ביהמ"ש העליון דחה ערעור מיקרודן כנגד הצו הזמני האוסר עליה לעשות שימוש בשם hapraklit.co.il

ביהמ"ש העליון דחה אתמול את ערעורה של חברת מיקרודן מחשבים (1985) ומנהליה, גיא ורן הויטש, כנגד צו המניעה הזמני שהוציא שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב יהודה זפט, האוסר על החברה לעשות בשם hapraklit.co.il כל שימוש.



כזכור, לפני כחודשיים הגישה לשכת עורכי הדין באמצעות עוה"ד יעקב וחנה קלדרון ואבי מונטקיו, תביעה כנגד יאיר בן דוד, מנכ"ל הלשכה לשעבר, שרשם על שמו את שם המתחם Hapraklit.com וחברת מיקרודן, שעל שמה רשום שם המתחם hapraklit.co.il.



בתביעה, ביקשה הלשכה מביהמ"ש לקבוע כי לה זכות השימוש הבלעדית בשמות המתחם Hapraklit.co.il ו-Hapraklit.com, בכל אתר אינטרנט העוסק בתחומי המשפט למיניהם.
לטענתה, לשכת עורכי הדין היא המוציאה לאור, מאז שנת 1943, של ביטאון "הפרקליט" וזהו סימן מסחר המוכר היטב כמשמעותו של המונח בפקודת סימני מסחר.



הלשכה ציינה בתביעה כי כשביקשה לייסד אתרי אינטרנט בשמות המתחם הללו, התברר לה ששמות מתחם אלה נרשמו עוד קודם לכן על שמם של יאיר בן דוד ומיקרודן.



לשכת עורכי הדין טוענת כי הרישום אותו ביצעו המשיבים, נעשה באופן שנשללה ממנה האפשרות לעשות שימוש לגיטימי וטבעי בשם ובמוניטין הרבים שפיתחה במשך עשרות שנים בסימן המסחרי.



במסגרת התביעה, ביקשה הלשכה אף צו מניעה זמני האוסר על בן דוד ומיקרודן להשתמש בסימן המסחר של הלשכה "הפרקליט" או בסימנים דומים כשם מתחם לאתרי אינטרנט. והשופט זפט נעתר לבקשתה.



השופט יהודה זפט ציין, בהחלטתו כי סימן המסחר "הפרקליט" אמנם אינו סימן רשום, אולם יש בסיס מספק לכאורה להוכחת היותו סימן מפורסם שמוכר היטב בקהילת המשפטנים בישראל ומזוהה עם הלשכה.



השופט דחה את הטענה כי מדובר בשם גנרי שאינו ראוי להגנה, מאחר שלמונח פרקליט הגדרה מילונית, ואנשים עושים שימוש במונח זה לתאר את עיסוקם וקבע, כי גם סימן גנרי לא רשום עשוי לזכות בהגנה, כאשר התבסס בתודעת הציבור כבעל זיקה מובהקת לגוף מסוים.



חברת מיקרודן החליטה לערער על רוע הגזירה לבית המשפט העליון. בערעורה טענה החברה כי יש לבטל את הצו שניתן שכן "הפרקליט" הינו שם גנרי, לא רשום, שאינו ראוי להגנה.



עוד טענה מיקרודן כנגד תום ליבה של הלשכה בכך שהיא נקטה בשיהוי ברצונה להגן על השם "הפרקליט" וכי לשם זה אין את המוניטין לו היא טוענת.



בית המשפט דחה את טענות מיקרודן, וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שנימק את החלטתו היטב, באופן שאינו מצדיק מתן רשות ערעור עליה.



"מאחר והחומר הקיים בתיק מהווה את התשתית העובדתית המשפטית המרכזית בתביעה העיקרית, יש להניח כי בית המשפט המחוזי יקבע מועד דיון מוקדם לדיון בתביעה שניהולה אינו מצריך לכאורה זמן רב", קבע העליון בדחותו את הבקשה. ביהמ"ש חייב את מיקרודן לשלם ללשכה הוצאות בסך 10,000 שקל בגין הבקשה.