>> המשקיעים המוסדיים, אותם האנשים שניהלו עבור ציבור החוסכים את הסדרי החוב הגדולים עם הטייקונים שנקלעו לקשיים, מרוצים. הם מרוצים, כי סיכום נקודתי של שווי ניירות הערך שנוצרו בעקבות הסדרי החוב מראה ששווי החבילות שקיבל הציבור גבוה כיום משווי ניירות הערך שלהם ערב ההסדרים. לשיטתם, זו הוכחה להצלחת ההסדרים שעליהם הם חתומים.
עם מספרים אי אפשר להתווכח. בהסדר החוב של אפריקה ישראל, הסדר החוב הגדול והמורכב בשוק ההון הישראלי, שווה כיום חבילת ניירות הערך שנוצרה בעקבות ההסדר כ-85 אגורות, בהשוואה ל-20-30 אגורות לפני ההסדר. החבילה מורכבת משתי סדרות אג"ח חדשות שנסחרות בשוק - מניות של אפריקה ומניות בחברות הבנות שלה. לעומת העלייה באג"ח שנוצרו - המהות של ההסדר הרי היתה פריסה של החובות לזמן ארוך - התרסקו המניות של אפריקה בחודשים האחרונים ביותר מ-50%.
לשיטת המוסדיים, גם זו הוכחה לצדקת דרכם, מכיוון שאם היו בוחרים שלא להסכים לפריסת החובות ובמקום זאת ללכת לבית המשפט ולקבל את הבעלות על החברה ואת המניות - התמורה היתה נמוכה יותר. יכול להיות שהיא היתה אפילו אפסית: לאחר חלוקת הנכסים השונים לבנקים - שנהנים משעבודים עדיפים על פני הציבור - מניות החברה לא היו שוות דבר. התוצאה כעת, לכאורה, היא 1:0 לטובת המוסדיים ועמיתי הפנסיה שהם מייצגים.
גם בהסדר החוב הגדול השני, זה שבוצע בחברת הספנות צים שבשליטת החברה לישראל, יוצאים המוסדיים ברווח. האג"ח של צים, שנסחרו לפני שנה בדיוק בשפל של 27 אגורות, נסחרות בימים אלה במחיר של 75 אגורות - עלייה של כמעט 300%. עכשיו, התוצאה היא כבר 2:0 לטובת המוסדיים - הצלחה בשני הסדרי החוב הגדולים מאז ומעולם.
אלא שהתמונה ורודה פחות ממה שנראה על פני השטח. ראשית, יש לענות על השאלה מי אחראי לעליית ניירות הערך של אפריקה ושל צים. האם החברות הללו הצטיינו? האם ההסדר הפיח רוח חדשה במפרשיהן? האם מערך הביקורת החדש שהפעילו המוסדיים שיפר את הניהול של החברות? האם המנהלים הצטיינו?
התשובה לכל השאלות שלילית. מי שהרים את שווי ניירות הערך של שתי החברות הוא אלוהי השווקים - והוא בלבד. בשני המקרים נהנו החברות מהעלייה חסרת תקדים של שוק איגרות החוב העולמי והישראלי, ושל שוק אג"ח הזבל בפרט. אין איגרת חוב תאגידית, בישראל ובשום מקום אחר בעולם, שלא עלתה בשיעורים חדים בחצי השנה האחרונה.
זו לא התרומה היחידה של אלוהי השווקים: אפריקה ישראל נהנתה מהתאוששות שוק הנדל"ן ברוסיה ומהגיאות בנדל"ן בישראל, וצים נהנתה מעליית מחירים חדה בשוק התובלה הימית. וכאילו שזה לא מספיק, שתי החברות גם נהנות מהריביות האפסיות השוררות בעולם, המורידות את עלויות המימון שלהן. ובמלים אחרות: הכל סיפור של שווקים - ואפילו לא של שווקים בישראל.
אבל מה קורה בניהול של החברות לאחר הדרמה של הסדרי החוב? שם, דווקא, אין שינוי. אותם בעלי שליטה ממשיכים לנהל את החברות: לב לבייב באפריקה ישראל ומשפחת עופר בצים. הן ממשיכות להיות מנוהלות על ידי אותו צוות שעמו נכנסו למשבר - באפריקה ישראל אלה הם היו"ר איזי כהן והמנכ"ל נדב גרינשפון, ובצים אלה מנכ"ל החברה לישראל ניר גלעד ומנכ"ל צים רפי דניאלי.
