>> אישור ההצטרפות של ממשלת ישראל לארגון המדינות המפותחות (oecd) בשבוע שעבר, היה אירוע משמח במיוחד למי שההגנה על כדור הארץ יקרה ללבו. זאת, משום שהארגון מחייב את הממשלות של המדינות החברות בו לנקוט שורה של צעדי חקיקה - שיבהירו לכל אזרח מה טיב האוויר שהוא נושם, ולכל מפעל מה מותר ומה אסור לו לעשות בתחום זיהום הסביבה.
המשרד להגנת הסביבה מבצע את השינויים בתיאום מלא עם התעשיינים, אבל חלקם מעדיפים למשוך את זמן הביצוע כדי לפרוס את הוצאותיהם על פני כמה שיותר שנים. הבשורה הטובה היא ש-150-180 מהתעשיות הגדולות בישראל ייכנסו למשטר של פליטות זיהומים עד סוף 2012, ויצטרכו לעמוד בכללי oecd. הבשורה הרעה היא שתעשיות בינוניות וקטנות אינן מוכנות לתהליך, וכדי לשלב גם אותן יידרשו עוד זמן - וכסף. התאחדות התעשיינים דורשת מהממשלה 200 מיליון שקל כסיוע לתעשיות אלה כדי שיתאימו עצמן לדרישות oecd.
השבוע ייערך כנס שבו ינסו המשרד להגנת הסביבה והתאחדות התעשיינים לחשוף את התעשיות להתפתחויות בתחום. באוקטובר תגיע לישראל משלחת מה-oecd לבחון את ההתקדמות וההתאמה לדרישות הארגון בנוגע לשמירת הסביבה.
חפשו את טביעת הרגל
"עברו הזמנים שבהן חברות יכלו לחיות בקונפליקט עם הסביבה", אומר אשר גרינבאום, המשנה למנכ"ל כימיקלים לישראל (כיל). החברה, הנושאת על מצחה אות קין על חלקה בפגיעה בים המלח, נהפכה לאחת מנושאות הדגל של שמירת הסביבה, ונמנית עם החברות המתקדמות בתחום בישראל.
כמו תעשיות ישראליות גדולות אחרות שיש להן פעילות עניפה בחו"ל, כיל הפנימה כי הישגיה הכלכליים מותנים במידה גוברת והולכת גם ביחסה לסביבה. הלקוח מתחיל לשפוט את מוצריה, בין היתר, לפי טביעת הרגל הפחמנית של החברה (כמה זיהום נגרם בתהליך הייצור והשינוע של המוצר).
"הפחתת הזיהום הפכה לחלק מכושר התחרות. כפי שעל כל מוצר ברשת מזון נכתב כמה קלוריות ואחוזי שומן הוא מכיל, כך העולם הולך לכיוון הזה בנושא הזיהום", אומר גרינבאום. "לכל מוצר יהיה חישוב כמה גזי חממה נפלטו בייצור שלו. כשלקוח יקבל אותו מוצר משני ספקים, הוא יסתכל על טביעת הרגל הפחמנית. אם הם יהיו באותו מחיר, הוא יעדיף את המוצר שטביעת הרגל הפחמנית שלו היתה הנמוכה יותר, כי כשהוא משתמש בו כגלם, הוא יכניס למוצר שלו פחות פליטות וכך כושר התחרות שלו יגדל".
oecd סיכם את התובנות המקומיות של העסקים, והפך אותם לתורה סדורה ומחייבת של רגולציה במדינות החברות בו. הארגון מייחס חשיבות עצומה לאיכות הסביבה, ומתוך 220 היבטים משפטיים שגיבש, 70 מתייחסים לנושאי סביבה.
אותם היבטים מחייבים את הממשלה לפתח מערכת לרישוי עסקים על פי פליטות הזיהומים שלהם, מערכת דיווח שקופה לציבור לגבי כל מפעל וקיצוץ בכמות החומרים המסוכנים שיורשו להיכנס לישראל, לצאת ממנה או להיסחר בגבולותיה. כללים נוספים עוסקים, בין השאר, בתקינה לכלי רכב מזהמים, התאמת תעריפי חשמל לזיהום שגורם מקור האנרגיה ופעילות ממשלתית שתדרג הוצאות לפי יעדים של שיפור הסביבה, ותשקלל את הנושא ברכישת מוצרים ושירותים.
