מה היחסים בין השופטים? הם חברים?
"בית המשפט העליון הוא כמו תשע פירמות עורכי דין קטנות. כל אחד מהשופטים עובד לבד. אין ביניהם אינטראקציות משמעותיות. הם נפגשים פעמיים בשבוע לישיבות עבודה ומעבירים מזכרים זה לזה כדי לגבש את דעתם. הם לא ממש נכנסים זה ללשכתו של זה לביקור".
לעומת בית המשפט העליון בישראל, מקבילו האמריקאי נגיש הרבה יותר: "כל מה שעושים בבית המשפט גלוי לציבור. על כל דעה חתום מישהו. בקונגרס יכולות אג'נדות שלמות להיעלם, ואינך יודע למה. אתה עשוי לחשוב שלא ברור כיצד מתקבלות ההחלטות בעליון, אבל הכל גלוי וכתוב - ועל כל דעה חותם שופט".
כמובן שהאינטרנט מגביר את הנגישות. "כשהתחלתי לסקר את בית המשפט, יכולת לקבל פרוטוקול של דיון רק אחרי שבועיים. כיום אפשר לראות את הכל באינטרנט כבר באותו יום. למעשה, כל המדינה יכולה לקרוא את פרוטוקול בית המשפט ולדעת מיד מה אמר וחשב כל שופט על התיק".
חורגת מהכללים
תדמיתה של גרינהאוס נפגמה קמעה ב-2006, כשנשאה הרצאה בפני בוגרי קולג' רדקליף באוניברסיטת הרווארד, ונתנה ביטוי חופשי לעמדותיה הפוליטיות - רבות מהן בסוגיות שבהן עסק בית המשפט העליון באותה עת, שאותן סיקרה בחודשים שלפני ואחרי אותה הרצאה.
בהרצאה מתחה גרינהאוס, בעצמה בוגרת הקולג' היוקרתי, ביקורת חריפה נגד התנהלות ארה"ב בעירק והיחס לשבויים ולעצורים במחנה גואנטנמו, ודיברה אף על "המתקפה הממושכת על חירויות הרבייה של נשים וההשתלטות של פונדמנטליזם דתי על מדיניות ציבורית".
חלקים מהנאום צוטטו בערוץ הרדיו הממלכתי npr, אחד מערוצי החדשות הפופולריים בארה"ב, תוך ביקורת חריפה על חריגתה מהקוד האתי הנהוג ב"ניו יורק טיימס" ובעיתונים מבוססים רבים אחרים בארה"ב, המכתיבים כי עיתונאים לא יביעו עמדותיהם הפוליטיות בפומבי, בייחוד לא בנושאים שאותם הם מסקרים. תכתיבים אלה נובעים מהתפישה המקובלת כי על עיתונאים להקפיד על דיווח אובייקטיבי, ולא לערב את עמדותיהם האישיות בסיקור.
עורכי "ניו יורק טיימס" לא התרגשו. לא היתה זאת הפעם הראשונה שבה חרגה גרינהאוס מכללים אלה. ב-1989 היא השתתפה בהפגנה על זכותן של נשים לעשות הפלה, צעד שספג גם הוא ביקורת והוביל את העיתון לפרסם ידיעה בעניין תוך שהוא מודיע כי גרינהאוס "מכירה בטעותה ומקבלת על עצמה את מדיניות העיתון".
לאחר שעלו נגדה טענות בנוגע לדברים שאמרה בקולג' רדלקיף, הסבירה גרינהאוס כי ראתה בנאום לחבריה הבוגרים "חובה לדבר מהלב". לדבריה, כל יתר נאומיה והרצאותיה מוקדשים לתיאור בית המשפט העליון ולניתוח פעולותיו.
