תשדיר פוגעני במימון ציבורי

>> השבוע דיווח themarker על פרשת פסילת תשדיר הפרסומת הפוגעני לאטריות תאילנדיות, המציג נשים תאילנדיות כחפץ לשימושו של תייר המין. תשדיר הפרסומת נפסל בשעתו לשידור על ידי מועצת הרשות השנייה, אך בג"ץ קבע כי הפסילה אינה סבירה ומהווה פגיעה לא-חוקתית בחופש הביטוי המסחרי. כשהיא מצויידת בניצחון בבג"ץ, תבעה נטו, יצרנית האטריות, את הרשות השנייה על הנזק שנגרם לה מהפסקת הקמפיין. לפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בנושא שני חלקים. האחד חשוב ותקדימי, והשני מדאיג ובעייתי.

1. בית המשפט קובע כי הרשות השנייה צדקה בפסילתה את התשדיר בשל המשפט שמופיע בסופו: "לא כל תאילנדית חמה ומוכנה בתוך ארבע דקות, אבל מג'יק נודלס כן". על פסילה זו, קבע בית המשפט, אין לפצות את יצרנית האטריות.



נטו טענה שהפרסומת מעצימה נשים, שמדובר בהומור לא מזיק, ושיש להחיל על פרסומות סטנדרטים נמוכים יותר של פיקוח מכיוון שפרסומות לא מעצבות את תודעתו של הצופה באותה מידה כמו "תוכן ממשי" - תוכניות חדשות או בידור.



בהחלטה מפורטת דחה השופט אברהם (רמי) רובין את טענותיה של נטו לגבי משמעות הפרסומת. קביעותיו חשובות ואמיצות, ומהוות אבן דרך בהתפתחות המשפט הישראלי בתחום גבולות חופש הביטוי המסחרי.



2. החלק השני של פסק הדין בעייתי יותר. השופט רובין קבע כי היה על הרשות השנייה לקבל את הצעת המפרסמים לשנות את המשפט שבסוף הפרסומת.



המשפט החלופי שהציעו המפרסמים היה: "הוא חשב שזה מצחיק, אתם חשבתם שזה מצחיק, אבל יש כאלה שחשבו אחרת וצינזרו אותנו. איזה מזל שמג'יק נודלס טעימות, חמות ומוכנות בתוך ארבע דקות". הרשות השנייה סירבה להצעת השינוי, ובכך, פסק השופט, התרשלה כלפי נטו ועליה לפצותה.



הרשות השנייה מערערת בימים אלה על החלק השני של פסק הדין. אם לא יתהפך בערכאת הערעור, סביר להניח שבעתיד, גופי תקשורת יימנעו לחלוטין מפסילת תשדירים - סרי טעם ופוגעניים ככל שיהיו.



קשה לחשוב על גוף מסחרי או ציבורי שיהיה מוכן לקחת סיכון שיצטרך לפצות יצרן או מפרסם. הרי בית משפט כלשהו עשוי תמיד לקבוע שבהחלטת הפסילה לא סימן גוף התקשורת את גבול הפוגענות במקום המדויק. אחרי הכל, בתחום המסרים הגזעניים והמינניים קשה לקבוע אמות מידה מדויקות בשאלה מתי תשדיר סר טעם חצה את הקווים האדומים.



לטעמי, אגב, אף משפט סיום לא היה מכשיר את תשדיר האטריות המדובר, שבו נראה גבר ישראלי שאינו מקבל "לא" כתשובה וממשיך לנסות לגעת באשה תאילנדית באופן מיני. אם פסק הדין לא יתהפך, אנו עשויים להיקלע למצב שבו כספי הציבור מפצים את היצרנים על "זכותם" לשדר מסרים מזהמים ורדודים.



-



ד"ר תירוש היא מרצה למשפטים באוניברסיטת תל אביב