עיקרון מנחה באידיאולוגיה של oecd הוא "המזהם משלם", במקרה של זיהומים מעל להיתר. בנוסף, מחיר מוצר צריך לשקלל את הזיהום שנוצר בהליך ייצורו. ממשלה יכולה לעודד ייצור מופחת זיהום בתמריץ כלכלי, והטבה צריכה להיות מגולגלת לצרכן, כדי שהמחיר הנמוך יותר יתמרץ אותו לרכוש את המוצר הפחות מזהם. הארגון מתנגד למתן תמריצים לחברות מזהמות, למעט במקרים חריגים.
"אוברול כללי"
היעד האסטרטגי של oecd הוא להביא את המדינות החברות בו ליישום כלכלה יותר יעילה ובריאה, שתבטיח לדורות הבאים אפשרות להמשיך להשתמש במשאבי הטבע. מכיוון שמדובר בארגון כלכלי, היישום המקביל של כללי המדיניות נועד להבטיח תחרות הוגנת בין חברות ממדינות שונות.
אי אכיפה על חברה מקומית נחשבת מתן יתרון לא הוגן, שיצבע את כל התעשייה המקומית המייצאת לשוק העולמי כלא ידידותית לסביבה. הארגון אף מקפיד לשלב בגיבוש כללי ההתנהגות נציגים מארגונים סביבתיים, מהמגזר העסקי ומארגוני העובדים.
ישראל החלה את מילוי חובותיה ל-oecd בנושא הסביבתי בשלושה תחומים הנוגעים לתעשייה: קביעת מנגנון שקוף של מידע על מידת הזיהום של כל מפעל (prtr), קביעת מדיניות אינטגרטיבית לכל מפעל לגבי היתרי הזיהומים (ippc) ומיפוי של חומרים מסוכנים. השלמת יישום הצעדים צפויה, לפי הערכות, ב-2017.
"אני עושה בנושא אוברול כללי עם הפנים לאזרח", אומר יוסי ענבר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה. "המשרד דורש מהתעשייה להיות כמה שיותר שקופה ולשתף את הציבור בהליכים, דבר שאצלנו עדיין לא כל כך קורה".
oecd הוביל את המשרד להגנת הסביבה להפסיק את המדיניות של מתן היתרי זיהום נפרדים לאוויר ולקרקע, ולגבש רישוי כולל להפחתת הזיהום. המשרד החל לבצע את המהלך בחוק אוויר נקי שייכנס לתוקף ב-2011. התהליך מתחיל מגיבוש הנחיות לתעשייה, הבאתן לעיון הציבור ולאחר מכן דרישה מכל מפעל ליישם את ההנחיות באמצעות הטכנולוגיה הקיימת ברגולציה האירופית.
לדברי ענבר, התעשייה הישראלית תשקיע יותר ממיליארד שקל בהתנעת תהליך לשמירת הסביבה. "מפעלים ברמת חובב השקיעו כמיליארד שקל בתחומי שפכים ואוויר בחמש השנים האחרונות. במפרץ חיפה התחלנו לפני עשר שנים בהידוק הפיקוח והרישוי בתחום השפכים, אז השקיעו המפעלים 250-300 מיליון שקל, וכיום אנו מטפלים שם באוויר, וב-2009-2013 מפעלים במפרץ חיפה ישקיעו כמיליארד שקל נוספים".
ענבר מוסיף כי "יש כל הזמן דיאלוג עם התעשיינים ואנו קובעים במשותף את הרגולציה. זה לא לתת לחתול לשמור על השמנת. הם לא קובעים, אבל כשאני קובע כללים, אני מעביר להם לתגובה. אנחנו לא ממציאים כלום, אנחנו לוקחים מהעולם".
יש שינוי בגישת התעשייה, שבעבר ניסתה לחמוק מהנושא?
ענבר: "בעשר השנים האחרונות ניכר שינוי דרסטי בהתייחסות של התעשייה, אבל זה לא בא מהתנדבות, אלא כי אין להם ברירה. זה קשור לכושר האכיפה שלנו נגד מפעל ונושאי משרה בתאגיד, כמו מנכ"ל ויו"ר. כיום הם חוששים, כי זה לא נעים להיות מואשם בעבירה פלילית.