כיום, בטור שלה ב"ניו יורק טיימס" שבו היא כותבת כפרשנית ולא כעיתונאית האחראית לסיקור בית המשפט, יכולה גרינהאוס לתת ביטוי חופשי לעמדותיה. היא לא היססה לצאת באחרונה נגד ניסיונה של מדינת אריזונה להפעיל כוח משטרתי מוגבר לאכיפת בעיית ההגירה הבלתי חוקית אל תוך ארה"ב, או לתקוף את בית המשפט על הפרה של מדיניותו הקודמת בנוגע לאפליה גזעית ומגדרית בעבודה. בהרצאה לסטודנטים באוניברסיטת קורנל, הזהירה גרינהאוס מפני בלבול בין "עובדות" ל"אמת".
היא אף התייחסה לטענות נגד ההטיה הפוליטית של אמצעי התקשורת מהזרם המרכזי, "ניו יורק טיימס" ביניהם, החוששים יותר מכל מטענות כי אינם אובייקטיביים. "אני חושבת שבאווירה הפוליטית הנוכחית, תקשורת המיינסטרים נמצאת במגננה. הם פשוט פוחדים שמישהו יטען כי הם מוטים. אלא אם מדובר בפוקס ניוז, שאינם פוחדים מכך", היא אמרה.
הראיון עם גרינהאוס, יהודייה קונסרווטיבית, התקיים בזמן ביקורה בישראל; זהו אחד מבין ביקורים רבים שלה כאן בשנים האחרונות, עם בעלה היהודי ועם בתה. בביקור הנוכחי השתתפה גרינהאוס ביום עיון משותף של פרקליטות המדינה ועיתונאים מכל אמצעי התקשורת באוניברסיטת בר אילן, שהתקיים ביוזמתה של הכתבת המשפטית של קול ישראל, ד"ר ענת פלג.
בזמן ביקורה של גרינהאוס בישראל עדיין הידהדה הביקורת החריפה שספג בג"ץ, ששלח למאסר את ההורים החרדים מעמנואל שסירבו שבנותיהם ילמדו בכיתה עם ילדות ספרדיות. גרינהאוס חושבת שהאופן שבו בית המשפט העליון בישראל מתייחס לענייני דת ומדינה נכון וראוי יותר מהדרך שנוקט בית המשפט העליון האמריקאי.
"רבות מהמחלוקות בענייני דת ומדינה נפתרות בארה"ב במה שאני הייתי מגדירה חוסר יושרה אינטלקטואלית", היא אומרת. "למשל, בית המשפט העליון קבע שחנוכה הוא המקבילה היהודית לחג המולד, בפסק דין שאישר להציב חנוכייה במקום שמצוי בבעלות ציבורית. מגוחך לחשוב שבית המשפט, שכולו היה מורכב אז משופטים נוצרים, יקבע שחנוכה הוא המקבילה היהודית של חג המולד".
גרינהאוס מסבירה כי סוגיות דת ומדינה מוגדרות בישראל באופן גלוי יותר מאשר בארה"ב, שבה הן מעורפלות. היא מציגה כדוגמה את הדיון בסוגיה אם מותר מבחינה חוקתית להציב צלב גדול בגבעה בדרום קליפורניה, על אדמה השייכת לממשל הפדרלי. בית המשפט בערכאה נמוכה קבע שזה פוגע בהפרדת הדת מהמדינה. הקונגרס העביר חוק שקבע שפיסת האדמה הקטנה שעליה עמד הצלב תועבר לגורם פרטי, כך שהוא לא יעמוד על אדמת ממשלה, ובית המשפט העליון אישר זאת.
"השופט אנטונין סקאליה שאל: 'מה הבעיה? יש צלבים גם בבתי הקברות הצבאיים'. עורך הדין שייצג את העותרים נגד החוק, שהוא במקרה יהודי, הגיב ואמר 'כבוד השופט, אף חייל יהודי אינו קבור מתחת לצלב בבתי הקברות האלה'. אבל השופט סקאליה לא הבין בכלל על מה הוא מדבר ובית המשפט העליון אישר את הפתרון הזה".
