גז מדמיע - ומסוכן

1. יועץ תקשורת אחד, דווקא מההגונים שבהם, התבקש השבוע להתייחס לטענות של שר האוצר יובל שטייניץ על כך שמנסים להטיל אימה על פרופ' איתן ששינסקי, העומד בראש הוועדה לבחינת סוגיית תמלוגי הגז. "ברור שיחפשו עליו כל חומר אפשרי. זה הדבר הראשון שעושים בקמפיין כזה", אמר האיש ואפילו לא ניסה להתנצל על הפרקטיקה המקובלת בענף.

לא ברור אם שר האוצר ערך בדיקה מקדימה על פועלו ועברו של ששינסקי לפני שמינה אותו לעמוד בראש הוועדה, אבל הנה שיעור טוב לפעם הבאה שהשר מתכוון לאיים על אינטרסים עסקיים עצומים: תשאל את הפרופ' התורן שאתה מתכוון למנות אם הוא מוכן לחשיפה שכוללת חיטוט פומבי בעברו - מהרפתקאות נעורים, דרך שמירה בצבא שבה נרדם, סמים שלקח לריאות או לא, פרשיות מיניות, נטיות מיניות, השתייכות לכתות, אמונות, מעידות, פליטות פה, דו"חות חנייה שלא שולמו - הכל. אם הוא מוכן לחשיפה, ואין לו מה להסתיר - הוא האיש שלך.



בעולם שבו חיי אדם נקטלים בגלל מאות שקלים, מהו עברו של אדם או שמו הטוב כאשר אינטרסים בשווי מאות מיליארדי דולרים מונחים על הכף? אם מישהו חיפש ומצא גז בעומק של אלפי מטרים במעמקי הים, לא תהיה לו בעיה לפשפש ולמצוא מידע מביך ומערער על כל אדם. צריך רק לדעת לחפש. צודק שטייניץ כשהוא מזהיר כי השיטה הזאת תרתיע אנשים מלקחת על עצמם תפקידים ציבוריים כאלה. ששינסקי הרי לא אמור לקבל שכר עבור עמלו, אז מדוע לו להסתבך עם טייקונים עשירים?



2. בסופו של דבר, המדינה תגדיל את חלקה בתגליות הגז שנמצאו על ידי יצחק תשובה ונובל אנרג'י במעמקי הים התיכון. שום טיעון משפטי לא יחבל בתוכניתו של שר האוצר להעביר חלק גדול יותר מהתגלית לכיסם של אזרחי ישראל. גם יזמי הגז יודעים זאת.



תשובה ואנשיו אמרו לא פעם ולא פעמיים בשיחות סגורות שאילו שטייניץ היה פונה ליזמים ומבקש מהם להגדיל את חלקה של המדינה, הם היו יכולים למצוא פתרון. תשובה מוכן לפשרה, ומצהיר כי הוא מוכן לתרום חלק נכבד מתמלוגי הגז. אין לו בעיה עם זה. הוא איש עסקים ממולח והוא יודע שבמשא ומתן טוב צריך להשאיר את שני הצדדים מרוצים. אבל הפעם אף אחד לא מנהל אתו משא ומתן - וזה מה שמוציא אותו מדעתו.



שטייניץ בחר בדרך מסודרת יותר. הספיק לו ביקור אחד מיותר במשרדי אי.די.בי כדי להבין שמצופה משר האוצר להיות ממלכתי, לא לרקוח דילים במחשכים, לא לעלות לרגל לאף טייקון - ולנהל מהלך ציבורי תקין, שקוף, עם מתן זכות מלאה לכל הצדדים להשמיע את דעתם. זה מה שמנסה ועדת ששינסקי לעשות כעת. האם ברור שבסופו של דבר הוועדה אמורה להציג מסקנות שתכליתן הגדלת חלקה של המדינה? בהחלט. תהיה מלחמת עולם על המספרים ועל העקרונות, אבל החלק של המדינה יגדל.



יש הבדל בין תמר ללוויתן, הן בפוטנציאל והן בהיקף ההשקעות שנעשו בהם, ולכן ייתכן שתהיה התייחסות שונה לשני המאגרים. במבנה לוויתן ובשטחים סביבו הושקעו עד כה כ-27 מיליון דולר, כאשר פוטנציאל התגלית הוא כ-100 מיליארד דולר. בקידוחי תמר ודלית הושקע סכום גדול בהרבה, של כ-270 מיליון דולר, וכבר אושרו השקעות ברכש ציוד ושירותים בהיקף של כ-800 מיליון דולר. הפוטנציאל של התגלית הוא כ-50 מיליארד דולר.



