>> משה בר-ששת נקלע באחרונה לקשיים בהחזר המשכנתא שלקח. בר-ששת רכש לפני 13 שנה דירה בבית שאן, והתחייב למשכנתא למשך 25 שנה. בשנה האחרונה התקשו הוא ואשתו לעמוד בהחזרי המשכנתא לאחר שפוטרו מהעבודה. חוב המשכנתא תפח והלך, ומשה ורעייתו צברו פיגור בהחזר שהגיע ל-20 אלף שקל.
"בעקבות החוב שצברנו העבירו אותנו למחלקה המשפטית של הבנק. ברגע שמגיעים למחלקה המשפטית אין מקום למשא ומתן", מספר בר-ששת. "הם עידכנו אותנו כי תוך שלושה שבועות עלינו לשלם את החוב. אשתי בינתיים מצאה עבודה ולקחה הלוואה משם בהיקף של כ-9,000 שקל. ציפינו, בגלל הנכונות שגילינו והמאמץ שעשינו, שיחזירו אותנו למחלקה הרגילה ולא ימשיכו עם ההליך המשפטי. אבל בבנק נהגו איתנו בקשיחות ודרשו שתוך שבועיים נשלים את יתרת החוב, בסך של 11 אלף שקל.
"איך נוכל להשלים סכום כזה בזמן כל כך קצר, בעיקר לאור המצב הכלכלי הקשה שאליו נקלענו? הסברתי את זה למחלקה המשפטית, ממש התחננתי שייתנו עוד זמן, אבל הם השיבו שאם לא אשלם במועד, הטיפול עובר לעורך דין ושם רק נסתבך יותר - המשכנתא תצבור ריבית והסכום ימשיך לעלות".
2,000 משפחות נזרקות מדי שנה
בני הזוג בר-ששת אינם היחידים שמתקשים לעמוד בהחזרי המשכנתא, וגם אינם היחידים שנתקלים ביחס כזה מצד הבנקים. בישראל חיים כ-100 אלף איש המתקשים בהחזרי המשכנתא, ונמצאים בפיגור תשלומים העולה על שלושה חודשים. מדי שנה אלפי משפחות אינן מצליחות לעמוד בתשלומים ונקלעות לחובות פיגורים - ומדי שנה נזרקות כ-2000 מהן לרחוב.
ב-2002 נחקק חוק הגנה על נוטלי הלוואה לדיור, שמטרתו לסייע ללווים שנקלעו למצוקה. החוק הורה על הקמת ועדה בין-משרדית שמטרתו לסייע ללווים שנקלעו למצוקה, לפני הוצאתם מביתם ומכירת הבית על ידי הבנק. בסמכות הוועדה לפרוס חוב, להוריד ריבית ואף לעצור תשלומים לתקופת חסד. עם זאת, היא מוגבלת אך ורק לטיפול בלווים זכאי משרד השיכון, שמקור ההלוואה שנטלו או חלק ממנה הוא ממשלתי - ולא ללווים שמקור ההלוואה שנטלו כולו פרטי. מ-1987 ועד 2009 נלקחו בישראל 802 אלף הלוואות זכאות - ממוצע של כ-36 אלף הלוואות בממוצע לשנה.
בראש הוועדה עומד כיום נציג משרד האוצר, איתי חוטר, וחבר בה גם נציג משרד הבינוי והשיכון ישראל שוורץ ונציג הבנק המלווה, שממנה גורם מטעמו.
כמה שמעו על קיום הוועדה הזאת, שהיתה יכולה להקל על מצוקתם של אלפי לווים בצרות? לא רבים, ונראה שלא במקרה. מדו"ח שהוציאו עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח בישראל וחיים בר-יעקב, יו"ר התנועה לחיים בכבוד המסייעת זה שש שנים למתקשים בהחזרי משכנתא, בעקבות דיון שהתקיים לפני כמה שבועות בוועדת הכספים של הכנסת עולה כי הבנקים, שתפקידם ליידע את הציבור בדבר קיום הוועדה, אינם עושים זאת. גם עלון שהפיק משרד הבינוי והשיכון, הכולל מידע על הוועדה, אינו מועבר ללווים הנקלעים לפיגור בתשלומים. כך קורה שבפועל, אנשים מגיעים לוועדה בזכות שמועה או בעקבות פנייה לרשויות המקומיות, עובדים סוציאליים או תנועות חברתיות כמו התנועה לחיים בכבוד.
