200 קלסרים של קומבינות וקריצות עין

>> פרשת הולילנד, שהסעירה את המדינה במשך חודשים רבים, מתנקזת כיום לתוך 200 ארגזים מלאי נייר. הארגזים האלה כוללים את תיק השחיתות הגדול בתולדות המדינה לכאורה, שבו מעורבים ראש ממשלה לשעבר, ראש עיריית ירושלים לשעבר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, אנשי עסקים, בכירי עיריית ירושלים ומבנה מגורים מפלצתי.

תפוח האדמה הלוהט הזה הועבר בימים האחרונים למגדל שלום בתל אביב, שם שוכנים משרדי פרקליטות מיסוי וכלכלה. שלושה פרקליטים ינברו בחומר ויכריעו את מי להעמיד לדין, אם בכלל, ובגין מה. כדי שיהיה קל לפרקליטים לעבור על החומר, סיכמה המשטרה את הראיות בחמישה קלסרים עבים. במטה הארצי היו מרוצים מהיעילות והמהירות שבה פעלה היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). כל כך מרוצים, שהתקשו להיפרד מהחומר. חוץ מההודעה המפורטת לעיתונות לגבי סעיפי האישום שבהם התבססה "תשתית ראייתית", העביר גם המפכ"ל הודעת ברכה משלו, משל כבר הסתיים התיק בהרשעה מזהירה.



מבלי שהתחדש למעשה דבר, זולת העברה פיסית של חומרי החקירה, הצליחה המשטרה לייצר כותרות מרשימות. זאת באמצעי כפול: שרטוט כתב האישום העתידי דרך סעיפי האישום הפוטנציאליים של כל חשוד, ודרך הזלפת ראיות נוספות שירעננו את הקוראים המשועממים לפני ירידת המסך.



העברת חומר החקירה היא השלב האחרון בפרשת הולילנד שבו לובשי הכחולים יגזרו כותרות. בפעם הבאה, לקראת שימוע או עם הגשת כתב האישום, הבמה תעבור לפרקליטים שמנסחים את כתב האישום. הפרקליטים מלווים את החקירה מיומה הראשון, ואף היו אלה שחתמו על הסכם עד המדינה עם אותה דמות מסתורית שתיחשף במהלך המשפט - ומשום מה, המשטרה אינה מבקשת מבית המשפט להסיר את צו איסור הפרסום על שמו.



בעולם האמיתי, הפרקליטות תבחן אם עדותו של עד המדינה אכן מחזיקה מים אל מול הראיות העצמאיות שהמשטרה התגאתה שהיא מחזיקה בידה: חשודים שהודו בקבלת כסף, פקסים ששוגרו והעתקי קבלות. כמו תמיד במשפט פלילי, הוכחת האשמה מעבר לספק סביר לא תהיה קלה.



כך לדוגמה, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, מודה ששילם מאות אלפי שקלים למתווך מאיר רבין, גיסו של יעקב אפרתי, לשעבר מנהל מינהל מקרקעי ישראל. יש קבלות. דנקנר, זו תהיה תזת ההגנה הבסיסית, יאמר "נתתי כסף ללוביסט רבין שיעזור לי לקדם הפשרת קרקע חקלאית לקרקע למגורים באזור עתלית ואילת". "מה הקשר שלי לאפרתי", יקשה דנקנר. הגישור על פער זה, לפי פרסום ב"הארץ", יהיה דרך מכתב מ-2003 שנמצא בביתו של רבין ועליו חתום אפרתי. במכתב, שנשלח לרבין ממכשיר הפקס של לשכת אפרתי, פורטה החלטת ביניים שהתקבלה במינהל לטובת חברת תעשיות מלח של דנקנר. מיד לאחר מכתב זה שילם דנקנר את שכרו של רבין.



נקודה בעייתית אחרת בהיבט של דנקנר היא שמצד אחד, דנקנר מומלץ לעבירת מתן שוחד; ומצד שני, אפרתי מומלץ "רק" לעבירה של מרמה והפרת אמונים. כפי שאירע במשפט של הקבלן דודי אפל, ניתן להרשיע את המשחד ולא את המשוחד, אך זה לא קל.



גם אם הדרך להרשעה פלילית עוד רחוקה, ב-200 הקלסרים אצורים התוצרים השליליים של הביורוקרטיה הישראלית בתחום הייזום והנדל"ן. מה שהיה מקובל עשרות שנים - קומבינות וקריצות עין - לובש צורה כעורה שבה הדרגים הבכירים ביותר, רק לכאורה כמובן, ניצלו את מעמדם לגריפת רווחים קלים מיזמים שרוצים לבנות - ומהר. אולי הפעם, אחרי הארטילריה שנורית מכל כיוון, נוכל להתחיל לראות את הסוף.