ההצגה הכי טובה בעיר
גרינהאוס נולדה ב-1947 בעיר ניו יורק, וגדלה בקוניטקט, שם גם סיימה את לימודי התואר הראשון שלה במשפטים, בקולג' רדקליף. בזמן לימודיה ערכה את עיתון "הרווארד קרימסון" ודיווחה על ענייני הרווארד באחד העיתונים המקומיים של בוסטון. עם זאת, לאחר סיום התואר הראשון שלה בהצטיינות יתרה, סירבו עיתוני בוסטון לקבל אשה לשורותיהם.
גרינהאוס החלה לעבוד ב"ניו יורק טיימס" ב-1968 ומילאה כמה תפקידים שונים. לאחר הפסקה לצורך השלמת תואר שני במשפטים באוניברסיטת ייל, היא חזרה לעיתון ככתבת בית המשפט העליון. היא החזיקה בתפקיד בין 1978 ל-2008, פרט לשנתיים באמצע שנות ה-80, שבהן היתה בחופשת לידה ולאחריה שימשה ככתבת הקונגרס.
ב-2008 פרשה גרינהאוס מה"ניו יורק טיימס", לאחר שהעיתון ביצע קיצוצים, והציע ל-100 מעובדיו פרישה מוקדמת. גרינהאוס סיפרה בראיון לעיתון "ניו יורק אובזרוור", כי היא קיבלה כ-300 אלף דולר - שכללו שכר לשנתיים ובונוס, הצעה מפתה במיוחד בהתחשב בכוונתה לפרוש תוך שלוש שנים ממילא. היא ממשיכה לכתוב טור דו שבועי ב"ניו יורק טיימס", להרצות ולפרסם מאמרים בכתבי עת אקדמיים, ומשמשת כעיתונאית מרצה בבית הספר למשפטים של ייל.
הקריירה ארוכת השנים של גרינהאוס סיפקה לה אפשרות לסקר לא מעט תיקים מהותיים בהיסטוריה העכשווית של ארה"ב. מכיוון שבית המשפט העליון בארה"ב בוחר את התיקים שבהם הוא עוסק מדי שנה, תחום הסיקור שלה חופף פעמים רבות לעניינים המסעירים את דעת הקהל.
היא סיקרה כמה פעמים את שאלת ההפלות החוקיות, שלא מפסיקה לעורר מחלוקות בארה"ב ומוצאת את דרכה שוב ושוב לבית המשפט העליון. כך גם זכויות מגדריות וזכויות זוגות חד מיניים; שימוש בעינויים ובשיטות חקירה שונות; ומספר לא קטן של חוקים שנויים במחלוקת - הן במדינות השונות והן בממשל הפדרלי.
הראיון עם גרינהאוס התקיים בזמן שבוושינגטון התנהל בפני הקונגרס הליך השימוע הפומבי של פרופ' אלנה קייגן, המועמדת שהציע נשיא ארה"ב ברק אובמה לכס שיפוט בבית המשפט העליון. בישראל מתמנים השופטים לבית המשפט העליון בעסקות שנרקחות בוועדה הפוליטית-מקצועית למינוי שופטים, שבראשה עומדים שר המשפטים ונשיאת בית המשפט עליון. בארה"ב, לעומת זאת, הנשיא הוא זה שמציע את המועמד, והוא עומד מיד לשימוע פומבי בפני הקונגרס - שאמור לאשר את המינוי.
הליך השימוע של מועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון בפני הקונגרס הוא ההצגה הכי טובה בעיר. זאת ההזדמנות של הנבחרים לבחון את מי שעתידים לשבת על כס השיפוט כדי להבטיח שהכיסא הזה ישקף תפישת עולם מסוימת. איזו תפישת עולם? תלוי מי הנשיא הממנה ואיזה רוב יש בקונגרס.
השימוע של קייגן אמור היה להיות אירוע מעניין במיוחד, כי היא נחשדה בנטייה לאקטיביזם שיפוטי (פרשנות משפטית יצירתית ורחבה של החוק) לאחר שהצהירה פעם כי היא מעריצה את אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס ומי שנחשב לשופט שהוביל את האקטיביזם השיפוטי בבית המשפט העליון בישראל.
