>> שאול פסטרנק, בעליה של סוכנות הביטוח הכי ישיר, שקרסה ב-2006, הגיש אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה נגד חברת הביטוח כלל, יו"ר החברה אביגדור קפלן, בנק מזרחי טפחות והמנכ"ל שלו לשעבר חיים פרייליכמן (המכהן כיום כמנכ"ל בנק איגוד). פסטרנק העמיד את התביעה על סך של 20 מיליון שקל, אך בכוונתו להגדיל את הסכום ל-237 מיליון שקל, עם התקדמות ההליך המשפטי.
בתביעה מאשים פסטרנק כי הנתבעים, ובהם גם והמשנים למנכ"ל כלל, אלכס ליברמן, דני קהל ואריה הרמן גרמו לקריסת סוכנות הביטוח שבראשה עמד, שבשיאה מכרה כ-5,500 פוליסות חדשות מדי חודש. הנתבעים, הוא טוען, "עשו יד אחת כדי שבאופן עקבי ושיטתי תגווע פעילותה של הכי ישיר עד לכדי קריסתה המוחלטת. בכך תפסו שתי ציפורים במכה אחת - שירתו נאמנה את דרישותיהם של הבנקים למשכנתאות ובעיקר של בנק מזרחי מחד, ורכשו בנזיד עדשים את פעילותה של הכי ישיר מאידך".
סוכנות הביטוח הכי ישיר, ששיווקה פוליסות ביטוח חיים וביטוח מבנה ללווים שנוטלים משכנתאות, קרסה ב-2006 (ראו תיבה). בשיאה העסיקה 500 עובדים בעשרה סניפים, ושירתה 186 אלף לקוחות.
כיום מכהן פסטרנק כנשיא הכבוד של לשכת סוכני הביטוח ומחזיק בחברת הייעוץ הפיננסי שכל, יחד עם המפקח על הבנקים לשעבר יואב להמן. פסטרנק טוען בתביעה כי כלל, בנק מזרחי ובנק משכן ערכו ביניהם הסדר כובל שנועד לגרום לחיסולה של הכי ישיר, ששיווקה פוליסות ביטוח אטרקטיביות ואיימה על הכנסות הבנקים וחברות הביטוח. הפעילות הקרטליסטית נעשתה לפי דרישת הבנקים למשכנתאות, ובעיקר בנק מזרחי בהנחייתו של פרייליכמן.
"בנק מזרחי ניצל את מעמדו הדומיננטי"
מהתביעה עולה כי ב-2002 נחתם הסכם שיתוף פעולה בין הכי ישיר לכלל, המבטחת העיקרית של בנק מזרחי, שלפיו הכי ישיר היתה אמורה לבצע את פעולות גביית הכספים מלקוחות הבנק בגין מכירת פוליסות. הכי ישיר, הוסכם, תהיה זכאית למקדמות בשיעור של 500% מסכומי העמלות השנתיות של פוליסות הביטוח. סכום המקדמות הוגבל ל-47 מיליון שקל.
בתביעה מגולל פסטרנק, באמצעות עורכי הדין שמוליק קסוטו ודוד יצחק, את קשרי התלות הבעייתים שקיימים לטענתו בין הבנקים למשכנתאות לבין חברות הביטוח.
פסטרנק טוען כי בנק מזרחי, שחשש לאבד רווחים במיליוני שקלים בעקבות כניסתה לשוק של הכי ישיר, ניצל את מעמדו הדומיננטי בשוק כלפי חברות הביטוח והפעיל לחץ שנועד לרסן את הכי ישיר ולצמצם את היקף מכירותיה. "בנק מזרחי והגורמים שפעלו מטעמו, הפעילו את כוחם ואת הכלים שהיו בידיהם ודרשו שכלל ביטוח תפר את ההסכם עם הכי ישיר, או לכל הפחות שתפעל כך שהכי ישיר לא תתחרה בהם ותימנע מלפנות ללקוחותיהם ולהציע להם פוליסות ביטוח של כלל", טוען פסטרנק.
הוא מוסיף כי "במעשיו ובלחצים שהפעיל בנק מזרחי ומנהלו על כלל ביטוח ומנהליה, ובכלל זה בפעילות הקרטליסטית שניהל הבנק בניהולו של פריילכמן, גרמו בנק מזרחי ופרייליכמן באופן אישי להפרה של ההסכם בין כלל להכי ישיר ללא כל הצדקה".
