הבלוקבסטר כבר לא רב מכר

>> קוראים לי נתן, אני בן 34, ויש לי וידוי קטן: אני שוכר סרטים בספריית הבלוקבסטר. כן, אני יודע שעבור חלק מהאנשים אני אדם חריג. "מי הולך לבלוקבסטר?" שואלים אותי כל הזמן הסובבים אותי. "לא חבל על הכסף? תוריד באינטרנט". תאמינו או לא, בשבילי זה לא אותו דבר.

טוב, אתם בטח חושבים שאני נכה טכנולוגית, אבל לא. אולי קצת. כל שיגעון האייפוד, אייפון והמכשירים האחרים לא עושה לי את זה; כל שירותי הדור השלישי נראים לי מיותרים. מי רוצה לראות כדורגל על מסך של מכשיר סלולר?



מעבר לכך, משהו תמיד משך אותי בספריות. פעם היו אלה הספרים בספרייה בבית הספר היסודי. כשהתבגרתי הייתי הולך לספרייה המוסיקלית, שממנה היה ניתן להשאיל דיסקים - בימים שבהם mp3 נשמע כמו שם של יסוד כימי בטבלה המחזורית. המעבר לספריית ההשאלה של סרטי וידיאו ודי.וי.די בגיל 20 היה חלק.



סניף הבלוקבסטר היה לא מעט בעבורי ב-13 השנים האחרונות. אני לא מתבייש להודות שהוא שימש לי מקום מפלט בימים משעממים. יש אנשים שבימי מחלה או חופשה בורחים לים או לסיבוב שופינג בתל אביב - אני הייתי בורח לבלוקבסטר כדי לקחת סרט. אני אוהב להתבונן בעטיפות הסרטים, או לראות את המבחר על המדפים - והכי כיף לי לגלות שהגיעו סרטים חדשים.



השבוע תלו בסניף הבלוקבסטר בקניון חולון שלט בזו הלשון: "הסניף ייסגר ב-26 בספטמבר". אוקיי חשבתי לעצמי, בטח מדובר בספירת מלאי. אז מתי פותחים שוב? כשהמשכתי לקרוא את הדברים, המציאות היתה קשה יותר: "הלקוחות יוכלו למשוך סרטים עד 25 בספטמבר, ויפוצו או יזכו למנוי משודרג בסניפים האחרים".



באותו רגע הרגשתי כאילו עצם נתקעה לי בגרון. כשניסיתי לדלות כמה פרטים מהמוכר, הוא מילמל משהו על כך שהרשת לא הגיעה להסכם עם הקניון, אבל סירב להרחיב. "אז לא יהיה סניף בלוקבסטר בחולון?", הקשיתי. "לא", הוא השיב.



אני לא יודע אם באמת מדובר בסכסוך, אבל אני יודע שלפי דו"חותיה של בעלת השליטה אן.אמ.סי של משה אדרי, שלושה סניפים כבר נסגרו בתקופה האחרונה ועוד ארבעה צפויים להיסגר בקרוב. את פרפורי הגסיסה אפשר היה להרגיש עוד קודם, כשבלוקבסטר איחדה סניפים עם טאואר רקורדס, עוד רשת מתנדנדת. בלוקבסטר דחסה את הסרטים לערימות כדי לפנות מקום לדיסקים. חוסר הסדר הזכיר אולי את הספריות הישנות של פעם, רגע לפני קריסתן בעקבות בואן של הענקיות - בלוקבסטר וענק הווידיאו. גם סניפים של טאואר נסגרו או קוצצו באחרונה.



לצרות של בלוקבסטר וטאואר רקורדס מכנה משותף. פריצת האינטרנט, ובעיקר החינמיות שלו. הטכנולוגיה הזו מאיימת להכניע דבר אחד: את הטכנולוגיה הישנה והיקרה יותר - הדי.וי.די. אבל בנקודת הזמן הזאת, אף שנראה כי האינטרנט כובש את העולם - הוא עדיין רחוקה משלמות. לראות סרט באינטרנט זו חוויה מפוקפקת - צריך להמתין זמן רב עד שהקובץ יורד, איכות הקול והתמונה נמוכה יחסית והמעבר לטלוויזיה הביתית עדיין מסורבל. וזה עוד לפני שהזכרנו את המבוגרים, שלא שולטים ברזי האינטרנט, שנשארים מאחור.



ומה יקרה בעתיד? בשורה התחתונה, סגירת ספריות להשאלת סרטים היא נדבך נוסף בחיסול הדברים שעוד כמה שנים יגידו שהיו פה פעם. טכנולוגיית האינטרנט כנראה תשתפר ותלך, ותביא למחיקת בתי הקולנוע ממרכזי הערים ולסגירת חנויות דיסקים ודי.וי.די. ואולי בעוד 100 שנה כבר ידברו על טכנולוגיה אחרת, זו שתקבור את האינטרנט.