"הליך השימוע הוא הזדמנות מפוספסת פעם אחר פעם", מגדירה גרינהאוס את הליך המינוי הפומבי, שרבים קוראים לאמצו בישראל. "המועמדים לא אומרים מה באמת דעתם. הם תמיד אומרים שהחוק הוא ברור ושהם רק מיישמים את החוק.
"זה לא נכון. אם החוק כל כך ברור, אף נושא לא היה מגיע לבית המשפט. הליך השימוע יכול היה להיות הזדמנות חינוכית אמיתית, אבל למעשה זה מופע תיאטרלי".
אחת ההחלטות המסעירות ביותר שסיקרה גרינהאוס היתה פסיקת בית המשפט העליון ב-2000, להפסיק את ספירת הקולות החוזרת בבחירות לנשיאות ארה"ב בפלורידה - החלטה שלמעשה העניקה לג'ורג' וו. בוש את הנשיאות על פני אל גור. גרינהאוס מספרת כי ההחלטה ניתנה בשעה כה מאוחרת, עד שנותרה לה רבע שעה בלבד לכתוב את הידיעה ולעמוד במועד סגירת העיתון.
למרות ההכרעה הפוליטית הברורה, גרינהאוס אומרת כי האמון הציבורי בבית המשפט העליון לא נפגע. "מחקרים שבדקו מה קרה לבית המשפט העליון האמריקאי לאחר שהתערב והכריע במשפט של בוש נגד גור, מצאו שהוא לא נפגע באופן משמעותי. אולי זה מפני שהציבור האמריקאי מצפה שבית המשפט העליון יתערב בעניינים פוליטיים. גם הליך המינוי של שופטים מערב הרבה פוליטיקה. אולי דווקא המגבלות שיש לנו על זכות העמידה - תנאי הסף להגיש תביעה, שמגבילה את התיקים שמגיעים לדיון - הן דבר טוב, כי חלק גדול יותר מהמחלוקות צריכות להיפתר על ידי בית המחוקקים".
קצת מפתיע שאת אומרת זאת בהתחשב בעמדותיך הליברליות. את בטוחה בכך?
"לא, אני לא בטוחה".
נשיא עם אג'נדה
בתקופה של משבר כלכלי חמור יש לבית המשפט העליון תפקיד משמעותי. כשפרנקלין דלנו רוזוולט מונה לנשיא ארה"ב, היתה המדינה שרויה במיתון קשה בעקבות המשבר הכלכלי של 1929. רוזוולט הגה את הניו דיל, שחייב חקיקה ששינתה את פני הכלכלה האמריקאית. בית המשפט העליון השמרני ביטל לא מעט חוקים ובלם את הרפורמות עד שרוזוולט איים לשנות את פניו בשורה של מינויים.
מנגד, העובדה שהשופטים בארה"ב מוצעים על ידי הנשיא המכהן אך מתמנים לכל ימי חייהם יכולה להכתיב את יחסו של בית המשפט לרפורמות הפוליטיות של הנשיאים הבאים. הנשיא המכהן של בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס, מונה על ידי ג'ורג' בוש לאחר מותו של הנשיא הקודם, וויליאם רנקוויסט. שניהם מייצגים את ארה"ב השמרנית, אך רנקוויסט נחשב למצדד בחיזוק הממשל המקומי במדינות ארה"ב על פני הממשל הפדרלי. רוברטס הוא איש הממשל הפדרלי ברמ"ח אבריו.
ב-2005 היה אובמה אחד מ-22 סנאטורים דמוקרטים שהצביעו נגד מינויו של רוברטס לכהונת נשיא העליון. אובמה אמר אז כי רוברטס הוא משפטן מבריק אך "הפילוסופיה הפוליטית שלו מטרידה, והוא השתמש לעתים קרובות מדי בכישוריו באופן ששירת את החזקים נגד החלשים". רוברטס נבחר, ובינואר 2009 מצא את עצמו משביע את אובמה כנשיא הנכנס על התנ"ך ששימש פעם את אברהם לינקולן.