"בנוסף, רוב החברות עוסקות ביצוא וכיום מפעל שמכבד את עצמו ומייצא למערב, לא יכול להזניח את נושאי הסביבה, כי הבוחנים אותו בעניין ויש גם לחץ צרכנים. אם בעבר דיברנו בעניין עם מהנדס זוטר בחברה, כיום אנחנו מדברים עם סמנכ"לי או מנכ"לי מפעלים שמקדישים לעניין הרבה זמן".
מהם יעדי המשרד לעתיד?
"התחייבנו להתחיל בינואר 2011 ליישם במפעלים את חוק אוויר נקי. נושא השקיפות לציבור אינו פשוט, מכיוון שמידע על פליטות חושף לא פעם נתונים עסקיים. עם זאת, אנחנו חושבים שהציבור צריך לדעת מה הוא נושם, ובאינטרנט יהיה מידע על מה שנפלט בכל מקום.
"באירופה יש מנגנון עם רשימה של מאות פרטי מזהמים. אנחנו התחלנו בפיילוט עם עשרה מפעלים ו-30 מזהמים, שבו נקבל בסוף כל שנה דיווח מה נפלט. זה נותן מידע ואפשרות לראות שיפור של מפעל בודד ושל הכלל. אנו פועלים במגמת שיפור והפחתת כמות המזהמים. לכל מזהם יהיו יעדים. התחייבנו לפרסם מנגנון מלא להפחתת כלל הזיהומים ב-2012".
כיל: הפחתנו את הפליטות
דרישה נוספת של oecd בתחום התעשייה היא יצירת מערכת לניהול כימיקלים תעשייתיים, בנוסף למערכת הקיימת בישראל בתחומי חקלאות ותרופות. המשרד להגנת הסביבה בוחן באמצעות ייעוץ חיצוני מודלים אפשריים ליצירת מנגנון של רישוי, פיקוח, בקרה והדרכה. הקמת מערכת ניהול כימיקלים תאפשר לישראל להשתלב בסחר הבינלאומי, וכן להשפיע על רשימת הכימיקלים שייבדקו באמצעות הארגון.
בפעילות oecd מושם דגש על נהלים אחידים ושיתוף פעולה בין מדינות. לפי הערכות, מדיניות זו חסכה לפחות 60 מיליון יורו בשנה למדינות ולתעשיות. ב-2011 יגבש המשרד להגנת הסביבה הצעת חוק בנושא שיתוף פעולה בין מדינות, והפעלת המנגנון צפויה ב-2013.
"כיל היא דוגמה לחברה שרצה קדימה מבלי להמתין לחקיקה הממשלתית", אומר גרינבאום. "כבר לפני שלוש שנים הכנו תוכנית להפחתת טביעת הרגל הפחמנית של כל המוצרים העיקריים. זה כולל התייעלות אנרגטית, מיחזור והחלטה שכל בניין שלנו יהיה בבנייה ירוקה, ושנפחית את צריכת המים והשפכים. אנו בתהליך העברת המפעלים לגז, שיושלם בתחילת 2011. הפחתנו את הפליטות ב-15%-20% בשלוש שנים בחמישה מוצרים, וכעת אנו מטפלים בעוד כעשרה מוצרים".
איך נראה מנגנון ההידברות עם הממשלה?
גרינבאום: "אנחנו חייבים בהידברות כדי לקבל אישור פעילות. אנו מציגים את הפרויקט, את החלופות, נכנסים למו"מ ועד היום אני מתקשה להיזכר בחילוקי דעות. יש לנו קביעה ברורה של הדירקטוריון והמנכ"ל, שאם יש נושא במחלוקת עם הממשלה, אנחנו סוגרים את הפעילות שבמחלוקת. למשל, היתה מחלוקת במפעל רותם ב-2005 על דרישות של מתקן שלא יכולנו לעמוד בהן, וסגרנו אותו. זה היה טראומטי. כ-12 שנים לפני כן השקענו בו 30 מיליון דולר".
מה לגבי הטווח הארוך?