פסטרנק טוען כי כלל נכנעה ללחצים וב-2005 החלה להצר את צעדיה של הכי ישיר. לפי הנטען, כלל הפחיתה מקדמות שהיתה צריכה להעביר להכי ישיר ונמנעה מלהעביר את מלוא העמלות במשך חודשים, דבר שהביא לגירעון תזרימי והיה גורם מרכזי בקריסתה של הכי ישיר.
"כלל ביטוח ומנהליה פעלו באופן עקבי ושיטתי במטרה להגביל את תזרים המזומנים של החברה ולצמצם את פעילותה בשוק פוליסות הביטוח למשכנתאות. פעולותיהם היו כה בוטות וחמורות, עד שהכי ישיר נקלעה לקשיים שהובילו לקריסתה", טוען פסטרנק.
פסטרנק טוען עוד כי כלל הגבילה את הכי ישיר באופן מוחלט מהתקשרות עם לקוחות הבנקים, ובהם בנק משכן וטפחות, שהחזיקו 60% משוק המשכנתאות. "הגבלתה על ידי כלל מלשווק פוליסות ללקוחות בנקים אלה היתה גזירה כלכלית קשה ביותר על הכי ישיר, וגרמה לנזקים גדולים", נכתב בתביעה.
"פניקס, כלל ואריה ביצעו חיסול ממוקד"
כנספח לתביעה של פסטרנק צורף דו"ח שערך חוקר במחלקת המודיעין של רשות ההגבלים העסקיים במאי 2006 לאחר בחינה ראשונית של התלונה שלו. בדו"ח מופיעה המלצה לפתוח בהקדם בחקירה גלויה בנוגע לטענותיו של פסטרנק. לפי המסמך, המתפרסם לראשונה ב-themarker, "כניסת הכי ישיר לשוק ביטוחי המשכנתאות ייצרה תחרות מחירים במקום שלפני כן לא התקיימה, כשהיא מתמודדת בעיקר מול הבנקים למשכנתאות במכירה ללקוח הסופי, ומתחרה באמצעות הפחתת מחיר הביטוח על חשבון העמלה המקובלת לבנק".
המסמך, המשתרע על פני 13 עמודים, נכתב בעקבות תלונה שהגיש פסטרנק לרשות ההגבלים העסקיים ב-2006. פסטרנק ציין בתלונתו כי החל מ-2003 הפעילה עליו כלל מכבש לחצים, שמקורו, כפי הנראה, בבנקים למשכנתאות שברווחיהם נגס. הלחץ על הכי ישיר בא לידי ביטוי, לטענתו, בדרישות לצמצום היקף המכירות ללקוחות הבנקים למשכנתאות, בלחצים להפסקת הגידול במערך המכירות של הכי ישיר, בפעולות חד-צדדיות להפסקת העבודה עם הכי ישיר ובפעילויות נוספות שהביאו לקריסתה.
המסמך מפנה לנתוני המפקח על הבנקים ולניתוח של רווחיות הבנקים למשכנתאות מפעולות מימון, ממועד כניסת הכי ישיר לתחרות. הנתונים מצביעים על ירידה עקבית בהכנסות היחסיות של הבנקים מעמלות ביטוח: שיעור עמלות ביטוחי החיים והמבנה מסך הרווח מפעולות מימון ירד מרמה של 32.6% ב-1999 לרמה של 25.2% ב-2003. במונחים פיסקליים משקפים הנתונים אובדן הכנסה לבנקים למשכנתאות בשיעור של כ-310.3 מיליון שקל בחמש השנים הראשונות שבהן פעלה הכי ישיר.
"בהנחה קונסרבטיבית, הרי שהבנקים היו צפויים להפסד מצטבר של הכנסה מעמלות ביטוח לאורך חיי המשכנתאות בסך כולל של 3-3.7 מיליארד שקל", נכתב בדו"ח החקירה.
תחת הכותרת "חיסול ממוקד", מתאר החוקר של הרשות, אריה זיידנשטדט, כי במהלך 2005 הגיעו לשיא הלחצים מצד חברות הביטוח, ובמיוחד כלל, כלפי הכי ישיר לצמצמם את היקפי פעילותה. "בינואר 2006 עצרו כלל וחברת הביטוח אריה את העברות הכספים להכי ישיר. ב-1 בפברואר 2006 עצרו במקביל - ועל פי החשד באופן מתואם - חברות הביטוח הפניקס, כלל ואריה את העברות סוגי התשלומים מכל מין וסוג להכי ישיר", נכתב בדו"ח.
עוד נכתב בדו"ח כי לאחר שהכי ישיר קרסה, "חברות הביטוח פנו לעובדי הכי ישיר וגייסו אותם לעבודה בשורותיהם, ופנו ללקוחות הכי ישיר בכתב ובעיתונות". זיידנשטדט מעלה במסמך שלושה חשדות ומונה אותם מהכבד אל הקל.