"על הוועדה שמעתי מקרובת משפחה שהיה לה מקרה דומה", ממשיך בר-ששת, "היא הפנתה אותי לתנועה לחיים בכבוד. הבנק שלוחץ ומאיים עלי מתנהג כמו שוק אפור, במקום ליידע אותי על האופציה הזאת".
גם לוסי ובוריס גרנטו שעלו מרוסיה לפני 10 שנים הגיעו אל הוועדה רק לאחר שפנו לתנועה לחיים בכבוד. בני הזוג רכשו דירה באופקים, לקחו משכנתא והסתבכו עם התשלומים. בני הזוג מספרים: "כשקנינו את הבית הכל היה בסדר, שנינו עבדנו במפעלים, המשכורת היתה טובה ואהבנו לראות את הילדים משחקים בחצר. כעת יש לנו חוב פיגורים של למעלה מ-40 אלף שקל, בין היתר בגלל בעיות בריאות של בוריס ובעקבות סגירת המפעל שבו עבדתי. בהמשך, לוסי חלתה במחלה קשה וכך הסתבכנו עם התשלומים. על הוועדה שמענו רק לאחר שחבר המליץ לנו לפנות לתנועה לחיים בכבוד".
90% לא שמעו על הוועדה
"מתוך כלל הפונים לעזרת הרשויות והארגונים החברתיים, קרוב ל-90% כלל לא יודעים על קיומה של הוועדה", אומר בר-יעקב. "אם חלק גדול מאותם המתקשים היו יודעים על קיומה של הוועדה, בוודאי שמספרם היה מצטמצם להפליא. מבחינת החוק, הבנקים מחויבים ליידע על קיומה של אותה הוועדה - וזה מה שאנו מבקשים, שהבנקים יתנהלו על פי החוק".
"המחוקק שהקים את הוועדה רצה ליצור מנגנון שיסייע לאותם המתקשים, אבל לצערי הרב מדי שנה בשנה מספר המתקשים הולך וגדל", אומר עו"ד גן-מור. על פי נתוני משרד הבינוי והשיכון, מדי שנה מטפלת הוועדה בכ-5,000 בקשות, וכ-70% מהן נענות בחיוב. לשם השוואה, ב-2003 הגיע מספר הפניות ל-7,000, ומאז ירד מספר הפניות בהדרגה ל-5,411 ב-2004 ו-1,185 ב-2005.
לטענת ארגונים חברתיים שמטפלים בנושא, קיים ניגוד עניינים מובנה באופן שבו פועלת הוועדה, בשל מעורבות יתר של הבנקים. כך, נציג הבנק המלווה אמור ליידע בדבר הוועדה, אוסף את החומר הרלוונטי, משתתף כנציג בוועדה, שותף בקבלת ההחלטה ולבסוף גם מוציא אותה לפועל. הלווה, לעומת זאת, מנותק לחלוטין מהוועדה, בקושי יודע על קיומה, לא מוזמן אליה, לא מקבל זכות טיעון ולא יכול להציג מסמכים משל עצמו.
כך למשל מספר עו"ד ספיר דוידוב: "לקוחה שלי רצתה להגיע להסדר פריסת חובות עם הבנק כדי למנוע את מימוש צו הפינוי שנשלח לביתה. בפנייתה לוועדת הערר של הוועדה הבין-משרדית הודיעה לה נציגת הבנק שאין לה טעם לפנות כלל לוועדת הערר, שכן ועדה זו נשלטת על ידי הבנק, ובקשתה לא תאושר בכל מקרה".
