ביהמ"ש העליון ביטל אתמול את פסיקתו מ-2005 לגבי אחריות יחסית במשפטי נזיקין

מה על בית המשפט לעשות כשתובע טוען שנגרם לו נזק, אך לא ברור אם הנתבע גרם לנזק? ייתכן שהנתבע חף מאחריות, ואז אין מקום להטיל אחריות כלשהי, אך ייתכן שהנזק נגרם על ידי הנתבע המעוול. מה עושים במקרים של "עמימות סיבתית", כשאין מספיק ראיות לגבי הגורם לנזק?



ב-2005 קבע בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי כי תיערך השוואה בין הגורמים שיכלו לגרום לנזק, והמעוול ישלם חלק יחסי, גם אם ייתכן שאינו הגורם האמיתי לנזק. כלומר, אם בית המשפט השתכנע כי יש סיכוי של 20% שהנזק נגרם בשל רשלנות, התובע יהיה זכאי לפיצוי בגובה 20% מהנזק שתבע. בכך סטה אז בית המשפט העליון מהכלל לפיו במשפט אזרחי יזכה תובע לפיצוי רק אם הוכיח את מרכיבי התביעה שלו ברמה של 51%. זה היה מהפך בגישת המשפט הישראלי, שהחדיר את "האחריות היחסית" לדיני הנזיקין.

בפסק דין שניתן אתמול בדיון נוסף שנערך על ידי הרכב מורחב של תשעה שופטי בית המשפט העליון, בראשות הנשיאה דורית ביניש, בוטל פסק הדין התקדימי מ-2005. בין השאר, נקבע כי אם התובע יוכיח שיותר סביר - במאזן הסתברות של 51% - שנזקו נגרם ממעשה העוולה, הוא יזכה לפיצוי בגין מלוא נזקו. אבל אם התובע לא יעמוד במטלה זו - תידחה תביעתו באופן מוחלט. כלומר "מהפכת האחריות היחסית" נדחתה.



את הבקשה לדיון נוסף בשם בית חולים כרמל בחיפה הגישו פרופ' רון שפירא ועו"ד יעקב אבימור. מדובר בתביעת רשלנות רפואית שהגישו בני הזוג ציפורה וארמונד מלול ובתם עדן, שנולדה ב-1992 בבית החולים כרמל, כשהיא סובלת משיתוק מוחין ומפיגור שכלי. בתביעה נטען כי הנכות נגרמה כתוצאה מעיכוב של כ-45 דקות בביצוע ניתוח קיסרי לאם, שהיתה בהריון בסיכון גבוה והגיעה לבית החולים בשבוע ה-29 בעקבות ירידת מי שפיר.



בית המשפט המחוזי, ובעקבותיו גם בית המשפט העליון, פסקו כי העיכוב בביצוע הניתוח הקיסרי היה רשלני. ביחס לקשר שבין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לתינוקת, הועלו שתי אפשרויות: האחת היא שהנזק נגרם מכיוון שהילדה נולדה פגה, מה שאינו קשור לבית החולים. האפשרות השנייה היא כי הנזק נגרם בשל הדימום עקב היפרדות השליה, שנמשך מעבר לזמן הסביר כתוצאה מרשלנות בית החולים.



מאחר שקשה היה להכריע מה הגורם האמיתי לנזק, הכיר בית המשפט העליון בפסק דינו ממארס 2005 באפשרות לחרוג מכלל מאזן ההסתברויות של 51% במצבים של עמימות סיבתית לטובת כלל של פיצוי לפי הסתברות, בין השאר במקרים שבהם כלל מאזן ההסתברויות גורם לאי צדק בנסיבות המקרה.



השופטים אליהו מצא, מרים נאור וסלים ג'ובראן הצביעו על כך שבפסיקה קודמת הוכרה האפשרות לסטות מהכלל של "הכל או כלום" בדיני הנזיקין, לכיוון כללים המביאים לפיצוי חלקי. במקרה של מלול, נקבע כי אין לדבוק בדרישה של הוכחה במאזן ההסתברויות, אלא "להסתפק בהוכחת סיכון ממשי" ששיעורו ייקבע בדרך של אומדן. לטענת השופטים מאחר שבמקרה זה לא הובאו נתונים הסתברותיים המצביעים על קשר בין הדימום לבין הנזק, ובשל נסיבות נוספות, יש להעמיד את הפיצוי על שיעור של 20% מהנזק.



"אין חצי עוולה או שמינית נזק"



על פסק הדין התקדימי הוגשה בקשה לדיון נוסף, ושופטי הרוב החליטו לבטל את ההלכה החדשה שנפסקה בערעור. הנשיאה ביניש, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, והשופטים אילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי ואשר גרוניס קבעו בדעת הרוב, כי אין להכיר בחריג האחריות היחסית במקרים של סיבתיות עמומה. "תביעות נזיקין צריכות לשקף את הרעיון שעוולות נזיקיות הן עוולות שלמות - אין 'חצי עוולה' ואין 'שמינית נזק', קבע השופט ריבלין בפסק דינו.



ריבלין הוסיף, כי "אין להתעלם מכך שייתכנו מקרים שבהם עמימות סיבתית תמנע מניזוקים לזכות בפיצוי שלולא העמימות היו זוכים בו. תוצאה זו היא הרע במיעוטו שכן המרה נרחבת של הכלל הרגיל בדבר הצורך להוכיח את כל יסודות העוולה במאזן ההסתברויות, בכלל מתחרה, תוביל לתוצאות קשות אף יותר, לא רק כלפי נתבעים אלא גם כלפי תובעים. את גבולות השיטה אין לפרוץ אלא באופן זהיר ושיטתי". השופטים מרים נאור, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן לא קיבלו עמדה זו, אך נותרו בדעת מיעוט.



לדברי עו"ד אסף פוזנר, מומחה לנזיקין ולרשלנות רפואית, פסק הדין "יביא סוף לקיצורי דרך בדיונים ובפסקי הדין". לדבריו, "בתי המשפט פטרו במקרים רבים את עצמם מהצורך להכריע, אלא פסקו סכום חלקי 'מתוך הנסיבות'. בכך הרגישו שנעשה צדק, ללא ביסוס עובדתי של ממש. כך, במידה רבה, היה גם בפרשת מלול: בית המשפט המחוזי קבע אחריות בשיעור של 40%, ובערעור בית המשפט העליון הפחית את השיעור ל-20%. ספק אם שיעור אחד יותר הגיוני משיעור אחר, והוא מבטא יותר 'תחושת בטן'. כיום, בתי המשפט יצטרכו להכריע. קיים סיכוי של ממש, שהצורך בהכרעה יביא דווקא לקבלת יותר תביעות".



לדברי פרופ' שפירא: "הנושא העקרוני של 'פיצוי על פי הסתברות' חורג בהרבה מענייני הרשלנות הרפואית. ההלכה שנקבעה בעניין זה בבית המשפט העליון חלה, למעשה, על המשפט האזרחי כולו. משמעותה המעשית היתה שכל תובע, שתביעתו לא הוכחה במאזן ההסתברויות, בין אם בדיני הנזיקין, בדיני החוזים או בכל תביעה אחרת, יוכל לקבל חלק מסכום הנזק שהוא סובל ממנו".



*אחריות יחסית



קביעת פיצויים בתביעת נזיקין לפי ההסתברות שהנתבע אכן גרם לנזק