החשד הראשון והמרכזי הוא כי הפסקת התשלומים להכי ישיר נעשתה על ידי חברות הפניקס, כלל ואריה באופן מתואם במטרה לפגוע בתחרות. החוקר מציין כי בחומר המודיעיני שנאסף אין ראיות ישירות לכך, אך כי המכלול הנסיבתי מספק סבירות מספקת לחשד. זיידנשטדט מבהיר כי הראיות הקיימות ממקדות את החשד באירוע תיאום שנתחם בפרק זמן צר ביותר, וברשימת מעורבים פוטנציאליים קצרה.
החשד השני הוא כי הסכמי העבודה בין חברות הביטוח והבנקים למשכנתאות ממשיכים לכלול התניות כובלות, שלפיהן הצדדים מסכימים כי חברות הביטוח לא יציעו לציבור פוליסות ביטוח דומות במחירים נמוכים מאלה שיציעו הבנקים למשכנתאות.
החשד השלישי הוא כי הבנקים למשכנתאות הגיעו להסכמות עם חברות הביטוח, שבעקבותיהם הופעל לחץ מצד חברות הביטוח כלפי הכי ישיר לצמצום התחרות שהציבה לבנקים. בסיכום הדו"ח כותב החוקר כי "החשדות המונחים לפתחה של הרשות חמורים, וטעונים בדיקה יסודית".
מה עלה בגורל ההמלצות של חוקר רשות ההגבלים ומדוע לא נפתחה חקירה גלויה? בעקבות הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים פנו עורכי הדין רם כספי וגד טיכו, המייצגים את כלל, לרשות ההגבלים בעניין הדו"ח. הרשות הבהירה בתגובה מ-2007 כי מסמכי הדו"ח הם "מסמכי עבודה מקדמיים, שלא לפרסום, שהוכנו לקראת דיון וקבלת החלטה לעניין המשך טיפול בתלונה".
הרשות הוסיפה כי המסמכים אינם מייצגים את עמדתה או את עמדת הממונה על ההגבלים, אלא את עמדת כותביהם לפני קיום דיון וגיבוש עמדת הרשות. ברשות סיכמו את תגובתם לתלונת הכי ישיר: "אנו רואים לנכון לציין כי המוצג במסמכים לא נמצא כמספיק לשם פתיחת חקירה בעניין".
פסטרנק מעריך בתביעתו כי שווי מניותיו פחת בעקבות קריסת הכי ישיר בסכום של 185 מיליון שקל. בנוסף, הוא תובע כ-8 מיליון שקל בגין ערבויות אישיות להכי ישיר, שעליהן חתם בבנקים דיסקונט והפועלים. הערבויות חולטו ונכסיו מומשו לאחר שהכי ישיר קרסה.
פסטרנק טוען כי קריסת הכי ישיר גרמה לבנקים שבהם ניהל את חשבונותיו להפסיק באופן חד ופתאומי מסגרות אשראי בסך מיליוני שקלים, שמהן נהנה. בעקבות הפסקת האשראי, מימשו הבנקים נכסי נדל"ן שלו בתל אביב, גבעתיים ובני ברק. כעת תובע פסטרנק 15.5 מיליון שקל בשל הנזקים שנגרמו לו ממימוש הנכסים והפסקת מסגרות האשראי, וכ-22 מיליון שקל בגין פגיעה במוניטין ועוגמת נפש.
מכלל נמסר בתגובה כי "כלל עדיין לא קיבלה לידיה את כתב התביעה, ולפיכך אין בידיה להגיב לדברים. עם זאת, יצוין כי כלל נתבעה בעבר על ידי הכי ישיר, בתביעה בסכום של 206 מיליון שקל. המחלוקת בין הצדדים הגיעה לכדי סיום במסגרת פסק דין בורר שניתן ביוני 2009, שעל פיו חויבה כלל בתשלום בסך של כ-11 מיליון שקל בלבד (אשר שולמו לקופת הפירוק) והדברים מדברים בעד עצמם".
מבנק מזרחי-טפחות נמסר בתגובה: "נקבל את כתב התביעה, נלמד אותו ונגיב בבית המשפט".
מחיים פרייליכמן נמסר בתגובה: "כתב התביעה עדיין לא הגיע לידינו ולכשיתקבל, נלמד אותו ונגיב בבית המשפט".
פסטרנק: מזרחי וכלל פעלו כקרטל כדי להביא לקריסת הכי ישיר
מאת הילה רז
2.9.2010 / 6:49