להוציא אל הפועל. לפני יותר מעשור נקבע ש-20% מייצור החשמל יעבור ליצרנים פרטיים, שימכרו את החשמל לחברת החשמל וגם ישירות לצרכנים גדולים. אבל, כאמור, הביצוע של ההחלטה הזו מתבצע בעצלתיים.
אילו הייתי יועץ של חברת החשמל, הייתי מציע להם לטרפד את ההחלטה הזו של הממשלה. הייתי מציע להם להצהיר על עמדה חיובית, אך לעשות כל דבר אפשרי כדי למנוע את מימושה. למה? מכיוון שכל עוד יכולת היצור במדינה צמודה לרמת הביקושים, הפרטת משק החשמל הופכת לבעייתית עד בלתי אפשרית. הרי אם יפריטו את חברת החשמל מחר בבוקר, מחירי החשמל חייבים לזנק באופן משמעותי. למה? כי בשוק נורמלי המחיר נקבע כפונקציה של הביקוש וההיצע.
לכן, הפרטת משק החשמל תביא לזינוק במחירים, אך בהמשך היא תביא בהכרח להגדלת כושר הייצור שתביא לירידת מחירים עד לשיווי משקל שיהיה קרוב מאוד לעלות הייצור. כך קרה עם פתיחת שוק הטלפוניה, עם פתיחת שוק הסלולר ועוד. לכן, אם יכולת הייצור של משק החשמל הישראלי תגדל ברור שיהיה ניתן להוזיל מחירים. יצרנים פרטיים אדישים למתיחות הפוליטית בין ישראל למצרים וירדן, הם עשויים להסתפק בשלום הפורמלי וגם לחתום על שיתופי פעולה בין מדיניים, שכיום פוליטיקאים לא יכולים לעשות.