"לבנק אין אינטרס לסייע ללווים"
בדו"ח של עו"ד גן-מור ובר-יעקב נטען גם כי הוועדות מתנהלות ללא קשר ישיר עם הפונה, שצריך ליצור קשר עם הוועדה דרך הבנק. הבנקים מצדם, לטענת הדו"ח, מערימים לעתים קשיים שונים: "מהמידע שהצטבר עולה כי לא אחת נוספה להחלטת הוועדה הערה מטעם הבנק או מטעם כונס הנכסים בדבר תשלום שכר טרחת עורך דין או מציאת ערבים, שלא היתה כלולה בהחלטה המקורית של הוועדה. הדבר לא רק מהווה מכשול לביצוע החלטות הוועדה, אלא מנוגד לסדרי מינהל תקינים".
לווה שצוטט בדו"ח מעיד: "בפנייתי לבנק לבצע את הסדר הפריסה של הוועדה הבין-משרדית, גילתי שכדי לבצע את ההסדר עלי לשלם כ-5,000 שקל במזומן. לתדהמתי גיליתי שהתשלום הזה לא מופיע בהחלטה המקורית של הוועדה, אלא התווסף על ידי נציג הבנק".
"אנחנו עדים לא רק לכך שאותם הבנקים אינם מיידעים על קיומה של הוועדה, אלא שפקידי בנק בעצם מתנים את הגשת הבקשה לוועדה בהפקדת סכום מזומן של אלפי שקלים. מבחינתם זה כדי להראות רצינות בבקשה של הלווה", מסביר בר-יעקב. "אנחנו יודעים על כך שבנקים קיבלו בקשות אבל לא העבירו אותן, וכן על מקרים של אנשים שמגישים בקשות ומיד לאחר מכן מקבלים הודעות על מינוי כונס נכסים, בעוד שהם נמצאים בהליך התדיינות מול הוועדה.
"בכך נכשלות הוועדות בשלב הביצוע, בעוד שהלווים נדרשים לשלם שכר טרחה גבוה לעורך דין. מדוע זה כך? באיזשהו מקום לבנק אין אינטרס כלכלי לסייע ללווים. הרי הם ירוויחו יותר מצבירת ריביות בפיגורים".
"יש פה בעיה מבנית של ניגוד אינטרסים", ממשיך עו"ד גן-מור. "הלווה נמצא בסכסוך עם הבנק, הוא חייב לו כסף, הוא מפחד מהבנק. אז ללכת ולהגיש את הבקשה באמצעות נציג הבנק זה הרבה פעמים מכשול שמרתיע לווים ומכניס אותם למצב של קיפאון. הגשת הבקשה מחייבת את הלווה להעמיד את עצמו בפני חקירה ולחשוף את הכנסותיו ומצבו האישי. לעתים כרוך הדבר בחשיפת מידע רפואי או דיסקרטי. גילינו", ממשיך עו"ד גן-מור, "כי אחת הסיבות לכך שהוועדה אינה ממלאת את ייעודה היא שמרבית הלווים חשים שלא ניתן לתת בה אמון. הוועדה לא מצטיירת בעיניהם כגוף אובייקטיבי אלא כגוף המוטה לטובת הבנק המלווה".
"אני אישית טיפלתי במשפחות שזרקו אותן מהבית בגלל חוב של 18 אלף שקל בלבד", מסביר אלכס טנצר, פעיל חברתי המעורה בקהילת העולים ממדינות בריה"מ לשעבר. "אחת הבעיות היא שבוועדה לא יושב נציג ציבור, כך שאין מי שייצג את עמדת הלווים.
"לפי חוק בישראל, ועדה צריכה להשיב תוך 60 יום. נתקלתי במקרים בוועדה שלווים קיבלו תשובה תוך 180 יום. כמו כן נתקלתי במקרים שבהם לווים התקשו בהחזרי המשכנתא והתפרנסו מקצבת ביטוח לאומי, אך כלל לא זכו להגיע לדיון בוועדה, כי נפסלו עוד קודם לכן על ידי חוקר שנשלח לבדוק את מצבם.
