משקיעים נוטים להאמין שככל שיהיה בידיהם יותר מידע, כך הם יגיעו להחלטות טובות יותר. ההנחה היא שהדרך הטובה ביותר להכות את השוק היא לדוג מידע שאיש עדיין אינו מכיר.
אך האם מידע מקסימלי באמת עוזר לקבל החלטות השקעה טובות יותר? כלל לא בטוח. המדען סטיבן הוקינג אמר פעם: "האויב הגדול ביותר של הידע הוא לא הבורות, כי אם האשליה שאנו יודעים". לא תמיד יותר מידע פירושו החלטות טובות יותר. כשיש יותר מדי מידע, גם משקיע מיומן עלול לאבד את המיקוד ולהתבלבל.
נניח לדוגמה שאתם מחפשים מידע על מצבנכם הרפואי. מספר המאמרים, הפורומים והבלוגים שתמצאו באינטרנט יהיה ברוב המקרים עצום. גם בחיפוש שטחי תמצאו אינספור דעות לכאן ולכאן, שדווקא יקשו עליכם בקבלת החלטה.
גם הספרות הפסיכולוגית מלמדת שהיכולת להתמודד עם מידע היא מוגבלת. לאחר השלבים הראשונים בחיפוש המידע, המוח האנושי נוטה להתקבע על החלטה. אחר כך, כל פיסת מידע שמושגת משובצת באופן שנועד להגדיל את הביטחון בהחלטה שכבר התקבלה, ולאו דווקא לשנות אותה.
שלושה חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון שערכו מחקר על קבלת החלטות ושימוש במידע, ופירסמו את ממצאיהם במאמר ב-2007, הראו כי מידע רב גורם לעלייה בביטחון העצמי של המחליטים - אך עלול לפגוע בקבלת ההחלטות שלהם.
המשתתפים במחקר היו סטודנטים שהתבקשו לספק תחזיות בנוגע לתוצאות של משחקי כדורסל מליגת האן.בי.איי. כל הנדגמים קיבלו את הסטטיסטיקות של הקבוצות בליגה - כמה משחקים הן ניצחו באותה העונה ומה היתה התוצאה במחצית. למחצית מהנדגמים נאמר שמדובר בקבוצה א' מול קבוצה ב', והמחצית השנייה קיבלה את שמות הקבוצות.
התוצאות הראו כי בקרב המשתתפים שקיבלו את השמות עלתה רמת הביטחון במתן התחזיות. הם האמינו שהידע גם שיפר את תחזיותיהם. עם זאת, נמצא כי ידיעת השמות דווקא הקטינה את הדיוק בניחוש התוצאות. הסטודנטים שקיבלו את השמות נטו להמר על קבוצות מוכרות: הם הסתמכו פחות על הנתונים הסטטיסטיים, ויותר על הדעה המוקדמת שלהם בנוגע לקבוצות.
באותו אופן, כשמשקיעים בוחרים במניה קשה להם לערוך חישוב שמבוסס על סטטיסטיקות ונתונים. הם מושפעים משם החברה, מהמוניטין שלה ושל בעלי השליטה, ממה שכותבים עליה בעיתונים, מהתחזיות שהיא מפרסמת ומה שאומרים עליה האנליסטים. נטייה זו קיימת גם אצל מנהלי השקעות מקצועיים.
משקיעים נוטים גם להעניק משקל יתר לתחזיות של מומחים, לרבות אנליסטים מקצועיים. ג'יימס מונטייר מחברת ההשקעות gmo, שכתב שלושה ספרים על השקעות וטעויות השקעה, מצא כי ככל שאדם נחשב למומחה גדול יותר כך גדלה הנטייה שלו להיות בטוח ביכולת החיזוי שלו. לטענתו של ג'יימס, אין לנטייה הזאת הצדקה.
במאמר שכתב מונטייר הוא מתאר את הניסוי הבא: סטודנטים התבקשו לבחור איזו מבין זוג מניות מוכרות תרשום ביצועים עדיפים. הנתונים שסופקו היו: שמות המניות, הענפים שאליהם הן שייכות והתוצאות השנתיות של החברות. בניסוי השתתפו מומחים לשוק ההון - מנהלי קרנות, אנליסטים, ברוקרים - וסטודנטים לפסיכולוגיה שאינם מכירים היטב את השוק.
בסופו של דבר המומחים היו בטוחים יותר בתחזיות שלהם ממי שאינם מומחים, אף שהתחזיות שלהם התבררו כטובות פחות - הם פגעו בפחות ממחצית המקרים. כשהמומחים היו בטוחים ב-100% שהם צודקים, הם צדקו בפחות מ-15%.
למעשה, די לבחון את ההתרחשויות לפני הקריסה של חברת האנרגיה אנרון כדי להבין שאין להסתמך יתר על המידה על תחזיות האנליסטים. באוקטובר 2001, חודשיים לפני קריסתה, 10 מתוך 17 אנליסטים שסיקרו את אנרון העניקו למנייתה המלצת "קנייה חזקה" וחמישה אנליסטים העניקו המלצת "קנייה". זאת, אף שברבעון שקדם לקריסה נפלה המניה ב-50%, ונראה שאפשר היה למצוא גילויים מחשידים בדיווחי החברה.
כל זה לא אומר שלא צריך לבדוק ולחפש אינפורמציה שקשורה להחלטות שאנו מקבלים. להמלצות אנליסטים יש חשיבות גדולה בשוק ההון. יש להם בדרך כלל מידע שלא מצוי בידי המשקיע הקטן, ואפילו לא אצל משקיעים מקצועיים. יש להם גישה כמעט קבועה להנהלות החברות, והם יכולים לספק למשקיעים מידע שיסייע להם בקבלת החלטת השקעה.
החוכמה היא להתמקד במידע שאפשר ללמוד ממנו - כמו הנתונים הכלכליים והמגמות - להקשיב לאנליסטים, למצוא את נקודות החולשה של החברה ולא להמר על מניות לפי אופנות וגחמות. יש להביא בחשבון גם שתמיד יהיה מרכיב של אי ודאות וסיכון בהשקעות בבורסה.
טובעים באינפורמציה
אפרת ניומן
29.8.2010 / 6:56