לאובמה יש בקנה לא מעט רפורמות ליברליות-דמוקרטיות, אך בית משפט עליון עם נטייה שמרנית-רפובליקנית יכול לסכל אותן. גרינהאוס לא רואה את זה קורה. "אופתע מאוד אם בית המשפט העליון הזה יעשה משהו כדי לבלום את הממשל הפדרלי במאבק להשתקם מהמשבר הכלכלי. גם השופט סמואל אליטו, שהחליף את סנדרה די אוקונור, הוא ברוחו יציר הממשל הפדרלי. לכן בכל תיק שיעמיד למבחן את המדיניות הכלכלית של הממשלה - הסיכוי של הממשל להפסיד הוא קטן".
כדוגמה מציגה גרינהאוס פסק דין שעסק בטענה כי הגוף המפקח על פירמות רואי החשבון בארה"ב (pcaob) נוטל סמכויות רבות מדי מהממשל הפדרלי. בית המשפט העליון קבע שאכן זה המצב, והעצים את כוחו של הממשל בפיקוח על שוק ההון. לדברי גרינהאוס, "ידהים אותי לחלוטין אם עתירות נגד חוק ביטוח הבריאות של אובמה יתקבלו. אני בטוחה שג'ון רוברטס מודע למעמדו בהיסטוריה, והוא לא ירצה להיזכר כמי שביטל את הרפורמות החוקיות הכי חשובות בתקופתו".
האם יש לנשיאי בתי משפט אג'נדה?
"כן. הייתי אומרת למשל שלרוברטס יש אג'נדה".
אם נשיא העליון יודע שהוא יכהן בתפקיד 20 שנה, הוא יכול לקדם שינוי חברתי?
"בהחלט, בתנאי שיש לו רוב בבית המשפט. אם הכהונה של הנשיא נמשכת זמן ארוך מספיק, יש סיכוי שיתמזל מזלו והוא יעמוד בראש הרכב שיאפשר לו לקדם את האג'נדה שלו.
"חלק מהאג'נדה של הנשיא הקודם, רנקוויסט, היה לחזק את מעמד המדינות לעומת מעמד הממשל הפדרלי. הוא מונה ב-1986, אבל רק ב-1991 מונה לבית המשפט השופט השמרן קלרנס תומאס - ורנקוויסט קיבל את הרוב שהיה דרוש לו. אני לא חושבת שלרוברטס יש עניין באג'נדה הזו. אני חושבת שהוא היה רוצה לשנות את הפסיקה בעניינים כמו גזענות, דת וזכות העמידה".
רוברטס היה רוצה להגביל את זכות העמידה? הרי זו הגבלה של הגישה לבית המשפט וצמצום כוחו. ממילא בית המשפט העליון שומע לא יותר מכמה עשרות תיקים בשנה. מה ההיגיון בכך?
"בזמנו עתרו נגד בית המשפט בעניין ההתחממות הגלובלית. אדם יחיד לא יכול לעתור בעניין כזה, כי הוא לכאורה לא נפגע ממנו באופן ישיר. מדינת מסצ'וסטס עתרה נגד הממשל הפדרלי על כך שלא פעל נגד ההתחממות הגלובלית, בטענה שיש לה זכות עמידה כמדינה מפני שהמסת הקרחונים בקטבים תביא לעליית מפלס המים שיציפו את המדינה, והיא תיפגע מכך שהממשל אינו עושה דבר.