גרינבאום: "יש שאלה בעידן של משאבים מתכלים והתחממות הכדור, איך ייראה המוצר העתידי. הוא צריך להיות מוצר שישרוד, עם כמה שפחות טביעת רגל פחמנית, כמה שפחות שימוש במים ובאנרגיה וכמה שפחות שפכים, והוא לא יוכל להיות רעיל. השאלה איך מפתחים כיום מוצר שתהליך הפיתוח שלו יימשך 5-7 שנים ושהוא עצמו ישרוד בשוק 40 שנה.
"בנינו פירמידה של התכונות הירוקות בתהליכי המחקר והפיתוח שלנו, וקבענו ניקוד שלפיו אם המוצר לא עומד, למשל, ב-75% מהתכונות, כלל לא מתחילים בפיתוח שלו, כי ברור שבשלב כלשהו הוא יעמוד בסכנה. זה מכניס ממד חדש במערכות המו"פ בישראל ובעולם. בנוסף, אנחנו לוקחים את פירמידת קריטריונים ומעבירים בה מוצרים ותיקים כאילו היו מפותחים היום. אנחנו בודקים פערים שלהערכנו יידרשו בעתיד וגם אותם נחזיר למערכות המו"פ בשנים הבאות לביצוע השינויים הנדרשים".
הזדמנות כלכלית
ניר קנטור, מנהל איגוד הכימיה והפרמצבטיקה בהתאחדות התעשיינים, סבור שהחברות הגדולות מקבלות בברכה את השינויים הנובעים מהצטרפות ישראל ל-oecd. "ככלל, התעשייה רואה במהלך הזדמנות כלכלית. בתחום הסביבתי זה יסדר את הבלאגן ברגולציה שהשתנתה כל כמה שנים, ויעניק ביטחון לטווח ארוך", אומר קנטור.
"ואולם יש הבדלים בתגובות התעשיינים. חברות בינלאומיות בקיאות בכללים הנהוגים בעולם, וחלקן כבר מיישם אותם לפני החקיקה. עם אלה ניתן למצוא את מפעלי רמת חובב - מכתשים אגן, תרכובות ברום, טבע-טק וכימאגיס. באשדוד יש את המפעלים אגן ובז"ן אשדוד ובאזור חיפה יש את חיפה כימיקלים ובז"ן".
"מנגד, החברות הקטנות והבינוניות עדיין לא שם, כי יש להן פחות מודעות לתחומים האלה. אנו מצפים שהמדינה תסייע להן בביצוע ההשקעות, כי מדובר בהשקעות משמעותיות שהן יצטרכו לבצע בלוח זמנים מצומצם. דיברנו על 200 מיליון שקל כמענק, הטבות מס והכרה בפחת מואץ. לפחות 60% מהסיכון צריך להיות במענקים לרכישת ציוד מתאים. מדובר בתוספת תקציבית - לא מהסטת משאבים קיימים במשרד התמ"ת".
לדברי קנטור, התעשייה פולטת ישירות רק 4% מפליטות גזי החממה בישראל, ועוד 34% כשמשקללים את צריכת האנרגיה. שאר הפליטות נובעות מהתחבורה, המגזר ביתי והחקלאות.
עד כמה אתם משפיעים על החקיקה בעניינכם?
קנטור: "החקיקה מתבצעת בתיאום עם התעשיינים ובדרך כלל לאחר ניסוי (פיילוט). ללא תיאום לא תהיה חקיקה סביבתית. יש התדיינות מקצועית טובה והמשרד מבין שההתאחדות מובילה את התחום ולכן טוב יעשה אם ידבר אתנו. אבל כשיש אי הסכמה הם חותכים, כמו שעשו בחוק האריזות, כשחוקקו את החוק ללא ביצוע ניסוי בקרב תעשיינים, בניגוד לעמדתנו".
ממשרד האוצר נמסר כי "לא ידוע לנו על בקשה ספציפית של התעשיינים לתוספת של 200 מיליון שקל לנושא ההיערכות לעמידה ביעדי שמירת הסביבה. במשרד סבורים כי ההצטרפות ל-oecd העלתה את המודעות לחשיבות העניין, והמשרד פועל בשיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה ונענה לצרכיו התקציביים. באוצר סבורים כי במשרד להגנת הסביבה עושים עבודה טובה בנושא".
"יש שינוי דרסטי בהתייחסות התעשיינים לסביבה - כי אין להם ברירה"
מאת אורה קורן
31.8.2010 / 6:48