"כל פסילות הוועדה נובעות מתקציב נמוך מדי המוקצה להפעלתה - תקציב הוועדה לא השתנה בשנים האחרונות ולכן מראש פוסלים יותר אנשים, כי אין כסף לסייע. כיום מחירי הדיור עולים, ורבים מהזוגות הצעירים נאלצים לקחת משכנתא במימון גבוה. אם הוועדה לא תתעשת, ולא ינוסחו סעיפים שתואמים את רוח התקופה, למשל שהוועדה תסייע גם ללווי משכנתאות פרטיות מהבנקים, אנחנו עשויים להיכנס למשבר גדול".
באותו דיון שהתקיים בוועדת הכספים, ואשר בו הוצג הדו"ח, הוחלט כי הוועדה תמשיך ותבחן את הנושא. בין היתר נבחנת אפשרות לשנות סעיפים בחוק ולהתאים את הוועדה למצב כיום. אחת הבעיות בחוק היא שהוועדה מוסמכת לתת פתרון רק ללווים שמקור ההלוואה שנטלו או חלקו הוא ממשלתי. ייתכן שהסדר זה היה טוב בעבר, כשהממשלה היתה מקור מרכזי למשכנתאות, אלא שבעקבות מדיניות ההפרטה בשוק חלה בשנים האחרונות ירידה קיצונית במספר ההלוואות הממשלתיות, וכיום רוב ההלוואות לדיור שנוטלים לווים הן בנקאיות.
"דו"ח לא מקצועי"
יו"ר הוועדה איתי חוטר מסר בתגובה: "לצערנו מדובר בדו"ח לא מקצועי. אף לא אחד ממחברי הדו"ח לא פנה בשאלות ליו"ר הוועדה או טרח להעביר לעיונו את הממצאים או טיוטה כלשהי. פרוטוקולי דיוני הוועדה אינם פומביים מכיוון שהם עוסקים במקרים פרטניים וחלה עליהם צנעת הפרט. באשר לטענה כי קיומה של הוועדה אינו ידוע לציבור, הרי שרק בשנה האחרונה טיפלה הוועדה בכ-5,000 פניות.
"לפי החוק, החובה להודיע ללווים על קיומה של הוועדה המיוחדת מוטלת על הבנקים למשכנתאות. באשר לטענה כי 90% מהפונים לא ידעו על קיומה של הוועדה, נציין כי לא הוצג בפנינו ביסוס כלשהו לנתון זה, והנתון נראה בלתי סביר, בלשון המעטה. גם המקרים שהוצגו בדיון שהתקיים בוועדת הכספים נדונו בוועדה המיוחדת ובוועדת הערר, כל אחד מהם, כמה פעמים. באשר לקריטריונים, ישנם כללים מנחים לפעילות הוועדה שמבוססים על עקרונות סוציו-אקונומיים, בחינת המצב הבריאותי וכו'.
"לא ידוע לנו על כך שהבנקים מציבים חסמים בפני פנייה לוועדה. לבנק אין שיקול דעת אם להעביר את הפנייה לוועדה המיוחדת כאשר רצון הלווה בכך. יתרה מכך, החוק מחייב את הבנקים להודיע ללווה על קיומה של הוועדה. החלטות הוועדה מנומקות ומועברות כלשונן על ידי הבנקים ללווים. גם באתר האינטרנט של משרד הבינוי והשיכון מופיעים ?עשרת הדיברות' ללווים המתקשים בהחזרי הלוואה, הכוללים הסבר על פעילות הוועדה המיוחדת, וגם באתר החשב הכללי ישנו מידע על פעילות הוועדה".
הוועדה הסודית לסיוע בהחזרי המשכנתא
מאת רנית נחום-הלוי
27.8.2010 / 7:08