יש עוד דברים שלא השתנו: אותם מנהלים ממשיכים לקבל בונוסים ואופציות. כן: אף שהם נקלעו לחדלות פירעון, אף שהם "נפלו", אף שהם שמרו על השליטה והמשרות רק הודות להסכמה של הציבור לפריסת חובות, ואף שההתאוששות מוסברת כולה על ידי העליות בשווקים - ממשיכים הטייקונים להעניק למנהלים שלהם כספים גדולים, שכמובן שייכים לציבור.
באפריקה חלוקת הבונוסים כבר התקרבה לסף החוצפה. החברה עדיין במשבר, המניות שלה נסחרות במחיר שפל המשקף ירידה של יותר מ-95% ביחס לשיא מ-2007, והמנהלים מקבלים בונוסים. ביוני השנה הודיעה החברה שתחלק להם כ-7 מיליון שקל, בין השאר כי "לא קיבלו בונוסים בשנתיים האחרונות". על מה בדיוק מגיע להם בונוס? כאשר נשאלו המוסדיים מדוע לא דאגו לקבוע בהסדר החוב התניות ברורות לחלוקת בונוסים, התשובה היתה מעט שלומיאלית: "שכחנו".
ואילו בחברה לישראל, בעלת השליטה בצים ומי שניהלה בפועל את הסדר החוב של חברת הספנות, דיווחו אתמול על תוכנית אופציות חדשה למנהלים הבכירים בשווי כולל של 80 מיליון שקל. המוסדיים טוענים כי אין בהסדר בין צים, הציבור והחברה לישראל, ששולטת בצים, שום התניות או מגבלות על חלוקת הטבות כספיות להנהלה. יודגש שלא מדובר בכסף שמתחלק בין הרבה עובדים ולכן דומה למתנה לחגים: כל הכסף הולך לעשרה מנהלים. מנכ"ל החברה ניר גלעד, שהיה דמות מרכזית בהסדר החוב, יקבל לבדו אופציות בשווי כלכלי של 18.4 מיליון שקל.
שני המקרים מוכיחים דבר אחד: שום דבר לא השתנה. היה משבר? היתה דרמה של הפסדים? היו הסדרי חוב? נשפכו מיליוני מלים על הטייקונים, מערכת היחסים שלהם עם המוסדיים והשכר שהם משלמים למנהלים הבכירים? אז מה.
לא עברו כמה חודשים מאז שני הסדרי החוב הכואבים והגדולים בישראל - וחזרנו בדיוק לאותה נקודה. הנוסחה הבסיסית: טייקונים לוקחים כסף מהציבור על ידי הנפקת אג"חים, הם משקיעים אותו במשהו, ומחלקים למנהלים בונוסים, אופציות וחבילות שכר המיועדות לשריין את הנאמנות המוחלטת שלהם. העסק הולך טוב? נהדר, אפשר להגדיל את הבונוסים. לא הולך טוב? לא נורא, עושים הסדר חוב, מחכים כמה חודשים עד שהשווקים נרגעים - והופ, שוב מחלקים הטבות ובונוסים. בכל מצב בשווקים - שמש, גשם, קור או חמסין - הכסף יזרום בצורה זו או אחרת מחשבונות הפנסיה של הציבור, שלהם מכרו ניירות שעליהם כתוב "איגרת חוב", אל חשבונות הבנק הפרטיים של הטייקונים והמנהלים שלהם.
זו כמובן החמצה גדולה. אירועים כואבים כמו משבר והסדרי חוב יכולים לשמש הזדמנות לשנות כללי וחוקי משחק ישנים - אבל פיספסנו אותם. גם המוסדיים וגם השלטונות המפקחים עליהם ועל הטייקונים, שתי קבוצות שהיו אמורות ללמוד משהו מהמשבר, לא חיפשו וגם לא מצאו דרך לשנות את השיטה. למה להם? בסופו של דבר גם הם חולמים להופיע יום אחד ברשימת הנהנים של תוכנית אופציות נדיבה באחת החברות של הטייקונים הגדולים.
פעם טייקון - תמיד טייקון
איתן אבריאל
1.9.2010 / 7:05