"בית המשפט העליון הכיר בזכות העמידה הזו, אף על פי שרוברטס התנגד. העמדה שלו מתקבלת בתחומים אחרים: למשל, בית המשפט העליון מצמצם את היכולת של משלמי מסים לעתור בעניינים הקשורים לשימוש בכספי מסים. גם האפשרות של בעלי מניות לתבוע תאגידים צומצמה על ידי דרישה להראות שיש עילת תביעה מתקבלת על הדעת עוד לפני השלב שבו ניתן לקבל גילוי מסמכים. זה מקשה ביותר".
לינדה גרינהאוס
מרצה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל
גיל: 63
מצב משפחתי: נשואה + 1
מגורים: ניו הייבן, קונטיקט
השכלה: תואר ראשון בממשל מקולג' רדקליף, תואר שני במשפטים מאוניברסיטת ייל
"משלמים לי כדי לכתוב לפי מיטב השיפוט שלי, לא כדי לצטט דעה"
אף שהיא ממשיכה לכתוב מעת לעת ב"ניו יורק טיימס", לינדה גרינהאוס כבר אינה כתבת שטח. אחת הפרווילגיות הגדולות בכך היא העובדה שאינה צריכה להתייחס עוד ליח"צנים, שבעשורים האחרונים מתערבים גם בתחום המשפט.
גרינהאוס השתתפה בכנס באוניברסיטת בר אילן שעסק ביחסים בין הפרקליטות לעיתונות, ודן גם בתפקידם של אנשי יחסי ציבור בליווי מהלכים משפטיים בישראל. "התופעה הזאת גדלה באופן מדהים בתקופה שבה סיקרתי את בית המשפט. מבחינת עורכי הדין, כל עתירה לעליון היא דרך להשיג פרסום", אומרת גרינהאוס.
"אותי זה מעצבן מאוד. יח"צנים מתקשרים אלי כדי שאכתוב על עתירה עוד לפני שהוגשה. אני מסבירה להם שאני לא למכירה. אם אחשוב שהעתירה נכונה והיא תצליח, אז אכתוב עליה, אבל אני בהחלט רואה שכתבים פשוט מפרסמים הודעות לעיתונות. אני לא עושה זאת כי אני חושבת ששילמו לי כדי שאכתוב לפי מיטב השיפוט שלי, ולא שאצטט דעה של מי שמייצג את אחד הצדדים ודעתו בוודאי ברורה".
הצלחת לעצור את שטף המיילים מהיח"צנים?
"לא. תמיד יש מישהו שחושב 'אולי אני אהיה הראשון שהיא תקשיב לו'. מה שאני שונאת במיוחד הוא שיחות הטלפון מהיח"צנים, שאומרים לי 'אני עומד לשלוח לך מייל' ואז שולחים אותו, ומיד אחר כך מתקשרים ושואלים 'האם קיבלת את המייל ששלחתי?'"
צריך ללמוד משפטים כדי לסקר את בית המשפט?
"לא. אני סיקרתי תחומים שלא למדתי עליהם. כמובן שיש עקומת למידה".
אז מה צריך?
"סקרנות ונכונות להשקיע".
בישראל הרבה עורכי דין רוצים להיות עיתונאים.
"התופעה קיימת גם בארה"ב. הרבה סטודנטים חושבים שתואר משפטים הוא תעודה שטוב שתהיה לך. אני חושבת שהעיסוק בפרקטיקה המשפטית פחות מושך סטודנטים, והוא גם פחות רווחי מבעבר. לכן אפילו הסטודנטים הטובים למשפטים ביותר חשים אי ודאות לגבי התחום שבו יעסקו".
האם השכלה משפטית תעזור למישהו לקבל עבודה כעיתונאי?
"אני לא בטוחה, אבל זה לא אומר שתעודת עורך דין היא דבר מיותר. היא נותנת טווח של נוחות. אם לא תוכל להשיג עבודה כעיתונאי אולי תוכל לעבוד במחלקה המשפטית של העיתון או באתר אינטרנט".
פרשנית המשפט של ה"טיימס": "יותר מחלוקות צריכות להיפתר על ידי המחוקקים"
עידו באום ומיכל רמתי
26.8.2010 / 12:19