3. שורה של עקרונות עומדים למבחן בפרשת תמלוגי הגז. השאלה המרכזית, שממנה ייגזרו המסקנות, היא אם יש להגדיל את המס או התמלוגים על קידוחים שבהם כבר בוצעו השקעות. משמע, אם ניתן להחיל רטרואקטיבית משטר מיסוי חדש על תגליות מוכחות.



כאן עומדים בפני ועדת ששינסקי שורה של טיעונים וחוות דעת בעד ונגד, שצריך למצוא את האיזון ביניהם. איך עושים זאת נכון? בפתרונות מדורגים, שמגדילים את חלקה של המדינה ככל שהיקף התגלית רב יותר, בנוסחאות שמביאות בחשבון את הסיכונים שלקחו היזמים על עצמם ומפצות אותם על כך בנדיבות, בשמירת מערכת תמריצים להמשך פיתוח תעשיית הגז הטבעי בישראל, וביצירת ודאות גבוהה למשקיעים בתחום זה לשנים הבאות.



עקרון נוסף, ואולי החשוב מכולם, הוא הכרה של כל הגורמים המעורבים בשוק הגז כי מדובר בתגלית אסטרטגית למדינת ישראל הן מבחינה גיאו-פוליטית (ע"ע איומי לבנון והחיזבאללה הטוענים לבעלות על חלק ממאגרי הגז, או רכישת גז מצרי והשלכותיו המדיניות) והן מבחינה מאקרו-כלכלית. סוגיות המאקרו מורכבות ונוגעות הן לתכנון נכון של משק הגז בישראל בעשורים הקרובים והן לענייני שער חליפין, יבוא ויצוא או מבנה משק החשמל, למשל.



ויש עוד עניין אחד שלא צריך להתעלם ממנו: תגלית אסטרטגית יכולה להיות מנוף לשינויים חברתיים-כלכליים מהותיים במשק הישראלי. בעולם תקציבי שבו הדיון מתמצה בשאלות מהיכן להסיט כמה מאות מיליוני שקלים ולאן, תגליות גז אדירות כאלה יכולות לספק פתרונות להרבה מאוד בעיות. אפשר להסתכל על התגליות האלה כעל ירושה שפתאום נוחתת על משפחה כלשהי. יש כאלה שהירושה החריבה את חייהם ויש כאלה שהשתמשו בה בתבונה וצמחו ממנה.



4. בשלב זה, הוויכוח בנוגע לתמלוגי הגז אינו מתמקד רק בציר שבין שר האוצר לתשובה. הממשלה אינה עשויה מקשה אחת בעניין זה, וגם במגזר העסקי והמשפטי חלוקות הדעות לגבי הלגיטימיות של שינוי משטר המס בשוק הגז. אפילו בלשכת ראש הממשלה יש מי שמצדד בעמדתו של תשובה כי אין להחיל מס רטרואקטיבי על תגליות הגז. זהו נתון חשוב להמשך הדרך, כי בשלב מסוים שטייניץ יזדקק לגיבוי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואין לדעת מי ילחש על אוזנו של נתניהו יותר חזק ברגעי ההכרעה.



שטייניץ העביר השבוע את הדיון בסוגיית הגז מהשאלה אם יעלו או לא יעלו תמלוגים, לשאלת כללי המשחק מצדם של יזמי הגז במאבקם. הוא תיאר את ההכפשות האישיות נגד ששינסקי, ההתנכלויות וההפגנות מול ביתו כפגיעה בדמוקרטיה. שטייניץ אמר כי יש ניסיון לפשפש ולחפש מידע על ששינסקי ומשפחתו וציין כי ראש הוועדה עומד בפני "מסע לחצים בלתי נסבל".



טוב היה עושה שטייניץ אילו היה מפורש יותר ונוקב בשמם של מי שמאיימים על ששינסקי. אם נחצו הגבולות - יש להביא זאת לידיעת הגורמים שאמורים לוודא שגבולות לא ייחצו.



אבל גם ליזמי הגז יש אחריות. לתשובה יש אחריות בראש ובראשונה למשקיעים שלו, שהאמינו בו, ולשותפיו. הוא צריך לנהל מאבק כדי להשיג בעבורם ובעבורו את התוצאות הטובות ביותר. אלא שלתשובה יש גם אחריות על שלל היועצים, עורכי הדין והלוביסטים ששכר לצורך המאבק, כדי שאלה ישמרו על כללי משחק הוגנים ולא יגררו את יזמי הגז למאבק מכוער. מערכת התמריצים שעומדת בפני סוללת היועצים של תשובה היא כזו שיכולה בקלות לגרור את מי מהם לחציית קווים אדומים. תשובה צריך להגיד להם - עד כאן.